בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחול האחרון

תגובות

השיר "המחול האחרון" כתוב בהברה אשכנזית. השיר פותח בסדרת שאלות שמתוכן מבינים שמצבו של הנשאל רע ומר. על פי ההמשך מתברר שהשאלות היו שאלות רטוריות. השואל יודע בדיוק מדוע מצב חברו רע, כמצבו שלו: שניהם קבצנים ועניים מרודים אך שלא כחברו הוא מקבל את גורלו. הוא מצביע על יתרונות מצבם ומנסה לעודד את חברו, קורא לו להודות לאל שברכם ולצאת עמו במחול - המחול האחרון - שבו רוקדים שניים שהם בעצם כבר מתים. איך ימותו? אולי בעזרת הוו שבתקרה שמרמז על איבוד לדעת בתלייה. המחשבה והרצון למות לא היו זרים ללנסקי, שבעת לימודיו בסמינר ניסה להתאבד, לא בשל עוניו אלא משום נערה שלא נענתה לחיזוריו ושברה את לבו. השיר מיטיב לתאר את חוויית העוני.

למה זה סגרה דומיה שפתיך?

למה זה עצב מקרינות עיניך?

מי השח, מי כפף קומתך כקשת?

ואיפה האדם הקל על הלסת?

ומה הן נקדות הכסף הזרועות

כשלגות בשחר שערותיך הפרועות.

התאבל יקירי על לבך הרך

שניצוץ תקותו האחרון נדעך?

או אם על הפרוטה שכלתה מכיס

תשתוחח ותלך קדורנית עמית?

- הוי, אחי הקבצן, הסכת נא ושמע!

האכחד, - מזלך באמת מאד רע:

בעד סדקי מעונך כבר משקיף מר רעב.

וריקה קבתך כקן בימות סתו;

על גב החזיר אט לו רוכב-העורב,

בזנבו מקשר כבר זקן סבא חרף.

בין עצי החרשה במורד ההר

מטיל הרוח הוא שורק ושר.

הפזמון ידוע גם לי, גם לך -

מנגינת הדלות: "נע: ונד נד: ונע".

הוא שר על דבר לילות ארכים בלי סוף,

על שלדים הסובבים כצללים ברחוב;

על עצים הכפופים ממשא הכפור,

על גויות קבצנים רועדות מקר;

על רגל בלי נעל הכתמה כשעוה;

ועל נעל בלי רגל בחלונות הראוה;

על כרסים נפוחות כמפרש אניה

ועל קבות הריקות כשלפוחית שחיה.

ובכן, למה תדאג חברי לעמלי? -

כמוני כמוך, גורלך-גורלי.

לדאג - זה לא יאה בשביל הקבצנים, -

העשר והדאגה ביחד נתנים.

אותנו אל חנן במנגינות שמים,

בכסף הסהר ובנקיון שנים.

בזהב קרני שמש, בקטיפת השחר,

בפניני הטל ובברקות הכפור.

בימים של עמל, בלילות נדודים

ועל כלם - בגויות מעטפות סמרטוטים.

- לכן רע יקיר, נברך לאל

שברך אותנו בכל מכל כל.

נרים לכבודו קולנו בשיר

שיקב בעזוזו תקרה וקיר,

ואם קולך לא ערב כל כך, אח יקר,

אז ילל כסער וגעה כשור פר.

גם במחול נצאה, את ידך נא תן!

שני מתים מפזזים - (הרמוניה! לא כן?)

ואם גם לא תוכל כדת לפזז -

אז קפץ כבן בקר וכרכר כעז.

- "ומה יהיה אז באחרונה, בסוף?" -

אם רק תשאלני ידידי הטוב -

הבט אל התקרה יוכיח הוו

ונגמר הענין מאלף עד תו.



עמוד השער ועמוד התוכן של ''לקט''. צעדים ראשונים בשירה העברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו