איימן סיכסק
איימן סיכסק

מאוחר מדי צבי ינאי. הוצאת כתר, 320 עמ', 94 שקלים

אלברטינה, סטודנטית צעירה, מכירה באי היכולת שלה לשקם את יחסיהם החשאיים לאחר שרומולו, המבוגר ממנה בשלושה עשורים, התכחש לה ונסע לטורונטו. היא מבינה שהנבירה המחודשת באותו הפצע לא תביא שוב לאותה התוצאה, ותהיה בבחינת בזבוז זמן במקרה הטוב, או תהרוס את הזיכרון של מה שהיה ביניהם במקרה הרע. יפה עושה ינאי שבמשפט זה הוא בוחר לחתום את הרומן החדש שלו. אך בניגוד לאלברטינה, ינאי דווקא בוחר לעבור באותו נהר פעמיים ולשוב אל הסיפור המשפחתי הכואב שלו. אלא שאם "שלך, סנדרו" היה הרומן הגדול של קורותיו המשפחתיים, הרי ש"מאוחר מדי" הוא האפילוג, המתאר את קורותיהן של כמה מהדמויות המרכזיות שנים אחרי האירועים שאירעו ברומן. בתור שכזה זהו ספר מהנה. השאלה החשובה ביותר שעולה בסוף הקריאה היא האם הוא יכול לעמוד כיצירה עצמאית. ראשית, משום שבניגוד ל"שלך, סנדרו", אין בו די מבחינה עלילתית כדי לעמוד בכוחות עצמו. שנית, משום שגם בתור פרק משלים לרומן הקודם, "מאוחר מדי" אינו טקסט שאי אפשר היה לוותר עליו, על אף מעלותיו.

עד לפרסום הרומן הראשון שלו פירסם צבי ינאי ארבעה ספרי עיון, כיהן כמנכ"ל משרד המדע וערך את כתב העת "מחשבות", שהפך תחת ידיו לאחד הפרסומים החשובים בישראל בענייני הגות ומדע. אל קורות משפחתו המפתיעות של ינאי התוודעו הקוראים, כאמור, ב"שלך, סנדרו", זוכה פרס ספיר ל-2008.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 פגש קלמן טוט, זמר הונגרי, ברקדנית יהודייה בשם יוצי, הצעירה ממנו בשנים רבות. השניים התאהבו ויוצי התלוותה אליו להופעותיו באירופה. בתוך כך נולדו להם ארבעה ילדים, אך הם מעולם לא נישאו. הילדים נמסרו לאומנות שונות ברחבי איטליה, עד שבשלב מסוים שבה אמם ולקחה שלושה מהם בחזרה. סנדרו טוט, הוא צבי ינאי, היה אחד מהילדים שאותם תבעה אמו בחזרה. איש לא ידע מה עלה בגורלו של הילד הרביעי, רומולו, שמעולם לא נאסף בחזרה לחיק המשפחה. יותר מחצי מאה חלפה עד שצבי ינאי נתקל במקרה במאמר מדעי חתום בשמו של אחיו, והשניים פתחו בסדרה של התכתבויות שסוד משפחתי ישן מוביל אותה. התכתובת, שהיתה הבסיס לספר הראשון, משמשת גם כיריית הפתיחה של "מאוחר מדי", אף הוא רומן במכתבים, והיא כמעט זהה. גם כאן מכתיב העדרו של רומולו את הטון ומפעיל את הדמויות הסובבות אותו.

ב-2006, רומולו בנוונוטי, כעת פרופסור אמריטוס באוניברסיטת רומא, נעלם שוב. בשיאו של מחקר אקולוגי שאותו הוא עורך בשמורת הסרנגטי בטנזניה, רומולו נכנס לרכבו בשעת לילה מאוחרת, נוסע לגבעה מסוכנת ושם נעלם כלא היה. הרכב והעקבות שנותרו מאחור לא מגלים דבר בנוגע למה שעלה בגורלו. אלא שרומולו מנהל יומן בזמן שהותו בסרנגטי, וזמן קצר לפני היעלמו הוא מצווה שהיומן יישלח לאחיו, צבי ינאי, שאותו הוא מכיר רק דרך מכתביו.

בעקבות פרסום הרומן "שלך, סנדרו" באיטלקית פנתה אל ינאי גם בתו של רומולו, אומברטה, המודיעה לו על היעלמותו של אביה. ממכתביה אנו מתוודעים אל רומולו האב והבעל. תיאור משפחתו הבלתי מתפקדת מתכתב באופן מעניין עם סיפור הילדות רב התהפוכות המוכר לקוראי "שלך, סנדרו". האיש התובעני והעצור שאותו מתארת אומברטה במכתביה, וכמוה גם אלברטינה, המאהבת הצעירה שלו, מכמיר את הלב לאורו של הילד האובד שכבר פגשנו. היומן של רומולו, המתפרסם כאן בצמוד לציורי נוף מהסרנגטי, הוא הפרק האחרון בשרשרת שמתחילה ב"שלך, סנדרו", ושעניינה פיצוח תעלומת דמותו. אלא שבזמן שברומן הקודם דבריו של רומולו כלל לא התפרסמו, כאן הוא זוכה להשמיע קולו באופן ישיר ככל האפשר: "אני מנסה להתחקות אחרי העלבון המלווה אותי כמו פצצה מתקתקת", הוא כותב ביומנו. "מה מביא אותי לארוב לניצניה הראשונים של פגיעה כדי ללבותה ללהבה גדולה? למה אני מניח לעלבונות ישנים להצטבר כמו אבנית בקומקום, במקום לגרד אותם מהתחתית אחר יום, חודש, שנה?".

כפי שעשו הדמויות המקיפות אותו, הוא חוזר כאן אל עברו, אל רומולו הילד, כדי להיטיב להבין את זה הבוגר. לקוראי "שלך, סנדרו", שהכירו את הילד הזה, מדובר בפינאלה מספק. שהאיש המתואר ב"מאוחר מדי" מצליח לעניין בזכות הילד שפעם היה, וספק אם מי שלא קרא את "שלך, סנדרו" ימצא בדמותו הקמלה עניין אמיתי.

כתיבתו של ינאי מצטיינת באמינותה וביכולתה להעמיד עולמות וחוויות בהרף עין, באורך נשימה של משפטים ספורים. נדרשות רק כמה פסקאות כדי שהקוראים ייסחפו בניסיון לגלות את סודו האחרון של רומולו, שאותו ינאי מרכיב בקצב ובכריזמה נראטיביים מושלמים.

גם בספר הזה הוא מטשטש במתכוון את הגבול שבין בדיון לתיעוד, ומידת מעורבותו של המחבר בתוכן המכתבים או אפילו ביצירתם אינה ברורה. אולם, מכתב אחרי מכתב, דמותו של רומולו הבוגר נבנית כמו תצרף צבעוני, עד לפתרון חידת היעלמותו בחלקו האחרון של הספר. לקוראי "שלך, סנדרו" צפויה חוויה מפצה: "מאוחר מדי" מיישב במידה רבה את החרדה שהובילה את הרומן הקודם, גם אם בפירוש אין הוא טומן בחובו סוף טוב, בעבור מי מהדמויות. ובכל זאת, המפגש עם רומולו הבוגר עבור מי שעקב אחר קורותיו כילד מאזן את החוויה הרגשית החזקה.

אבל היתרון לקוראי "שלך, סנדרו" הוא בעת ובעונה אחת גם החיסרון הגדול של הרומן הזה: רק כתיבתו הרגישה והמדודה להפליא של צבי ינאי מצילה את "מאוחר מדי" מהיותו נספח של הרומן שקדם לו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ