פותחים ספר: דבלינאים | ג'יימס ג'ויס

"דבלינאים" (עם עובד), הוא אסופה של 15 סיפורים קצרים מאת ג'יימס ג'ויס מחבר "יוליסס", העוסקים בעיר דבלין שבאירלנד ובחיי התושביה, או כפי שכינה זאת ג'ויס בעצמו "השיתוק שרבים רואים בו עיר". הספר מופיע בעיבוד מחודש של אברהם יבין לתרגומו שלו מאנגלית מ-1971. כך נפתח הסיפור "אחיות":

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הפעם לא היתה לו עוד תקווה; זה היה השבץ השלישי. ערב-ערב עברתי לפני הבית (זמן החופשה היה אז) ובחנתי את ריבוע החלון המואר, וערב-ערב ראיתי אותו מואר כקודם - באור קלוש ושווה. אילו מת, אמרתי בלבי, הייתי רואה השתקפות של נרות על המסך המואפל כי ידעתי ששני נרות חייבים להציב ליד ראשה של גופה. פעמים רבות אמר לי: "לא לזמן רב אני עוד בעולם הזה", ואני חשבתי שאלה דיבורים סתם. עכשיו ידעתי שאמת היו. כל ערב כשנשאתי את עיני אל החלון אמרתי לי חרש את המילה "שיתוק". תמיד נשמעה מוזרה באוזני כמו המילה "גנומון" בתורתו של איקלידס או המילה "שמעונות" בספר עיקרי האמונה. אבל עכשיו נשמעה לי כשמו של איזה יצור מזיק וחטא. הוא מילא אותי פחד ואף-על-פי-כן השתוקקתי להיות קרוב יותר אליו ולצפות במלאכתו הקטלנית.

כשירדתי לאכול את ארוחת הערב ישב קוטר הזקן ליד האח ועישן. בשעה שיצקה לי דודתי את דייסת שיבולת-השועל אמר, כחוזר אל איזו אמירה קודמת שלו:

- לא, לא הייתי אומר שהוא היה ממש... אבל היה משהו מוזר... היה בו משהו מסתורי. אני אומר לך את דעתי...

הוא התחיל לפמפם במקטרתו, ודאי מסדיר במוחו את חוות דעתו. טיפש זקן טרחן! כשהתוודענו אליו לראשונה היה מעניין למדי, דיבר על עכורים ותולעים; אבל כעבור זמן לא רב נמאסו עלי הוא וסיפוריו האינסופיים על המזקקה.

- אני יש לי הסברה שלי בעניין הזה, אמר. אני חושב שזה היה אחד מאלה... מהמקרים המשונים האלה... אבל קשה לדעת...

ושוב התחיל לפמפם במקטרתו בלי להביא לפנינו את הסברה שלו. דודי ראה אותי בוהה ואמר לי:

- זהו, ידידך הזקן מת אפוא, תצטער לשמוע.

- מי? אמרתי אני.

- האב פלין.

- הוא מת?

מר קוטר זה עתה סיפר לנו. הוא עבר ליד הבית. ידעתי שמתבוננים בי ולכן המשכתי לאכול כאילו אין החדשה מעניינת אותי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ