שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כיסוי נשים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יורם מלצר

מטורקיה ועד אנגליה ומקנדה עד דרום אפריקה, עסוקים רבים בשאלת כיסוי גופן של נשים מוסלמיות. האפשרויות רבות מאוד: כיסוי הראש או כיסוי הפנים, הסתרת השיער והצוואר או העלמת כל אבר פרט לעיניים. סבך פרטי הלבוש והתובנות ההלכתיות נעזר בשורה של מונחים בערבית וגם בפרסית.

אצלנו, בעברית, נוטים אמצעי התקשורת לפשט את המושגים. מתוך בורות, מתוך רצון להציג כל סוגיה באורח קוטבי ומתוך ניכור מכל מציאות שאינה אמריקאית, מדברים על "רעלה". לפי הדיווחים על המחלוקת הגדולה בטורקיה בשאלת האיסור על כיסוי ראש מוסלמי לנשים במוסדות המדינה עלול צרכן התקשורת הישראלי לחשוב שאכן מדובר בכיסוי פנים. כך מספרים פה גם על המתרחש באירופה, והדמיון הישראלי מוזן בהמון "נשים עוטות רעלה". אין ספק: בימינו, "רעלה" בעברית היא בד כהה המכסה על כל הפנים. בעבר משמעות התואר "רעול" היתה "מכוסה בצעיף" (רעלה היא גם צעיף, במקור), אולם היום "רעול" יופיע למעשה רק בצירוף "רעול פנים" ודומיו. מילון אבן שושן החדש אכן מעודכן לפי המציאות ומסביר ש"רעול פנים" הוא "אדם המסווה את פניו, בעיקר במהלך פעילות פלילית או חבלנית". הדיבור על "רעלה" בהקשר הנוגע למפגש בין מוסלמים ולא-מוסלמים עושה עוול לנשים המוסלמיות ולעניין כולו. ראשית, ברוב המקומות הוויכוח אינו על רעלה, אלא על מה שמכונה בערבית "חג'אב": מטפחת או צעיף, בקשירה הטורקית או כמנהג הנשים הערביות היום. בשני המקרים, הפנים נותרות גלויות.

חג'אב הוא כיסוי ראש וגם כיסוי גוף לנשים. ברמה הדתית והרוחנית המונח אינו מציין פריט לבוש, אלא עיקרון: צניעות ופרטיות, הפרדת התחום הנשי מהתחום הגברי באמצעות צעיף או בד אחר (כמו בהודו, בעיקרון ה-purdah). ההלכה המוסלמית דורשת מנשים לכסות את כל גופן פרט לידיים, לרגליים ולפנים. כיסוי הראש הוא בח'מאר (צעיף) וכיסוי הגוף הוא בג'ילבה (גלימה). וכשאנו מתייחסים לפריטים בעברית, אין שום סיבה שלא לומר "צעיף" או "כיסוי ראש" וכן "גלימה", מה גם שהתמונות המגיעות מטורקיה ומצרפת מראות נשים בכיסוי ראש ובפנים גלויות. וכשהן רעולות, מקובל לכנות את הפריט המכסה את הפנים בשם "נקאב".

במקומות רבים בארץ, נשים מוסלמיות ונשים יהודיות מכסות את שערן בכיסוי ראש זהה. מוסלמיות שלובשות לבוש מוסלמי מלא נבדלות מהיהודיות בדגם של כיסוי הראש. תמר רותם כתבה לא מזמן ב"הארץ" על קבוצה של יהודיות חרדיות שהחלו לכסות גם את פניהן. תערובת של הקצנה דתית, אובססיוויות ואוריינטליזם שטחי של "שיבה לימי האבות". אחת מהן סיפרה שהשכנים קראו לה "ערבייה מסריחה".

בארצות הברית מדברים על ה"בורקה" בהכללה על הלבוש המוסלמי לנשים. כמו השימוש אצלנו ב"רעלה", גם השימוש ב"בורקה" באנגלית אמריקאית עושה עוול. ה"בורקה" היא הלבוש הנהוג בחלק מאפגניסטאן ושנכפה על ידי שלטון הטליבאן: גלימה מהראש ועד הקרסוליים, הצונחת לאורך הגוף ומכסה גם את הפנים, כולל העיניים. האשה לובשת את הבורקה מעל לבגדיה הרגילים, רק לצורך יציאה לרשות הרבים. מכר שהיה באפגניסטאן בימי הטליבאן סיפר לי שהדרך היחידה לנסות לזהות נשים היתה לפי דגמי הנעליים, וגם אז רב הבלבול. בארצות הברית, ולעתים גם אצלנו, מבלבלים בין "בורקה" ו"צ'אדור", שהוא בד גדול ופתוח שנשים באיראן לובשות מעל לבגדים, ברשות הרבים, כשהן אוחזות בקצותיו בידיהן ומתעטפות בו כמו במגבת גדולה. חבל שהפחד והעוינות מעוורים את העיניים המערביות. על פי רוב, מדובר בכיסוי ראש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ