דברים ברחוב ויג

עודד נעמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עודד נעמן

יוצא מהדירה שהם שוכרים לכמה ימים ברחוב Vig בבודפשט. פוסע לאורך המסדרון הארוך, החיצוני לדופן הבניין, שחצר פנימית, מבטון, פעורה תחתיו. מושך ונכנס בעד דלת הברזל הכבדה ומחכה למעלית. המעלית מגיעה והוא מושך אליו את דלת פיר המעלית האדומה ומסיט את סורגי כלוב המעלית, ונכנס. במעלית יורד שלוש קומות ומסתכל בין סורגי הכלוב בדלתות פיר המעלית האדומות עולות מולו. יוצא מהמעלית ופונה שמאלה ושוב שמאלה, אל דלת הכניסה. לוחץ על כפתור ירוק וזמזום מסמן שהדלת לא נעולה עוד. מושך אליו את הדלת ויוצא סוף-סוף אל הרחוב. רחוב Vig. הדלת נסגרת מאחוריו והזמזום פוסק. אחרי עשרה צעדים בערך הוא מבין שלא לקח עמו מזומנים. רץ בבהלה חזרה. נכנס אל הבניין. המעלית עוד מחכה בקומת הקרקע. בכלוב המעלית דלתות הפיר האדומות יורדות מולו. הוא חסר סבלנות. ממהר לאורך המסדרון שמוביל אל הדירה שהם שוכרים - מעקה מלווה אותו, חוצץ בינו לתהום החצר הפנימית. עומד מול דלת הדירה ומחפש את המפתח בכיסים. נכנס לדירה. חושב שאולי היא במקלחת, אולי לקרוא לה שלא תיבהל, שתדע שחזר לרגע. מוצא אותה באותה התנוחה: על המיטה, מעלה אליו את מבטה ממסך המחשב. היא מטה את ראשה בשאלה. "רצתי במדרגות" - הוא מסביר מדוע הוא מתנשף.

שוב יורד במדרגות, מדלג שתיים-שתיים, יוצא לרחוב הריק. הולך בצעדים מהירים על אספלט הכביש, שדומם ורחב כמו שמים. הוא מתנשף כי כשיצא אל אוויר הרחוב החשוך זינקה עליו המחשבה - מחשבה שעולה בכל פעם שאתם מתפצלים, גם אם רק לרגע - שלא תפגשו עוד לעולם, שאת אינך. והוא מתנשף כי הוא נבהל כי. כי הוא לא יודע אם המחשבה הזאת מחרידה אותו. הוא לא יודע. הוא לא יודע אם האפשרות שלא ייגע בך עוד מעיבה עליו עכשיו, כשהוא הולך ממך. או. או שדווקא האפשרות שלא ייגע בך עוד היא שדוחקת בו לצאת מהדירה שלכם, אל המסדרון, אל המעלית, אל הרחוב ומשם אל העיר ואל הלילה. פעימות צעדיו מהדהדות יחידות בין בנייני הדירות, המכוניות החונות ותעלות הביוב. הוא עוצר לרגע, פונה לאחור ומסתכל למעלה, אל חלון הדירה שלכם, וממשיך. בקצה רחוב Vig, לקראת תחנת החשמלית, הוא כותב במחברת השחורה את הדברים האלה. מגלגל את המחברת, תוחב אותה אל כיס המכנסיים, פונה לאחור ורץ חזרה, הלוך ושוב, למעלה ולמטה, אלייך וממך.

עודד נעמן פירסם את סיפוריו הראשונים ב"תרבות וספרות" בהיותו חייל, ב-2002. היום הוא חי ולומד בבודפשט.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ