בת-עשרה

תירגם מפולנית דוד וינפלד

ויסלבה שימבורסקה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ויסלבה שימבורסקה

אני בת עשרה?

אלו נצבה פתאום כאן, עכשו, מולי,

ההיה עלי לקבל את פניה כאדם קרוב,

גם אם זרה לי, רחוקה?

להזיל דמעה, לנשק במצח הקטן

מן הטעם האחד,

שיום ההלדת שלנו זהה?

כה רב אי-הדמיון בינינו,

אפשר כי העצמות, רק הן אותו הדבר,

קמור הגלגלת, ארבות העינים.

עיניה כמו מעט גדולות יותר,

הריסים ארכים איותר, הקומה גבוהה יותר

והגוף כלו עטוף במהדק

בעור חלק, בלי פגם.

קרובי משפחה ומכרים אכן קושרים בינינו,

אבל בעולמה כמעט כלם חיים,

ואלו בעולמי כמעט אף אחד

מהחוג המשתף הזה.

פה נבדלות אנו;

חושבות, מדברות על דברים שונים לחלוטין.

היא יודעת מעט -

אך בנחישות הראויה לענין טוב מזה.

אני יודעת הרבה יותר

אך לא בבטחה.

היא מראה לי שירים,

בכתב יד מסדר, ברור,

שכמותו איני כותבת מזה שנים.

אני קוראת את השירים האלה, קוראת.

נו, אולי האחד הזה,

אם היו מקצרים אותו

ומתקנים בכמה מקומות.

השאר לא מנבא שום דבר טוב.

השיחה לא קולחת.

הזמן על השעון העלוב שלה

עודנו בלתי יציב וזול,

על שלי הוא יקר לאין ערוך ומדיק.

לעת פרדה - לא כלום, חיוך נמוסין

ושום התרגשות.

רק כשהיא נעלמת

ומותירה בחפזון את הצעיף שלה

צעיף מצמר אמתי

עם פסים צבעוניים

שאמא שלנו

סרגה בשבילה.

עדין הוא שמור אצלי.

מתוך "כאן", 2009

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ