סבינה מסג
סבינה מסג

שפת ים כנרת היתה שפת-הקדש שלנו,

שפת-השפות, תת-השפה

שמתחת לכל השפות הזרות,

שפת-התשתית, שפת-השתיה,

חלב-האם, מי-החיים שינקנו מצנורות

שנשארו מחברים

גם

לשמים

למרות ההפרדה בין מים למים

למרות ההקוות שתראה היבשה,

למרות גדרות הבטחון והשומרים שהפקדנו

והנכסים שהסתכנו להפקיד את כלם

בבנק של ארמון רב-תפארת.

שפת-ים-כנרת היתה שפת-הנשיה,

מלאות האלמות של שפה-לא-מדברת, מושרת,

מבנית לתוך עורקינו, מפעילה את

משאבת הלב

שפת-גוף שהסגירה לב פתוח

נביעה אחרי נביעה מלוחה,

חדרים חדרים, ארמונות ארמונות

- גשרי זהב -

שעליהם כלם עוברים כלם עוברים

ואחרון נשאר.

שפת-ים-כנרת שהיתה לנו מים ראשונים

ומים אחרונים,

כל נחלי השבר

שנשפכו אל אגן שכלו

תכלת

יבשה עכשיו,

בשה עכשיו

שמלה שלה כבר לא מלה,

שהשמלה היפה עם הנוצצים

מפשלת!

ועגור-כסף ענק שכל הבקר הלך וחזר, לעיני,

על קו-החוף

הנסוג

כמחזק את המכפלת החדשה שלא תפרם גם היא,

נכנס עכשו

עד "העמק"

ונעצר -

רגליו גלויות

במים המכסים רק את הטפרים,

כמו להראות

לזאת היושבת עדין בגן-אל-שם-נטוע

- עד היכן

הדברים מגיעים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ