בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחלקה לייצוג סופרים

"בתחילת שנות השמונים לא היה למו"לים בישראל מנגנון של מרקטינג, ולא היו יחסי ציבור. עטיפות הספרים היו מכוערות, והאנשים שניהלו את העסקים היו גברים לא נעימים במיוחד. מצד שני, בראש רשימת רבי-המכר עמד במשך שבועות 'סיפורי קנטרברי' של צ'וסר". לדברה האריס, האשה שמשיגה לסופרים ישראלים תמלוגים של עשרות אלפי דולרים בחו"ל, יש פרפסקטיבה מעניינת על השינויים בשוק הספרים בישראל. כתבה שלישית בסדרה

תגובות

למרבית הסופרים בישראל קשה להתפרנס מכתיבה, וההסבר השכיח הוא שקהל קוראי העברית קטן מדי. דברה האריס היא אחת מאלה שמסוגלים, לכאורה, לעזור לסופרים ישראלים להרחיב את קהל הקוראים ולהגדיל את ההכנסות: האריס היא הבעלים של סוכנות ספרותית המייצגת סופרים ישראלים בחו"ל. כמו מתחריה - ובראשם המכון לתרגום ספרות עברית בראשות נילי כהן - עיקר עיסוקה הוא מכירת זכויות התרגום של ספרות ישראלית למו"לים ברחבי העולם.

האריס מייצגת בחו"ל בין השאר את דויד גרוסמן, יואל הופמן, מאיר שלו, יעל הדיה, דורית רביניאן, רון לשם, אמיר גוטפרוינד, תום שגב, אלון חילו, מאיה ערד, סייד קשוע ומיכל גוברין; היא גם מייצגת הוצאות לאור אמריקאיות ואירופיות למכירת זכויות התרגום של ספריהן לעברית. לפני כשבוע פתחה האריס גם מחלקה חדשה בסוכנות שלה - שתתמקד לראשונה בייצוג סופרים ישראלים מול המו"לים כאן בישראל.

הפגישה עם האריס, בת 52, התקיימה בסלון ביתה בשכונת עמק רפאים בירושלים, שהוא גם מקום העבודה שלה. החדר, חמים ומואר בשמש חורפית, מלא במאות ספרים שמכסים את המדפים ונערמים כמגדלים על הארונות. בדומה לשני המרואיינים הקודמים בסדרה זו - מנכ"ל סטימצקי איריס בראל והעורך הראשי של הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, דב אלפון - גם האריס מתערה בעולם הספרותי ומשפיעה עליו בעיקר כמומחית לשיווק. וכמו בשיחות הקודמות, גם מנקודת מבטה הייחודית של האריס עולה המסקנה המעציבה הבאה על עולם הספרים הישראלי: השיווק מולך בכל.

תרבות הקריאה בישראל מושפעת מעקרונות שיווקיים הרבה יותר משהיא מושפעת מביקורות או מדיון על ספרות במדורי ספרות בעיתונים, מטעמם ומהשפעתם של עורכים, ממחלקות הספרות באקדמיה, מדיאלוג עם התיאטרון והקולנוע, וכיוצא באלה מרכיבים של קהילה ספרותית חיה.

מעניין להיזכר שלא תמיד היה כך. כשהאריס עלתה מארה"ב לישראל ב-1979 עוד פעלו כאן עקרונות אחרים. כבעלת ניסיון בשיווק וקידום סופרים בהוצאות הגדולות "ויקינג" ו"פינגווין" בניו יורק, נשכרה האריס, אז בת 23, לעבודה בידי נח מוזס ודב יודקובסקי בהוצאת ידיעות אחרונות. "הם הזמינו ממני מחקר מעמיק, שארך כשנה, על ענף המו"לות בישראל", מספרת האריס. "ובסופו היה עלי לחבר דו"ח שמתאר כיצד השוק המקומי עובד ומסביר מדוע הוצאת ידיעות אחרונות היתה בפיגור יחסית להוצאות האחרות".

מה למדת מהמחקר?

"ראיינתי אלף אנשים במו"לות הישראלית ולמדתי שלא היה כאן שום דבר שדומה למה שהכרתי במו"לות האמריקאית. הבנתי מהר מאוד שאין לי מה לחפש בהוצאות לאור הישראליות. בתחילת שנות השמונים לא היה למו"לים בישראל מנגנון של שיווק או מרקטינג. לא היו יחסי ציבור. היו רק סטימצקי והמפיצים הקטנים וזהו. עטיפות הספרים היו מכוערות בדרך כלל, והאנשים שניהלו את העסקים היו פעמים רבות גברים לא נעימים במיוחד, שידעו איך הם רוצים לעבוד ולא היו מוכנים לשמוע דעה אחרת. מצד שני, בראש רשימת רבי-המכר ב-1980 עמד במשך שבועות 'סיפורי קנטרברי' מאת ג'פרי צ'וסר (עם עובד, תירגם שמעון זנדבנק). קשה לי להאמין שספר כזה היה נכנס לרשימה כיום".

אחרי שהאריס הגישה את הדו"ח לידיעות אחרונות ולפני שהתחילה לעבוד כסוכנת ספרותית, היא הקימה הוצאת ספרים - ולמדה דבר או שניים על שוק הספרים הישראלי גם כמו"לית עצמאית. "בתחילת שנות השמונים הקמתי עם אחרים הוצאה בשם דומינו - ושם עשיתי את כל הטעויות. לדוגמה, ניסיתי להוציא תרגומים של סטיבן קינג שהיה אז בשיא התהילה בארצות הברית (הכרתי אותו אישית כי ספריו יצאו לאור ב'ויקינג'). הוא נכשל כאן. גם ניסינו להפיק, בשיתוף פעולה עם אוהד זמורה, תרגומים של רומנים רומנטיים אמריקאיים מהסוג הנמוך והפופולרי ביותר. הוצאנו שמונה ספרים בסדרה, שנקראה 'סילואט'. גם זה לא הצליח".

איך את מסבירה את הכישלון?

"חשבתי שאני יכולה פשוט להוציא בישראל תרגומים לספרים שמצליחים בענק בארה"ב ולפעול לפי הניסיון והידע שצברתי שם. שמתי את הטעם הספרותי שלי בצד ואמרתי: בואי תראי להם איך מוכרים ספרים. הטעות היתה לחשוב - אז - שישראל היא אמריקה. לחשוב שסטיבן קינג מתאים למנטליות הישראלית. לחשוב שתרבות שמעריכה את צ'וסר גם יכולה להתלהב מבלשים וספרי נוסחה כמו האמריקאים. ואותו הדבר עם הרומן הרומנטי. לא היה דבר שמתאים לכאן פחות. כי מי שקונה ספרים בישראל הוא אינטליגנטי. מי שמחפשת רומן רומנטי בישראל לא קוראת ספרים אלא רואה ערוץ ויוה".

כלומר, היתה לך אז דעה טובה על תרבות הספרים הישראלית.

"בהחלט, אני אומרת בזה משהו מחמיא. ואגב, גם היו לנו כמה הצלחות שהתאימו לתרבות המקומית - הוצאנו את חוברת הסאטירה 'זו ארץ זו', את הספר הראשון של תום שגב, את הספר הראשון של טרטקובר. אבל כיום, לפחות בכל הקשור לתרגומים מהעולם - רשימת רבי-המכר כאן כמעט זהה לרשימות רבי-המכר בכל העולם. תרבות הקריאה הישראלית כבר לא כל כך רחוקה מזו האמריקאית. זה שינוי גדול שקרה כאן בעשרים השנים האחרונות".

ב-1982, בעיצומה של מלחמת לבנון, נענתה האריס להצעתו של העיתונאי אהוד יערי וניסתה את מזלה בפעם הראשונה כסוכנת ספרותית, עם ספרם של יערי וזאב שיף, "שנת היונה". "תירגמנו אולי פרק אחד וסינופסיס ובמקרה בחרתי את המו"ל הנכון בארה"ב, סיימון אנד שוסטר, שהם הכי טובים בפוליטיקה עכשווית. פניתי שם למישהו שהכרתי והצלחתי להחתים אותם על חוזה. אחרי זה מישהו התקשר אלי והציע לי להכיר סופר צעיר, דויד גרוסמן, ולייצג אותו עם ספרו 'עיין ערך אהבה'. מאז חיי השתנו".

עד כמה קל או קשה היום למכור זכויות תרגום לספרות ישראלית?

"בכל פעם שאני מצליחה למכור משהו אני בטוחה שזו הפעם האחרונה. נורא קשה להצליח. כי בשבילי למכור למדינה אחת זו לא הצלחה. אני רוצה לבנות לסופר או לסופרת דמות בינלאומית, ואני לא שופטת הצלחה בקנה מידה של כסף. למשל, את הספר הראשון של סייד קשוע מכרנו לא מזמן לאינדונזיה ולוויטנאם. המקדמה שקיבל שם אולי לא עלתה על אלף דולר. לעומת מה שקיבל בגרמניה - הרבה יותר - זה כלום. אבל בשבילי זהו ההישג הגדול: שיקראו אותו גם במדינה רחוקה כל כך מאיתנו פוליטית, דתית וגיאוגרפית, כמו אינדונזיה".

איך את בוחרת את מי לייצג? האם את יכולה לאפיין את הנוסחה להצלחה של סופרים ישראלים בחו"ל?

"אני חושבת שבשבילי זה עניין של אינסטינקט. אני יכולה להסביר במה נבדלים זה מזה כל אחד מהסופרים שאני מייצגת. אבל קשה לי לראות את המשותף".

האם הספרים שמצליחים הם לא כאלה שעוסקים בישראליות דרך מרכיביה הלאומיים? האם את לא בוחרת לייצג בעיקר ספרים שעשירים בחומרים מסורתיים של הישראליות הזאת - שואה, פיגועים, יהדות, מתנחלים, שירות בצה"ל וכיוצא באלה?

"גם אני חשבתי כך בעבר. אבל זה לא נכון. כלומר, אני הולכת לשנות את זה, וזה יהיה המבחן שלי. אם כי צריך גם לזכור שהמקומיות היא תמיד חלק מהעניין בהצלחה של סופרים בעולם - אצל גבריאל גרסיה מרקס, למשל, הדרום-אמריקאיות היא חלק ממנו, היא מה שקוראים בכל העולם מחפשים ומוצאים בו".

אבל השאלה היא ממה מורכבת המקומיות הישראלית המשתקפת בספרים האלה, האם היא אחידה או מגוונת. וגם איזה נפח מקבלת הלאומיות בתוך המקומיות הישראלית. כי הרי המרכיבים המסורתיים האלה - שואה, ציונות, פיגועים ומלחמה - הם רק סוג מסוים של ישראליות, היבט מסוים ומוגבל שלה.

"נכון. בהקשר הזה אני חושבת שספרה של מאיה ערד, 'שבע מידות רעות', שעלילתו מתרחשת באקדמיה האמריקאית (וכולו התרסה נגד התביעה לכתוב 'על חיי היהודים בארץ ישראל') יהיה מבחן מעניין ואני מאמינה שנצליח בו. ושרה שילה, שגם אותה אני מייצגת, היא מבחן מהצד השני. כי השפה והדיאלקט של ספרה, כל כולם מושקעים במקום הזה, בישראל.

"אגב, בימים אלה אני מתחילה בפעולה מסוג חדש: אני מתכוונת לפנות לישראלים מתחומים שונים - כמו הי-טק ומדע - וליזום הוצאה לאור של ספרים שהאנשים הללו יכתבו. כאלה שיש להם קריטריונים להצלחה בכל העולם בלי שום קשר בהכרח לעובדה שהם נכתבים בישראל. כך קורה למשל עם ספרו של יעקב בורק, 'האם שימפנזים חושבים על פרישה'. זה ספר שבמקרה נכתב בישראל. הוא יכול להצליח בכל מקום בעולם".

יש מדינות בעולם שבהן קל לישראלים להצליח במיוחד?

"באיטליה סופרים ישראלים מוכרים בשיעור הגבוה ביותר. דויד גרוסמן אהוב שם מאוד, הדמות שלו והפוליטיקה שלו מאוד מדברות אליהם. מאיר שלו מתחיל להצליח שם. אבל קשה להסביר למה דווקא באיטליה, זו תעלומה. צרפת, שהיתה שטח מת במשך שנים, חזרה לחיים ומשהו שם קורה בשנים האחרונות. כנראה בין השאר בזכות מרי קלינג, סוכנת מעולה בפאריס שמחויבת לסופרים שלנו, ובזכות הסלון שמתקיים שם במארס, ובזכות עדנה דגון שאחראית על הסלון מטעם ישראל ועוזרת מאוד.

"הרבה פעמים מו"לים סומכים על הטעם שלי והולכים איתו. אבל בכל זאת קשה להסביר למה ספרים מצליחים במקום מסוים. בתיה גור, שהצליחה בצורה בלתי רגילה בגרמניה, מצליחה בצרפת עכשיו עוד יותר, אחרי מותה. זה כאילו שהיא עומדת שם עכשיו ומזמינה אנשים לקנות את הספרים שלה, והם קונים. בבריטניה זה לא עובד. אני מוכרת שם, אבל הספרים נקברים מהר מאוד במדפים האחוריים".

מה גובה המקדמות שאת מצליחה בדרך כלל להשיג לסופרים שלך?

"זה כמובן תלוי בסופר ובספר. בעבר רוב המקדמות לסופרים מתחילים היו בסביבות 1,000 דולר. גם כיום עדיין מוכרים ספרים רבים תמורת מקדמה בסיסית כזאת. אבל השגרה כיום נעה בין 10 אלפים ל-50 אלף דולר. זו כמובן מקדמה על חשבון תמלוגים. ויש כמובן כאלה שנמכרים במאות אלפי דולרים".

מהי ההמלצה הראשונה שתתני לסופרים המבקשים למכור את זכויות התרגום של ספריהם?

"אם סופר יכול להרשות זאת לעצמו, הדבר הכי טוב וחכם שהוא יכול לעשות - אם אני מספיק קרובה לתחושת ביטחון שאוכל למכור את הספר - הוא להשקיע כסף בתרגום הספר, לפחות לאנגלית. כשאני פונה למו"לים עם תרגום שלם, המקדמה יותר גדולה. אם אנחנו מוכרים ספר בשפה שבה הוא יוצא, הוא כאילו לא ספר זר, והתמלוגים מתחילים מ-10% במקום 6% - ומגיעים ל-15%. אם המו"ל צריך לתרגם בעצמו, התמלוגים מתחילים ב-6% ולא עולים על 10%".

ואם הסופר לא יכול להרשות זאת לעצמו?

"במקרים כאלה - וזה קורה לי שלוש-ארבע פעמים בשנה - אם אני מאמינה בספר אני משקיעה בתרגום בעצמי ומקבלת את ההשקעה בחזרה מהמקדמה".

האריס אומרת שהיא עובדת עם כמה מתרגמים קבועים, מעברית לאנגלית, ועורכת את התרגומים בעצמה. לדבריה, היא משלמת כ-20 אלף דולר לתרגום רומן בגודל ממוצע - פי חמישה ויותר מהשכר שבדרך כלל משלמים למתרגמים מאנגלית לעברית; "ואני עומדת על כך. כי אם אני רוצה שמישהו ישקיע חצי שנה בתרגום ספר, הוא חייב לקבל שכר נאות".

אגב כך מותחת האריס ביקורת נוקבת על ההוצאות בישראל: "המו"לים כאן כל כך עסוקים בחיפוש אחר הכוכב הבא, שהם מוציאים הרבה יותר מדי ספרים שפשוט לא שווים. אני מקבלת את כל הספרים ורואה - מה שנחשב סופר טוב כיום זה לא מה שהיה פעם. אני רואה לפי כמה ספרים אני דוחה בשבוע. הרבה".

לדברי האריס, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן והוצאת עם עובד יוצאות דופן מבחינה זו. "הם לא מבזבזים את הזמן שלי כשהם מציעים לי משהו. זה תמיד מתגלה כשווה את המאמץ. ובעצם העורכים בזמורה-ביתן ובעם עובד הם כמעט היחידים שפעילים בניסיון למכור את הזכויות לתרגום. הרבה מו"לים מחזיקים אצלם את הזכויות, או את חלקן, לעולם ועד - ולא עושים אתן כלום. לא נשמע כדבר הזה. הרבה סופרים באים אלי ומראים לי את החוזים שלהם - ואלה חוזים לא הוגנים בלי שום הצדקה. אין להם סיכוי להתפרנס מכתיבה, בלשון המעטה, עם חוזים כאלה. בגלל זה אני פותחת עכשיו את המחלקה לייצוג סופרים בישראל".




סייד קשוע. נמכר בווייאטנם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו