"ביני לביני השתעשעתי תמיד ברעיון לתאר את סיפורה של פלשתינה"

67 שנה אחרי התאבדותו של הסופר היהודי-הווינאי שטפן צווייג בברזיל התפרסמו לראשונה בחודש שעבר, בירחון צאצאי היקים בישראל "יקינתון", מכתבים מפרי עטו העשויים להסביר את יחסו האמביוולנטי לציונות ולארץ

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

עברו 67 שנים מאז שלח הסופר שטפן צווייג יד בנפשו בחווילתו בפטרופוליס שבברזיל. צווייג (1881-1942), בן למשפחה יהודית אמידה מווינה, לא היה היחיד מגדולי הרוח בני דורו שבחר להתאבד לאחר שנעקר מביתו, חזה בשקיעתה של התרבות שעל ברכיה נולד ונאלץ לראות כיצד מולדתו הרוחנית משמידה את עצמה. עם זאת, רבים תהו מדוע צווייג, שהתייחס בחיוב לציונות ולא הסתיר את הערצתו להרצל, לא הלך בדרכם של אחרים מבני דורו אל ארץ ישראל. מכתבים פרי עטו של צווייג, שפורסמו לראשונה בחודש שעבר ב"יקינתון", ירחון צאצאי הייקים בישראל, עשויים להסביר את יחסו האמביוולנטי לציונות ולארץ. המכתבים מתפרסמים כאן באדיבותו של תומר קאופמן מירושלים, אשר מחזיק בהם.

את המכתב הראשון בסדרה זו שלח צווייג לבן משפחתו, ד"ר אגון צווייג, פעיל בהסתדרות הציונית באוסטריה, אשר עלה לארץ ב-1922 והתגורר בירושלים. המכתב נשלח ב-24 בינואר 1920 מביתו של צווייג בזלצבורג. עיקרו מוקדש לבקשת הסיוע בהוצאת אנתולוגיה של השירה העברית. וכך כתב שם:

"...ועתה, פונה אני אליך בבקשה שאם תמלאה במהירות, אהיה מחויב לך עד מאוד. האם אתה מכיר אדם בעל חוש לאמנות, נאמנות לאנושי ומעמד בתחום הספרות, הבקיא במכלול השירה העברית, מתקופת התנ"ך ועד לצעירי המשוררים, כלומר, למשל, גם את יהודה הלוי, אבן גבירול ושאר משוררי ימי הביניים, שמשירתם לא מוציאים עוד מהדורות חדשות מזה 200 או 300 שנה. מדובר, בעצם, ב'ביליותיקה מונדי' הגדולה שאני עומד להוציא לאור בהוצאת ?אינזל' העולמית, בשפות המקור. בחלק הראשון אני מתכוון לכלול גם אנתולוגיה של השירה העברית מתקופת התנ"ך ועד לימינו - יצירה שכמותה אין עדיין בנמצא. בוודאי תסכים עמי שיצירה זו תהיה בעלת משמעות וחשיבות מיוחדת, מה גם שתהווה חלק מסדרה שתופץ בכל רחבי אירופה ותופק ברמה הגבוהה ביותר, ככל שהדבר נוגע לדפוס ולכריכה.

ועידת יהדות ישראל והעולם

"פניתי זה מקרוב לעגנון בעניין זה כי המשימה דוחקת מאוד, אבל הוא מתרוצץ ללא גבול ובמשך שבועות אינו משיב על מכתבים, בעוד שעלי להגיע להחלטה בזמן הקרוב. אם אתה מכיר בווינה אדם (ואפשר גם שניים הפועלים במשותף) שהוא בעל כישורים מדעיים-ספרותיים ושליטה מלאה בחומר וגם בעל החוש הנחוץ לעבודה ספרותית זו, אהיה אסיר תודה לך אם תשלח לי את שמו (שמותיהם) למעני בווינה, ברובע התשיעי, רחוב גרניסגאסה 10".

שנים אחר כך, באפריל 1930, הסביר לאגון צווייג מדוע יקשה עליו לכתוב רומאן על פלשתינה: "חשוב היה לי לשמוע פעם על הארץ ממישהו שלוקח, כמוך, חלק ממשי בבניינה. אנו יודעים על כך רק מעט מאוד ומה שאנו שומעים שנוי דרך קבע במחלוקת. אבל מה שאני שומע משם נראה לי תמיד דרמטי יותר מרוב ההתרחשויות באירופה. ביני לביני השתעשעתי למעשה תמיד ברעיון אם לא ניתן היה לתאר את סיפורה של פלשתינה החדשה באמצעות אפוס או רומאן (שהרי עד כה אין בנמצא תיאור היסטורי מפורש של מפעל בניין הארץ). אפיזודה כזאת תוכל למלא, כמובן, רק תפקיד משני, שכן נחוץ שכל הטיפוסים (הדמויות), ההרואיים והפחדניים, נקיי הכפיים ועושי העסקים יתאחדו למעין תמונה גדולה אחת.

"מקננת בי, באמת ובתמים, התחושה שזה יכול היה להיות ספר בעל ערך. אבל אני גם יודע שדבר כזה יעלה בידי רק אם אקדיש שנה שלמה ללימודים, אחקור את סיפוריהם האישיים של 300-500 אנשים ואעבד אותם, לאחר מכן, ל-15-20 דמויות לערך. יהיה עלי לעבד את כל הפרוטוקולים, הדיווחים וכו'. בקיצור, מדובר בהקצאת שנה שלמה מן החיים לעבודת ההכנה. שנה כזאת לא יכולתי לפנות עד כה, בשל ריבוי המשימות (העבודות) האחרות. מקווה אני שתסכים להשקפתי שלפיה אין לך דבר מזיק יותר מ-14 ימי תיירות בנוסח האמריקאי של שיוט אנה ואנה שבעקבותיהם ייתפר בזריזות ספר. אם לא הגעתי (אליכם) עד כה, אנא ראה בכך בדיוק את היפוכו של העניין: אין דבר השנוא עלי יותר בעולמנו זה מן השטחיות ומחצאי האמיתות. שלום רב לכולכם משאר בשרך הנאמן, שטפן צווייג".

צווייג, סופר עסוק ומוערך מאוד, לא הצליח - או לא רצה להצליח - לפנות זמן לביקור בארץ ישראל. שנתיים לאחר מכן, בנובמבר 1932, הוא מסביר לאגון שביטל את תוכניתו לבקר בפלשתינה מסיבות כלכליות. "דודני היקר, רב תודות לך על איחולי ההצלחה ועל דבריך הלבביים. נסיעתי לירושלים היתה מתוכננת לשנה זו. אמור הייתי לשאת שלוש הרצאות באלכסנדריה, אבל ברגע האחרון לא יכולתי להחליט בחיוב בשל הבעיות הקשות מנשוא עם המטבע הזר. לכאורה, אמור הייתי לכסות את הוצאות הנסיעה באמצעות ההרצאות ואפילו להשאיר לעצמי סכום כלשהו, אבל, הרגשתי אינה נוחה כלל בעת נסיעה שבה עלי לערוך חישובים הנוגעים לזמן ולכסף. לפיכך דחיתי את הביקור ואת ההרצאות לשנה הבאה. בינתיים כבר כתב שותפנו לשם, ארנולד צווייג, רומאן על פלשתינה, כך שלפחות שמנו המשותף עושה שירות טוב לעניינה. באיחולים לבביים, שלך שטפן צווייג".

ארנולד צווייג הנזכר במכתב כ"שותפנו לשם" וכמי ש"עושה שירות טוב" לפלשתינה, אכן עלה לארץ ישראל עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה והשתקע בכרמל, אך ב-1948 עזב את הארץ ועבר למזרח גרמניה, שם היה חביב המשטר הקומוניסטי.

את המכתב האחרון באסופה הזאת שלח צווייג לאגון ב-1940 מבאת' שבאנגליה, לשם נמלט לאחר הסיפוח של אוסטריה. כאן כבר ניכרים ניצני הייאוש שאחז בצווייג, שנתיים לפני שהתאבד. "דודני היקר, תודה רבה על מכתבך. אני מקווה שמאמציך למען אוטו צווייג נושאים פרי. אינני יודע דבר על גורלם, אבל, למרבה הצער יש לנו די דמיון כדי לשער באלה מבחנים קשים עליהם לעמוד. כל רכושנו בצ'כוסלובקיה ירד לטמיון. אחי מתגורר בניו יורק ושלומו טוב בהחלט. מי שאין לו ילדים או משפחה גדולה, יכול להסתדר בכל מקום. ועתה, ביחס לתאריכים. אמי מתה בווינה באוגוסט 1938, זמן קצר לפני נסיעתי לאמריקה. את התאריך המדויק עלי לחפש. לעומת זאת, נכון הוא שנישאתי בשנית, לאחר שנפרדתי מאשתי הראשונה בזלצבורג, ב-22 בנובמבר 1938. רעייתי הנוכחית היא אליזבת שרלוטה לבית אלטמן, שנולדה בקטוביץ, שלזיה העילית, ב-5 במאי 1908. נישאנו בבאת' ב-6 בספטמבר 1939. איננו מתכננים בשנים אלה כל הרחבה עתידית של עץ המשפחה. אני מבקש למסור דרישת שלום למקס צווייג (=קרוב משפחתו של שטפן, שעלה לארץ ב-1938, התגורר בתל-אביב ובירושלים והיה מחזאי פורה). אני שמח מאוד שהוא עובד וקשור מבחינה רגשית למולדתו החדשה. אני חי כעת בבאת' וכתובתי תקפה ככל שניתן לדבר על תוקף לאור ההתרחשויות בעולמנו הזה. במיטב הברכות, שטפן צווייג".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ