בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גשר מאנדלוסיה לקהיר

חצופי לשון אולי ידברו על ערביותו של הסופר העברי בן ימי-הביניים יהודה אלחריזי

תגובות

כתאב אלדארר - והוא ספר פניני המוסרים ושבחי הקהלים מאת יהודה אלחריזי, ההדירו יהושע בלאו, יוסף יהלום ויוסף ינון-פנטון, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2009

חיי הסופר יהודה אלחריזי נעו באותו סבך אנושי ותרבותי שהשתרע בין ספרד, שחלק ניכר ממנה עוד היה בשלטון מוסלמי ואשר יחד עם צפון אפריקה היתה ה"מערב" (מגרב), לבין ה"מזרח": ארצות מזרח העולם המוסלמי וקהילותיהן היהודיות. יתר על כן, בתוך ספרד היה מקום שבתו בטולדו הנשלטת על ידי הנוצרים, שמלחמתם בחלק המוסלמי של ארץ ספרד היתה חריפה, ומטולדו "נסע" בסוף ימיו אל המזרח וקהילותיו.

עתה ידועים יותר חיי אלחריזי, לאור מסמכים ערביים חדשים. מתברר כי הוא לא חזר לספרד, על אף געגועיו, וסופו שמת בחלב שבסוריה ב-1225. לפיכך מותר להמרות במקצת את פיהם של רוב חוקרי הספרות המדברים עליו ומזכירים את "מסעו" (ויש שדימו גם "חזרתו") ולהעדיף לשון "הגירה" על פני "נסיעה"; לפחות, כך רצה בדיעבד הגורל.

אין אלו דברי הסבר מדיניים-גיאוגרפיים. בבלי משים שורטט כאן היקף גורלו התרבותי של אלחריזי ומזלו המפותל שהביאו להיות צומת תרבותי לעולם היהודי של הרבע הראשון של המאה ה-13. אפשר ואף ראוי לערב סקרנויות עם תחושות-לב במעגל היהודי שפותח לנו אלחריזי. יש שיתאוו לדעת מה היה מצבן של אותן קהילות. ויש אשר יגלו קמעה את רגשותיהם האישיים: מה אומר אלחריזי על אבותינו בקהילת המזרח, מה כותב הוא על שורשי הווייתנו בדמשק, חלב, מוסול, אל-רקה, קהיר, בצרה וקהילות אחרות?

ביטוי דוגמת "פנורמה של תרבות קהילות" עלול להפחית מעט מחשיבותו הבין-תרבותית של אלחריזי. הפן הערבי שלו הביאו לתרגם מן הערבית הסבוכה והקשה ביותר ללשון העברית, בשביל יהודי דרום צרפת (פרובנס) והוא אף הצטיין בכתיבת שירה ערבית (גם בשביל שליטים נדיבים ערביים בסוריה - ובאותיות ערביות ולא רק כאורח הכתיבה ב"ערבית-יהודית" שבו נדרש לרוב לאות העברית), חרז להנאתו בארמית ומעל הכל הוא מפסגות היצירה העברית, מעל הכל הוא יוצר עברי.

עניין זה קושרנו לשאלת נדודיו. אכן קשה לבחור בין האפשרויות העשויות לנמק את יציאתו מספרד הנוצרית לנדודיו אל "המזרח", משך חמש שנים (עד יום מותו): האם חש שמקור חיותו התרבותי, הקרוב כל כך למורשה הערבית, נתגמד בטולדו הנוצרית? או שמא לא מצא נדיבים די הצורך, בקרב יהודי ספרד הנוצרית, שיסייעו לו ולשלהבת היצירה העברית שלו? האם הסתכסך עם כמה משועי הארץ (שכן הביוגרף הערבי-סורי של אלחריזי מעיד על נטייתו להסתכסך)? האם חש באמת את הגורל שהטיל על כתפיו עול רב-תרבותי, כפי שהיינו נוטים להצמיד לו בלשון ימינו שוחרת ההכללות? האם מצא מפלט וסיפוק בטלטולים וביגיעה בת חמש השנים ב"מזרח" משום שנדבק במחלת הנדודים? האם הושפע מסופרים ערבים אשר נטלו את מקל הנדודים ויצאו מספרד (המוסלמית, אנדלוס השכנה) והיגרו מזרחה למרכזי התרבות הערביים הגדולים?

בספר שלפנינו ניכרת טרחת חוקרי הטקסטים ומוציאיהם לאור. היה עליהם ללקט כתובים השונים זה מזה: חלקם מעיד על ה"אני מאמין" של אלחריזי בענייני קדושה, כלומר פואמות המצרפות זה לזה קישוטי לשון, במלאכת מחשבת של מליצות שיר, המביעות מושגי אלוהות ואמונה; חלקם שבחי קהילות יהודיות (אשר בשמות כמה מהן נקבנו כבר לעיל) והשבחים נתלים בחכמי כל קהילה, בבקיאותם וכתיבתם; חלקם נושא עמו נימה פולמוסית ועוקצנית; חלקם מקוטע וניצל בקושי מאבדון, עד כי נימת הכתוב ניתנת רק לניחוש גרידא. כל המצפה שנדודי אלחריזי יעוררו בנו גם חוש לנופים ותשוקה גיאוגראפית יתאכזב. הנוף התרבותי היהודי הוא האמור להשתקף. ראוי להיזכר, כהקבלה גרידא, כי אף בתרבות הערבית-מוסלמית צמחה, בין יתר, גם ספרות מסעות המתארת בכל אתר את חכמי כל מחוז ומחוז.

שניים מתוך המוציאים לאור (יוסף יהלום ויהושע בלאו) פירסמו לפני כשבע שנים גם את ספר "מסעי יהודה אלחריזי", שבו צירפו זה לזה קטעים על תיאור קהילות והדיהם בספר "תחכמוני" העברי המפואר והמפורסם אשר אלחריזי שימוש, בין יתר נושאיו וחומריו, גם במסעות אשר ברקע "כתאב אלדארר" שלפנינו. אולם, רעיון עלה בדעתם, תוך כדי העבודה על הכתובים שבכתבי יד ולפי אותו רעיון נבעו כמה וכמה יסודות מתוך ספר "אלרוצ'ה אלאניקה", שניתן לתרגמו בפשטות: "הגן ההדור".

ועתה, קשה להשתמט מקורותיו של בלבול שרבים כמותו מתגלים בחקר כתובים ישנים - ובייחוד כתבי אלחריזי, שמדי פעם "מתפתחים" בשל גילוי חומר חדש. אותו "גן הדור", הנזכר על ידי הביוגרף הערבי שנרמז לעיל, היה אולי יצירה אחרת שכנראה יועדה לקהל הערבי הכללי (אם כך, באותיות ערביות) ולא שרדה לנו, שכן לביוגרף נודע בעיקר יבולו הערבי הכללי של אלחריזי (וקשה לקבוע כאן קביעה ללא עוררין). לעומת זאת, כשזוהו ונחשפו עוד חומרים בכתבי יד, עם הצטרפותו של המהדיר השלישי, יוסף ינון-פנטון, נוכחה כל הקבוצה לדעת כי ב"כתאב אלדארר" עסקינן. גילוי זה סופו שהביא ברכה רבה, שכן עתה עשויים אנו להציץ, זה ליד זה, על אותו שולחן, בספר "מסעי יהודה" וב"כתאב אלדארר", השונים לא במעט זה מזה.

לקורא שייחפז עתה לבדוק, למשל, את תולדות תרבותה של קהילת אבותיו בדמשק, חלב, מוסול, אל-רקה, קהיר, או בצרה נשאר רק לפתוח את שני הספרים ולמצוא אם שרד חומר כמשאלת לבו. ב"כתאב אלדארר" (ספר הפנינים) שלפנינו כתב קולמוסו של אלחריזי ערבית (באותיות עבריות) המהולה גם בעברית. לפיכך עבודת ההוצאה לאור כללה גם תרגום עברי של הערבית וגם אנגלי (של המכלול בשלמותו) ואפילו העברה לאותיות ערביות של החלקים העשירים יותר שבטקסט, דברי השיר שבו.

והנה בטיפול קל בלבד עוטה בת שירו של אלחריזי את לבוש האותיות הערביות וחשה כאילו נתפר לפי מידתה. כי זאת יש לומר: הערבית של אלחריזי נאה וטהורה למהדרין וכבר לעיל נאמר כי נשארו שרידים מיצירתו בערבית באותיות ערביות לכבוד נדיבים ואנשי שררה ערביים בסוריה. זאת בניגוד לרבים מהיוצרים היהודיים האחרים שהערבית המייחדת אותם (ערבית-יהודית) נבדלה כבר לא מעט מהשפה הערבית ה"כללית" הספרותית. חצופי לשון ידברו אולי על "ערביותו" המוצלחת של היוצר העברי הדגול שלפנינו, בעוד הכוונה האמיתית היא אל הפן הערבי שבו והגשר ה"רב-תרבותי" שהשתרע לרגליו, דווקא מתוך היותו פסגה אמיתית ביהדותו ובעבריותו.



איור מהמאה ה-13 למקאמה של אלחרירי שתירגם יהודה אלחריזי. האם נדבק במחלת הנדודים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו