המוות כחידה המלווה את החיים

גיבורי הסיפורים בקובץ "ריקוד האדמה" של הרוקי מורקמי ניצבים כולם מול החידה העמוקה ביותר - חידת הקיום, האישית והקוסמית

גתית פז
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גתית פז

ריקוד האדמה

הרוקי מורקמי. תירגמה מיפאנית: מיכל דליות-בול. הוצאת כתר, 212 עמ',79 שקלים

בסיפורי הקובץ "ריקוד האדמה" קיים פער מרתק בין עוצמת ההתרחשויות המתוארות לבין ההתייחסות שוות-הנפש של הדמויות הפועלות להתרחשויות הללו. הפער הזה, המוכר היטב לקוראיו הנאמנים של הרוקי מורקמי, נוכח בכל אחד מן הסיפורים. הרהורים על חיים ומוות, התאבדויות, נטישות הרות-גורל - כל אלה מיטשטשים לכדי מעשה נוסף בחיי היומיום, כמו יצאה הדמות לרגע לקנות חפיסת סיגריות בפיצוצייה השכנה, ולא כאילו ריסקה בשנייה אחת את עולמה ואת עולמם של הקרובים לה.

המוטיב החוזר בכל סיפורי הקובץ הוא רעידת האדמה בעיר קובה ביפאן ב-1995. בסיפור הראשון עוזבת אשתו של קומורה את הבית ללא סיבה מתקבלת על הדעת. הנטישה הפתאומית והדרמטית, גם אם היא מסבה סבל לבעל, לא מפריעה לשגרת חייו. קודם לעזיבתה צפתה האשה בטלוויזיה במראות ההרס שחוללה רעידת האדמה. הקוראים מבינים שהדרמה האצורה בסיפור גדולה ממה שנדמה בתחילה, כאשר היא מסבירה את עזיבתה במשפט קצר אך החלטי: "אין בתוכך שום דבר שאתה יכול להעניק לי. אתה אדם טוב, אדיב ויפה-תואר, אבל החיים אתך דומים לחיים עם גוש אוויר" (עמ' 11). מכתב הפרידה מנסח במלים בודדות, שקולות היטב, הנמקה למעשה כה קיצוני וסוער, אך ברווח שבין המלים מסתמנים סדקים, שמורקמי שואב אליהם את הקוראים ומנכיח דרכם את הדרמה הגדולה שמצויה בכל היבט של חיינו, ויהיו אלה המאופקים ביותר.

סדקים אלה, ממש כמו הסדקים באדמה הפוערת את פיה וזורעת הרס, מכוונים לחידה העמוקה - חידת הקיום, האישית והקוסמית - שמולה ניצבים גיבורי הסיפורים. כשם שמורקמי מחבר בין ריקוד האדמה לריקוד הנפש, כך הגיבורים מתבוננים במשמעויות השונות של רעידת האדמה ומבינים אותה כביטוי לשבר אישי, דתי, מיסטי או מטפיסי.

בסיפור "כל ילדי האלוהים רוקדים" מתבונן הגיבור יושיה באדמה, ובראשו חולפים הדברים הבאים: "ואז לפתע חשב על מה שקיים בעומק האדמה שעליה הוא דורך. רעם תחתיות מבשר רע בתוך העלטה העמוקה, זרמים תת-קרקעיים שאיש לא ראה, הנושאים עמם תשוקות, רמשים מתפתלים מכוסי ריר, קנים של רעידות אדמה שמוכנות בכל רגע להפוך ערים לעיי חורבות. הוא הפסיק לרקוד, הסדיר את נשימתו, נעץ את מבטו באדמה שעליה דרך כאילו הסתכל לתוך בור בלי תחתית" (עמ' 94).

יושיה, שגדל ללא אב, עוקב אחר גבר זר שנדמה לו כאביו; הוא מגיע אחריו למגרש בייסבול נטוש ואז מאבד את עקבותיו. אך גם בלעדיו הוא מתעמת עם זהותו, ותחת השמים הבהירים ואור הירח זוכה בהכרה על מקומו בעולם ושייכתו אליו כבן-האלוהים, מטפורה שמלווה אותו מילדותו כתשובת אמו על השאלה מי היה אביו. כביתר הסיפורים, גם כאן בעיית הקיום של הגיבור אינה נפתרת - הוא אינו פוגש באביו - אך הוא עובר חוויה מזככת שבה הוא מצליח להתמזג עם היקום סביבו, חש את עוצמת האדמה שמתחתיו ונשטף באור הירח ובשמי הערב הצוננים. חוויה זו מותירה בו תחושת קיום, זהות ושייכות, ולראשונה נראה שהוא מבין את תשובת אמו ואת משמעות היותו בן-האלוהים - משמעותה האישית והאחרת של התשובה, ולא זו הדתית הפשטנית שבה מאמינה האם המיסיונרית, האדוקה בדתה.

בסיפור "תאילנד" יוצאת סצוקי, רופאה יפאנית גרושה, לחופשה בתאילנד. בינה לבין הנהג ששכרה לימי הטיול נוצר קשר מיוחד - מאופק מאוד ובו-בזמן עדין ומרגש. הדיאלוגים הקצרים ביניהם חושפים מעט מחייהם, אם כי עדיין רב הנסתר על הנגלה. לפני שובה ליפאן מבקש ממנה הנהג שתתלווה אליו לביקור בכפר מקומי. הוא לוקח אותה לזקנה תאילנדית ענייה, העוסקת בניבוי ובפירוש חלומות.

המפגש הזה מערער את שיווי משקלה של סצוקי, והיא חוזרת ומהרהרת בנבואה שנמסרה לה. הדברים מציפים אותה בזיכרונות קשים על גבר שנוא מעברה הרחוק. לפני עלייתה למטוס היא מבקשת לספר לנהג על סוד אפל שרובץ על לבה. הנהג מסרב - גם לו יש חידות רבות שמיאן לחשוף לפניה. הם נפרדים לאחר חילופי דברים עדינים וחכמים, ומבלי לחשוף את סודותיהם. הסיום הזה מעורר מחשבה ונוגע דווקא בזכות הסודות הרבים שנותרו עלומים.

החידה כמנוע יצירתי מאפיינת את מכלול יצירותיו של מורקמי. כך אפשר לאפיין את ריבוי העלילות ברומנים השונים, את השימוש הרב בדמיון, את האירועים הגובלים בפנטסטי ובמיסטי, את הדמויות האניגמטיות והסיפורים, או המעשים, שמשמעותם אינה מתחוורת, לפחות לא במלואה, גם עם סיום הקריאה. כזה הוא מסעו של קפקא הצעיר ב"קפקא על החוף", כך העלילה רבת הפיתולים ב"קורות הציפור המכנית" - וכך גם הקלות הבלתי-נסבלת שבה מתקבלות ההתאבדויות הרבות ב"יער נורווגי". החידה היא חלק אינטגרלי מהחיים, וכך גם המוות, שהוא אולי החידה האנושית הגדולה ביותר. גיבוריו של מורקמי מכירים בכך, ופוגשים במוות שוב ושוב עד שהוא נהפך לחלק מחייהם.

החידה מבטאת את תפיסת המציאות המורכבת. הנצחת האירועים הריאליסטיים מלווה בסימן שאלה תמידי המתדפק על פתח האירועים ומנקר בהם. אין זה ניקור טורדני ומתיש, אלא הנחת עולם שמותירה מרחב לחידה שבחיינו. לעומת חמשת הסיפורים הראשונים בקובץ, רק בסיפור השישי והאחרון זוכה הקורא בסוף "סגור". בסיפור זה, "עוגת הדבש", מחליט הגיבור לעשות מעשה ומשתף את הקורא בהחלטתו להציע נישואים לאהובתו. הוא מתגבר על חששות שהדחיק שנים, מכיר בטעותו ונוקט צעד שיוביל לשינוי.

אבל האם באמת יש לראות בסיפור זה סיפור יוצא דופן בקובץ? בקובץ העוסק כולו בריקוד האדמה, בנביעתה האלימה וההרסנית, שממוטטת בשניות אחדות חיים שלמים והופכת עולמות, בקובץ שבו כל אחד מגיבוריו זוכה להארה רגעית ומיד לאחריה יורד המסך? בקובץ כזה, המתנגד להתבוננות חד-צדדית בקיום האנושי, סיום זה אינו מציב פחות סימני שאלה מקודמיו, והרי מרגע ההחלטה ועד רגע הביצוע הכל עוד עשוי להשתנות.

ניתן גם לראות בסיום האופטימי מחווה מטעם המחבר, המקבל את טיב הקיום האנושי על אפשרויותיו השונות ומכוון גם אל נקודות האור, הרוגע וההשלמה שאצורות בקרבו. גם בעולם מסתורי וחידתי יש משמעות להחלטות ולמעשי הגיבורים, זוהי מעין וריאציה הקובעת כי דבר אינו צפוי אך הרשות נתונה.

למרות שקובה היא עיר הולדתו של הסופר, אף אחד מהסיפורים לא מתרחש בה וכולם מתחוללים במרחק גיאוגרפי ובמרחק של זמן מרעידת האדמה. הסיפורים מדויקים מאוד וכתובים ברגישות האופיינית למורקמי. ועדיין, בהשוואה לספריו הקודמים, נהניתי יותר מקריאת הרומנים. סיפורי הקובץ כתובים בגוף שלישי והתגעגעתי מעט לגיבור הדובר בגוף ראשון, בשפתו הייחודית המשלבת את ראיית עולמו הרעננה.

מורקמי הוא אמן האווירה ובכל אחד מספריו הוא מצליח לעצב אווירה ייחודית השורה לאורך הספר כולו - פסקול מוסיקלי מדויק המתנגן כמוסיקת רקע חרישית ומשקף את המנעד הרגשי שבו מתקיימת היצירה.

בסיפור "כל ילדי האלוהים רוקדים" רוקד יושיה באצטדיון בייסבול ריק תחת אור הירח. המוסיקה שלפיה הוא מנענע את גופו היא בוודאי מוסיקת נשמה מרעידה במיוחד; מוסיקה המשלבת בין ביל אוונס ברגעיו הגדולים לבין מוסיקה אניגמטית, צלילים עמוקים, חזקים, המבטאים קהות חושים ומיסתורין כבשעת בין השמשות, שעה שבה גילוי גדול מתעמעם והופך לעוד פרט באוסף הפרטים של חיינו. זוהי האווירה בקובץ הסיפורים "ריקוד האדמה" - וזוהי החידה המלווה את הקובץ כולו.

הרוקי מורקמי

בין ספריו הקודמים של הסופר היפאני הרוקי מורקמי (יליד קיוטו, 1949) בעברית: "יער נורבגי" (כתר, 2000), "ספוטניק אהובתי" (כתר, 2005), "קורות הציפור המכנית" (כנרת, זמורה-ביתן, 2005), ו"קפקא על החוף" (כתר, 2007)

גתית פז היא עורכת במכון לתרגום ספרות עברית

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ