טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוטוביוגרפיה של שפחה| סבלן הייחודי של נשים משועבדות

האוטוביוגרפיה של הרייט ג'ייקובס, המתפרסמת עתה בעברית, חושפת במלואה את האכזריות של המוסד שהפך מיליוני גברים, נשים וילדים שחורים לפיסות רכוש

תגובות

אוטוביוגרפיה של שפחה

הרייט ג'ייקובס. תירגמה מאנגלית: טליה פישמן. הוצאת סהב, 245 עמ', 92 שקלים

הרייט ג'ייקובס לא היתה השפחה האומללה ביותר בדרום האמריקאי. על פי עדותה שלה, בניגוד לעבדים אחרים מסביבה, אותה "אף פעם לא העבידו קשה מדי; אף פעם לא הצליפו בי בשוט מכף רגל ועד ראש; אף פעם לא היכו אותי כל כך שלא יכולתי להסתובב במיטה מצד לצד; אף פעם לא חתכו את גידי האכילס שלי כדי למנוע ממני לברוח; אף פעם לא כבלו אותי לבול עץ גדול אותו הוכרחתי לגרור בעודי עובדת בשדות מבוקר ועד ליל; מעולם לא סימנו אותי בברזל מלובן, וגם לא שלחו אחרי כלבים כדי לקרוע את בשרי מעלי".

אולם גם אם לא נאלצה לסבול את כל זוועות העבדות, האוטוביוגרפיה של הרייט ג'ייקובס, המתפרסמת עתה בעברית, חושפת במלואה את האכזריות של המוסד שהפך מיליוני גברים, נשים וילדים שחורים לפיסות רכוש. ג'ייקובס אמנם הצליחה להביס את משעבדיה ולקנות את חירותה, אולם חשיבות סיפורה טמונה במה שהוא מלמד אותנו על אותם מיליונים שלא יכלו להימלט משעבוד ונותרו כלואים בגורל שלרבים מהם היה מר ממוות.

ג'ייקובס, המכונה בספר לינדה ברנט, נולדה ב-1813 באדנטון שבצפון קרוליינה, ועד גיל 12 חיה בנוחות יחסית, תחילה בבית הוריה, ולאחר מות אמה עם משפחה לבנה שנהגה בה יפה. אולם עם מותה של הגברת שאותה שירתה כילדה, היא הועברה למשפחה אחרת, ושם, מקץ שנים ספורות, נהפכה קורבן לגחמותיו של אדון הבית. דוקטור פלינט, בשמו הספרותי, חשק בהרייט, והפך את חייה בביתו לבלתי נסבלים. כבעליה החוקיים לא היה דבר שימנע ממנו לבצע בה את זממו, אולם ג'ייקובס התנגדה, והצליחה בתחבולות שונות לחמוק ממנו.

בגיל 16, לאחר שאסר עליה להינשא לאהוב לבה, החליטה שהדרך היחידה להרחיק את פלינט ממנה תהיה לקשור את חייה בחייו של גבר לבן אחר, והיא פתחה במערכת יחסים עם מר סאנדס, עורך דין לבן ורווק. ג'ייקובס קיוותה שסאנדס, שאותו היא מתארת כאדם הגון, יוכל לרכוש אותה ולהרחיקה מדוקטור פלינט, ואולי אף להעניק לה את חירותה. אולם התוכנית השתבשה מכיוון שפלינט, מלא זעם וקנאה על כך שהרתה לאדם אחר, סרב למוכרה. מאותו רגע, נהפכו חייה של ג'ייקובס למערכה שתכליתה להשיג את חירותה ואת חירותם של שני הילדים שילדה למאהבה הלבן. ב-1853, לאחר שנים ארוכות וייסורים קשים, הגשימה את שאיפתה ונעשתה אדם חופשי. סיפורה הוא סיפורו של מאבק נואש וחסר פשרות על אנושיותו, חירותו וכבודו של עבד בפרט ושל אדם שחור באמריקה בכלל.

אך לא פחות ואולי אף יותר מכך, האוטוביוגרפיה של ג'ייקובס עוסקת בסבלן הייחודי של נשים משועבדות. שפחות בדרום האמריקאי ספגו את אותם מרורים שהיו מנת חלקם של גברים, כמו אלימות, הרעבה ומשטר עבודה חסר רסן. אולם כנשים הן התמודדו גם עם ניצול מיני ועם חוסר היכולת לטפל בילדיהן ולהבטיח את עתיד משפחותיהן. שפחות היו חשופות באופן תמידי לתקיפה מינית של הגברים הלבנים בסביבתן, מאחר שאונס של אשה שחורה לא נחשב לפשע, ולנישואים בין עבדים לא היה כל מעמד חוקי. כאמהות לא היה בידיהן הכוח להגן על ילדיהן מפני התעללות הלבנים, או גרוע מכך, מפני הפרדה כפויה כתוצאה של מכירה.

בשני הדורות שקדמו למלחמת האזרחים האמריקאית, שהביאה סוף למוסד העבדות, נמכרו כמיליון עבדים בין מדינות הדרום השונות ועוד כ-2 מיליון נמכרו במכירות מקומיות. כל מכירה של עבד הפרידה בעל מאשתו, ילד מהוריו, אח מאחותו, לעתים ללא כל התרעה מוקדמת. בארצות הברית של אמריקה יכלה אשה שחורה לקום בבוקר ולגלות שילדיה נעלמו במשך הלילה ונמכרו לסוחר עבדים שלקח אותם ממנה לתמיד. נשים ניסו להתנגד בכל אמצעי שעמד לרשותן, אולם בדרך כלל ללא הועיל. ילדיהן היו רכושו של האדון, והוא היה יכול לעשות בהם כחפצו.

הרייט ג'ייקובס לא איבדה את ילדיה לסחר העבדים, וכאמור גם לא הולקתה ולא נשלחה לעבודת פרך בשדות הכותנה. אולם היא חיה את חייה כקורבן של גברים לבנים ושליטתם המוחלטת בנשים שחורות. כשנולדה לה בת, היא מספרת, הצטערה, מכיוון ש"העבדות היא דבר נורא עבור גברים אבל נורא הרבה יותר עבור נשים". הזעם שלה לנוכח ניצולה שלה ולנוכח העתיד המצפה לבתה כשפחה לא הניח לה לרגע והגביר את נחישותה שלא להיכנע לגורלה. "בלילה, כששכבתי ליד הבת שלי, הרגשתי כמה קל יותר היה לראות אותה מתה מאשר לראות את האדון מכה אותה, כמו שהייתי רואה אותו מכה מדי יום את הילדים האחרים. רוחן של האמהות היתה כה שבורה, שהן עמדו בצד בלי שיהיה להן האומץ למחות. כמה עוד עלי לסבול כדי שגם אותי ישברו לדרגה כזו?"

הספר שג'ייקובס כתבה על נשים כוון במודע לקהל של נשים. מטרתה המוצהרת של האוטוביוגרפיה, שנכתבה בשנותיו האחרונות של עידן העבדות, היתה לעורר את אהדתן של נשים לבנות במדינות הצפון למצוקתן של בנות מינן, המנוצלות ומושפלות על ידי גברים לבנים מצד אחד ומנועות מלקיים חיי משפחה מסודרים עם גברים שחורים מצד שני. ההשחתה של האשה השחורה היתה, על פי ג'ייקובס, אחד הפשעים החמורים ביותר של בעלי העבדים כנגד גזעה. לאורך הספר היא מדגישה שוב ושוב את הנזק המוסרי שהעבדות גורמת לנשים ואת האופן שבו היא גוזלת את תומתן, מונעת מהן להיות אמהות ורעיות, וכופה עליהן חיים המנוגדים לערכי הנצרות והצניעות הוויקטוריאניים ששלטו בחברה האמריקאית במאה ה-19. כשבחרה לכתוב על עוולות העבדות מנקודת מבטה של אשה, ג'ייקובס נטלה את הסיכון שהקוראות החסודות יאשימו אותה, כמקובל, בהתנהגות לא ראויה שהביאה ללידת ילדים מחוץ לנישואים ולא יוכלו להזדהות עם סבלה של מי שחרגה מהמוסכמות המקודשות המגדירות מיהי אשה מהוגנת. אולם ג'ייקובס לא ראתה בעצמה רק קורבן, אלא גם גיבורה, מי שהחליטה בגיל צעיר לקחת בעלות על חייה ולא להיכנע לגבר שניסה לכפות עליה את עצמו, גם אם משמעות הדבר היתה לידת ילדים לאדם לבן אחר. סיפורה, כמו הסיפורים שכתבו עבדים אחרים שנמלטו מהדרום באותה תקופה, נע בין תיאור מפורט של בלהות העבדות והשפעתן ההרסנית על השחורים, לבין הבלטה של אומץ לבם, תושייתם, ורוח המרי של גברים ונשים שנכבלו לחיים של שעבוד רק בגלל צבע עורם. המתח הזה, בין דיכוי להתנגדות, משקף במידה רבה את מציאות החיים בדרום, שבה עבדים הסכינו בלית ברירה עם גזירת העבדות מבלי לקבל את הנחות היסוד הגזעניות שלה ומבלי לוותר על התקווה שיום אחד ישוחררו משעבודם.

התרגום העברי לאוטוביוגרפיה של הרייט ג'ייקובס מצטרף לגוף הולך וגדל של כתבים מכוננים בתולדותיהם של השחורים באמריקה, העומדים לרשות הקוראים עברית (בשנים האחרונות ראו אור בהוצאת נהר ספרים "פרדריק דאגלס, עבד אמריקני: סיפור חייו", ו"נשמתם של השחורים" של וו-אי-בי דו בויז). המתרגמת, טליה פישמן, מצליחה להעביר את הדרמה וסערת הרגשות שבטקסט המקורי, אולם בתרגום יש יותר מדי שגיאות כתיב, הגהה, ופרשנות. חבל שספר חשוב ומעניין כל כך לא זכה לטיפול דקדקני יותר מצד הוצאת הספרים.

למרות זאת, זוהי יצירה רבת עוצמה, שתדבר אל קוראים בישראל בכמה רבדים. ראשית, אי אפשר להבין את אמריקה המודרנית, בוודאי בעידן אובמה, מבלי להכיר את ההיסטוריה של העבדות בדרום. הנמכתו של הגזע השחור למעמד של תת-אדם עיצבה את היחסים בין הגזעים באמריקה והיא ממשיכה להשפיע בצורה מכרעת על החברה, התרבות והפוליטיקה בארצות הברית של ימינו. רק כשקוראים ספרים כמו של הרייט ג'ייקובס אפשר להבין עד כמה קשה ללבנים באמריקה לעכל את עלייתו של נשיא שחור לשלטון, או למה, למשל, הניח ממשלו של ג'ורג' וו. בוש לשחורים של ניו אורלינס לטבוע כשהוריקן קתרינה היכה בעיר. שנית, סיפורם של העבדים השחורים בדרום הוא חולייה חשובה בהיסטוריה של רדיפה גזעית בעידן המודרני, וחלקים רבים בספר יהיו מוכרים עד כאב למי שחיים בצלה של ההיסטוריה היהודית: "לילות אינספור ישבתי ליד הסדק, ממנו הייתי יכולה לראות בקושי כוכב מנצנץ אחד", מספרת הרייט ג'ייקובס על התקופה שבה התחבאה מבעליה. "פעמים רבות שמעתי התייעצויות בין חיילי המשמר לבין ציידי העבדים לגבי תפישתו של עבד זה או אחר, וכשאני יודעת היטב כמה הם היו שמחים לתפוש אותי". אולם כשאנחנו מתבוננים בהיסטוריה של חברת העבדות בארצות הברית עלינו לזכור כי זוהי גם ההיסטוריה של הלבנים, שחיו בארץ דמוקרטית והאמינו בכל לבם בהצהרת העצמאות האמריקאית שקבעה כי כל בני האדם נולדו שווים, ולמרות זאת התייחסו לשחורים כאבק אדם והאמינו כי אין להם תוחלת אלא כעבדים. סיפורם של הלבנים בדרום בתקופת העבדות הוא סיפורה של חברה המתנהלת מתוך אמונה מוחלטת בצדקתה ובמוסריותה, מבלי לראות את אשר היא מעוללת לאחרים ומבלי להבין את ההשלכות של מעשיה. זהו, מעל לכל דבר אחר, הלקח של העבדות באמריקה, והוא רלוונטי מתמיד, כאן ועכשיו.

הד"ר יעל שטרנהל מתמחה בהיסטוריה אמריקאית



הרייט ג'ייקובס לא ראתה בעצמה רק קורבן, אלא גם גיבורה, מי שהחליטה בגיל צעיר לקחת בעלות על חייה ולא להיכנע לגבר שניסה לכפות עליה את עצמו, גם אם משמעות הדבר היתה ללדת ילדים לאדם לבן


שפחתו של ג'ון ויטלי, מתוך ספר השירה של פיליס ויטלי, 1773



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות