אזרח חי בעולם האותיות המתות

מקץ שנת המאה למותו של "אבי הביבליוגרפיה המדעית היהודית", מוריץ-משה שטיינשניידר

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבריאל בר-לבב

המחקר במדעי הרוח, ובמדעי היהדות בכללם, הוא דינמי ובנוי נדבכים על נדבכים קודמים. משום כך נדיר שחוקרים שחיו במאה ה-19 יהיו רלוונטיים למחקר המתרחש כיום (אלא אם כן הם עצמם הופכים נושא למחקר). אחד היוצאים הבולטים מן הכלל הזה הוא משה (מוריץ) שטיינשניידר, שמת בברלין לפני 101 שנים, בינואר 1907, בן 91.

שטיינשניידר, המכונה "אבי הביבליוגרפיה המדעית היהודית", כתב כאלף וארבע מאות חיבורים ביבליוגרפיים ואחרים, המשמשים את החוקרים עד היום. ולא רק משמשים - ההיכרות עם כתביו של שטיינשניידר, וההערצה המתלווה אליה, הן תחנות הכרחיות כמעט בהתפתחותם של חוקרים בכמה תחומים מרכזיים, בעיקר בלימודי ימי הביניים. אמנם לא כל החוקרים יסודיים כמו משה אידל, שכאשר כתב את עבודת הדוקטור שלו הזמין צילומים של הספרים מספרייתו של שטיינשניידר בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק כדי לבדוק את ההערות הרבות שנהג לרשום בכתב ידו בשולי הדפים. אולם חוקרים רבים מכירים 2את החוויה: לאחר שהגיעו במאמץ השוואתי למסקנה מעניינת, למשל על קשר בין חיבורים שונים, מתברר ששטיינשניידר כבר ידע זאת, והעיר על כך באופן יבש ולקוני באחת מרשימותיו.

חברים מן הכת הקטנה של מעריצי שטיינשניידר ואוהביו התקבצו השנה בשלושה אירועים שנערכו במלאות מאה שנה למותו: יום עיון בלונדון, כנס בינלאומי גדול בספרייה הממלכתית בברלין, שבה נהג שטיינשניידר לעבוד, ויום עיון שאירגן בית הספרים הלאומי בירושלים. חוברת של כתב העת "פעמים" שתעסוק בתרומתו לחקר יהודי המזרח נמצאת כעת בהכנה.

שטיינשניידר כתב מעט כתבים שקורא רגיל יכול לקרוא ברצף, ובכתביו בולטים קטלוגים של ספריות, ציונים ביבליוגרפיים או רשימות מדעיות יבשות, שרבות מהן פירסם בכתב העת הביבליוגרפי שייסד בברלין, "המזכיר". כפי שכתב עליו ראובן בריינין: "בספריו הננו קוראים לא בשעה שאנחנו רוצים, כי אם בשעה שאנו צריכים". הוא שלט בלשונות רבות ובכללן ערבית, עברית, יוונית ולטינית. אחד מחיבוריו המרכזיים הוא על העברית בתרגומים של ימי הביניים, שבו ריכז מידע על אלפי כתבי יד, ובחן את פעולתם של היהודים בתור מתרגמים מלשונות ימי הביניים, וגם את התרגומים שנעשו מעברית ללשונות האלה. בחיבור זה ובחיבורים אחרים הדגים את ההקשרים המשותפים שבהן פעלו ביחד בימי הביניים התרבויות היהודית, הערבית והלטינית. היצירה היהודית בימי הביניים נחשפת בכתביו בתור יצירה של מפגש, על שלל צבעיה הבין-תרבותיים.

אולי מפני שמסר לקוראיו הרבה יותר עובדות מאשר תיזות, שטיינשניידר נותר רלוונטי ושימושי להפליא עד היום. צוות בינלאומי, בראשותם של הפרופסורים בצלאל מנקין מאוניברסיטת מרילנד שבארצות הברית, הנס ביסטרפלד מאוניברסיטת בוכום בגרמניה וצבי לנגרמן מאוניברסיטת בר-אילן, מכין כעת תרגום אנגלי מעודכן של החיבור על התרגומים, שיופיע בתור מאגר מידע אינטרנטי. שפע עצום של מידע טמון בקטלוגים ששטיינשניידר הכין לספריות חשובות, ובכללן מינכן, ליידן ואוקספורד (קטלוג שכתב בלטינית, משום שהאנגלית שלו לא היתה טובה מספיק, והאנגלים לא הסכימו לקבל קטלוג בגרמנית).

כל היבול העצום הזה, כ-1,400 פריטים, נראה כמו תוצר של מכון מחקר ענק. אולם הוא נוצר בידי אדם חרוץ וקפדן אחד, בעל יכולות אינטלקטואליות כבירות, וללא שימוש בעזרים כמו מכונות צילום. בגלל יהדותו לא קיבל מעולם משרה אקדמית, אלא התפרנס בין היתר מניהול בית ספר יסודי לבנות בקהילת ברלין, ומפרויקטים ביבליוגרפיים מזדמנים. הוא היה גם איש משפחה, גידל חמישה ילדים וניגן בחליל.

רמש"ש (כפי שכינו אותו בעברית) לא היה ציוני. כאשר סיפר לו מרדכי מרקוס אהרנפרייז הצעיר כי בכוונתו לכתוב היסטוריה של הספרות העברית החדשה, אמר לו שטיינשניידר כי בשישים שעות יוכל ללמוד אנגלית, ותהיה לו בכך תועלת רבה יותר מאשר בכל ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה. אולם בסמינרים שהיה מקיים בערוב ימיו בדירתו בברלין, בוולנרתיאטרשטראסה 34 (לא רחוק מתיאטרון שילר, שבו כנראה לא ביקר מעולם), נפגשו סטודנטים צעירים רבים שהגיעו לברלין, ובכללם סטודנטים ציונים שעליהם השפיע. בין תלמידיו היו גוטהולד וייל, שניהל אחר כך את בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, וארתור בירם, שהקים את בית הספר הריאלי העברי בחיפה.

שלום שפיגל, החוקר הדגול של הפיוט והמדרש בימי הביניים, הציג את ארתור בירם בתור תלמידו של רמש"ש, שפעל כל ימיו על פי עקרונות הסדר והמשמעת שלמד משטיינשניידר, וחינך דורות של תלמידים כאילו שטיינשניידר מציץ מכתפו. ואולי היתה בכך מן ההפלגה. אך אין הפרזה בדבריו של צעיר אחר שהיה מבאי ביתו, הסופר ראובן בריינין, שכתב עליו: "הוא היה אזרח חי בעולם האותיות המתות... שטיינשניידר היה מגלה בחריפות שכלו הצלול, על ידי האותיות המתות, את הנשמה החיה של תקופות שלימות בדברי ימי עמנו וספרותו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ