בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין ספרטה לאתונה

שנים רבות מדי הטיפו לנו שמלחמת תרבות תהיה בגדר אסון, והתוצאה היא שהציונות ההומניסטית והליברלית, ואולי אף יותר מכך - הציונות הסוציאליסטית, מצויות בנסיגה

תגובות

בשנות החמישים התנהל בארץ ויכוח סביב השאלה אם אנו עומדים להידמות לספרטה או לאתונה. המציאות הולידה פשרה: איים גדולים למדי של אתונה המוקפים בים, או בלגונה רדודה, של ספרטה. מותר לראות הישג בקיומם המתמשך של איים אלה למרות מצב החירום הקבוע ומצב הכיבוש המתקבע. סופרים עבריים נקראים בעולם יותר מאי-פעם, והיצירתיות הישראלית בטכנולוגיה העילית, כמו גם בקולנוע או בארכיטקטורה, היא מן המפורסמות. הציבור יודע פחות על בולטותם של חוקרינו בתחומים הזוכים לחשיפה תקשורתית פחותה - למשל, דו"ח של האקדמיה למדעים הראה שבחקר האיסלאם תופסים מלומדים ישראלים, לפי כמה מדדים כמותיים, את המקום הרביעי או החמישי בעולם (במספרים מוחלטים; יחסית לגודל האוכלוסייה הם במקום הראשון).

למרות זאת, יש מקום לדאגה. בתחומי מחקר רבים ניכרת מגמה של התרכזות בתופעות פרטיקולריות ומקומיות (יהודים, ישראלים, שואה, הסכסוך הישראלי-ערבי) וזניחת נושאים כלליים. כך הדבר בקרב מי שבאים לאוניברסיטאות מן החינוך התיכון הממלכתי, ועל אחת כמה וכמה כך הדבר בקרב בוגרי החינוך הדתי והחרדי, העומד בסימן הסתגרות הולכת וגוברת באוהלה של תורה, והמתרחב בגין עסקאות קואליציוניות קצרות מחשבה. להתרכזות המחקרית בפרטיקולרי מקבילה תופעה דומה בתחום התקשורת. לדוגמה, תחנת רדיו המתהדרת בכך שהיא מביאה למאזינים את "כל החדשות", מציעה תפריט שרובו, ולפעמים כולו, מקומי.

גם נטייתם של רבים מבני האליטה התרבותית להצטמצם בתחום עיסוקם, יש בה כדי להדאיג. מובן שבכל תקופה רק חלק מן האליטה נותן דעתו על ענייני ציבור. אבל אם נשווה את המצב העכשווי לשנות החמישים או השישים, ההבדל מזדקר לעין. אכן קיים קשר גומלין בין ההצטמצמות הזאת לבין האנטי-אינטלקטואליזם והאנטי-אליטיזם בהנהגה, הגוררים גם קיצוצים דרקוניים בתקצוב ההשכלה הגבוהה והאמנויות.

מגמה מדאיגה נוספת היא הידלדלותה של שפת הדיבור. פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואנשי צבא רבים דוברים לשון ענייה אף עילגת, שמשובצים בה שוב ושוב אותן נוסחאות: קווים אדומים, אור בקצה המנהרה, סגירת מעגל, יש לו בטן מלאה על, שקט פסטורלי (שמעתי איש צבא מתאר הפלגה בים באמצעות הביטוי האחרון). הלשון הזאת גם ניכרת בהבחנות חסרות שחר כגון זו שבין "פוליטי" ל"מדיני". על כך מיתוספת האופנה הנפוצה לשבץ בלשון הדיבור לא רק מלים אלא גם חלקי משפט משפה אחרת, לרוב האנגלית.

פרופ' ריכרד קבנר, מייסד לימודי ההיסטוריה האירופית בישראל, היה אומר שמלה זרה מציבה בעיה קשה: חובה לדעת את משמעותה וחובה לדעת כיצד הוגים אותה. מבחינה זאת, המלה "קונצנזוס", המככבת בכנסת ובתקשורת, ואפילו מעל גבי קתדרות אוניברסיטאיות, היא ספינת הדגל של הישראלי המתיימר להישמע כאיש העולם הגדול, ואינו יודע כלל שהמלה הזאת אינה קיימת בשום שפה זולת העברית הישראלית.

האם תהליכים אלה הפיכים? לדעתי, כן. אפשר וצריך לקדם היפתחות לאוניברסלי או הגלובלי, שתעודד פרשנות מחודשת, ופורייה יותר, של הפרטיקולרי; לעודד מחויבות לענייני ציבור; להעמיד סטנדרטים גבוהים של הבעה. ואפשר וצריך להעלות על נס עצמאות מחשבתית, יצירתיות וביקורתיות. אין לחשוש מיציאה ל"מלחמת תרבות". שנים רבות מדי הטיפו לנו שמלחמה כזאת תהיה בגדר אסון, והתוצאה היא שהציונות ההומניסטית והליברלית, ואולי אף יותר מכך הציונות הסוציאליסטית, מצויות בנסיגה, המונח "אליטה" היה למלת גנאי, וגורמים רבי עוצמה מנסים לדרדר אותנו אל התקופה שקדמה להשכלה.

המשולש שבצלעותיו ניצבים יורשי ספרטה, אויבי ההשכלה, וצאצאי הסיקריקין, מטיל צל כבד על איי אתונה שבתוכנו. אבל אם חפצי חיים אנו, חובה עלינו להיאבק על קיומם והרחבתם.

פרופ' ב"ז קדר הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים



ב''ז קדר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו