חננאל מאק
חננאל מאק

בגיליון "תרבות וספרות" מ-8 בפברואר פירסמה ניצה פרילוק מאמר על האחיות המרושעות מגרמניה, ליז ולנה, שנהפכו בעברית לרות ורנה - התשובה הנשית ההולמת למקס ומוריץ שהיו, בנסיבות אחרות, לדן וגד השובבים. למאמר נלוותה רשימה ביוגרפית על הדמות שנגלתה לכותבת תוך כדי עבודתה: ד"ר בנימין קלאר, מתרגם הספר, שנהרג במלחמת העצמאות בשיירת הר הצופים. אחרי שמתה רעייתו מרגלית, ב-1994, לא נותרו אחריו שארים, ואת המאמר והרשימה הקדישה פרילוק לזכרו. אני מבקש להרחיב את יריעת הזיכרון הזאת ולהוסיף מעט על חייו ויצירתו של אותו איש ברוך כשרונות, ששירת חייו באמצע נפסקה, פשוטו כמשמעו.

בנימין קלאר נולד בעיירה קטנה בחבל בוקובינה ב-1901. הוא התחנך במסגרת מסורתית ואחר כך למד באוניברסיטה של וינה ובבית המדרש לרבנים מפי גדולי המורים והחוקרים בני המקום והזמן: אריה שוורץ, שמואל קרויס, אביגדור אפטוביצר - אישים ששמותיהם מתנוססים גם כיום בפנתיאון החוקרים הקלאסיים במדעי היהדות. עם סיום לימודיו היה, כדבריו, ל"מורה בגימנסיה העברית על שם הרב פ' חיות ומורה לתנ"ך ולדברי ימי ישראל בפדגוגיון העברי בוינא", ואף הוסמך לרבנות בידיו של אפטוביצר. משעלה לארץ למד רבות מפי חוקר הלשון והשירה דוד ילין והתיידד עמו, והלה הזמינו לעבוד באוניברסיטה העברית ולהמשיך את מחקריו: "ותתן כל כוחך לשירה הספרדית שהנך מבין אותה כל כך באופן מצוין". ד"ר קלאר הספיק ללמד שנים אחדות באוניברסיטה כמורה מן החוץ ואחר כך כמדריך, וכן לימד בסמינר למורים ע"ש א"מ ליפשיץ בירושלים, עד שנרצח בדרכו לשמירה ולהגנה בהר הצופים המנותק, עם חבריו לשיירת הע"ח.

מאמרים רבים מפרי עטו התפרסמו כבר בחייו ועמם גם כמה מחקרים מפורטים. כשש שנים לאחר מותו נערך והתפרסם קובץ ובו רבים ממאמריו של בנימין קלאר, בידי איש הספר והספריות א"מ הברמן ובעזרתו של הסופר והמו"ל ישראל זמורה. שם הקובץ הוא: "בנימין קלאר, מחקרים ועיונים בלשון, בשירה ובספרות", והוא יצא לאור בתל-אביב בשנת תשי"ד, בהוצאת מחברות לספרות ובסיוע מוסד הרב קוק.

המעיין בספרי בנימין קלאר ובקובץ המאמרים לא יוכל שלא להתפעם ממגוון הנושאים שבהם שלח ידו ומאיכות המחקר ויכולת הכתיבה שלו. לדוגמה, ספר מקצועי מאוד בתחום הדקדוק העברי, בההדרתו, הוא ספרו של מחבר נשכח מימי הביניים: "ספר השוהם" לר' משה בן יצחק מאינגלטירא (אנגליה). בהקדמה מספר המהדיר על העניין הרב שמצא בספר מפני שהוא "משמש תחנה חשובה ביותר בתולדות הספרות הדקדוקית של ימי הביניים - הוא החיבור הראשון בדקדוק שנכתב בידי מחבר בן היהדות הצרפתית-האשכנזית על יסוד תוצאות המחקר הדקדוקי של חכמי ספרד". מחקר חשוב אחר של קלאר עוסק בעלייתו של הרב חיים בן עטר, בעל הפירוש "אור החיים" על התורה, ממרוקו לארץ ישראל דרך איטליה במאה הי"ח. עבודות אחרות של קלאר הן תרגומים לעברית מערבית ומגרמנית, בהן תרגום ספרו הערבי של ר' מימון הדיין, אבי הרמב"ם, הקרוי "איגרת הנחמה"; תרגומים מכתביהם של גיתה וי"ל צונץ מגרמנית, וגם התרגום הקליל של "ליז ולנה" מגרמנית לעברית קלה, קצובה ומדויקת.

הדקדוק העברי היה אחד התחומים העיקריים שהעסיקו את בנימין קלאר, וכמה מאמרים שנכללו בקובץ עוסקים בו. במיוחד התעניין בדקדוק העברי המוקדם ובראשיתו וכן במבטא העברי לדורותיו. תחום אחר שהעסיקו הוא אוצר השמות העבריים למקומותיו במקרא, בתקופת התלמוד ובימי הביניים. וכמובן, השירה העברית. קלאר כתב על שלמה אבן גבירול וביקר את עבודותיהם של חוקרים שעסקו בתחומים קרובים. עוד כלולים בקובץ מאמרים שכתב על חכמים מפורסמים מימי הביניים ומן העת החדשה, בהם אהרן בן אשר, אבי נוסח המסורה של התנ"ך; המלומד הקראי יעקב קרקסאני; רבה המעניין, המקורי ורב ההפתעות של קהילת ונציה במאה הי"ז, הרב יהודה די מודינה; החכמים הנודעים מאיטליה, בני משפחת לוצאטו, רמח"ל ושד"ל. קלאר כתב גם על היחס שבין ספר החוכמה העתיק "משלי אחיקר החכם" לבין ספר ירמיהו, על שמותיהם של ארבעה ספרים עבריים ועל תולדותיה של העיר טבריה בתקופת הגאונים.

רחבה עד מאוד היא יריעת יצירתו ומחקריו, והיא משתרעת על תחומי דעת וזמן מגוונים. גם האופק הגיאוגרפי של המחקרים נפרש על פני ארצות רבות, במזרח ובמערב. עם זאת נכון לקבוע כי קלאר גילה עניין מיוחד בתולדותיה של יהדות איטליה לתקופותיה, ובמיוחד בימי הביניים, וכי היצירה החשובה ביותר שההדיר היא החיבור היהודי-האיטלקי הנודע בשם "מגילת אחימעץ". עיקרה של מגילת אחימעץ הוא ספר משפחתי וקהילתי ובו זיכרונות, תולדות ואגדות. המגילה מוגדרת בידי מחברה (או מעתיקה הקדום) כ"יוחסין", ואת הכינוי "מגילת אחימעץ", המעניק לה ניחוח של ספרות רומנטית-היסטורית קדומה, נתן לה בנימין קלאר.

המחבר, רבי אחימעץ בן רבי פלטיאל, היה בן למשפחה יהודית עתיקה ומיוחסת שהתקיימה בדרום איטליה בימי הביניים המוקדמים, והוא כתב את ספרו בחודש אדר של שנת ד' אלפים תתי"ד, 1054. המגילה ערוכה בפרוזה מחורזת, ובסגנונה היא מזכירה את ספרות המקאמות העברית שהתפתחה מאוחר יותר בהשפעת התרבות הערבית, בעיקר בספרד ובפרובנס, ועם זאת ברור כי זו יצירה יהודית מקורית לחלוטין. למרות אופיה הספרותי רואים החוקרים את "מגילת אחימעץ" כעדות מהימנה - במגבלות הז'אנר הספרותי - לתולדות היהודים בקהילות דרום איטליה ולסדרי חייהם במאות האחרונות לאלף הראשון.

הסיפורים המובאים בתחילת המגילה מעלים את זכרם של ראשוני היהודים שהובאו לאיטליה בידי טיטוס עם חורבן הבית השני והיו לאבותיהן של הקהילות הדרומיות הללו, והם רומזים גם להשפעתה של יהדות בבל עליהן, בעיקר בתחומי הסוד והמיסטיקה. עולים כאן שמותיהם ותולדותיהם של חכמי הקהילות ומנהיגיהן, סדרי לימוד ותפילה, ימי חגים ולוח השנה וגם תמונות צבעוניות מחייהם הריאליים של בני אדם, אנשים נשים וטף, זקנים עם נערים ונערות. בצדם של בני אדם חיים - יהודים, נוצרים ומוסלמים - נוכחים גם שדים ורוחות מתים, סגולות ומעשי כשפים, מלאכים וגזרות כוכבים. עוד נשקפים במגילה הדים ברורים לרדיפות היהודים בימי הקיסר הביזנטי בזיליאוס הראשון (886-867), לפולמוסים בין רבנים לקראים ואף לקשרים בין קהילות ישראל לבין עצמן ולמערכות היחסים הבינלאומיים בין מדינות הנצרות והאיסלאם שלחופי הים התיכון. גם מעשי שעשועים ותעתועים מצאו להם מקום בין דפי המגילה. במקום אחד מסופר על מריבה המונית שפרצה בין יהודים, גברים ונשים, בעיר וינוסה שבדרום איטליה, ועל החכם רבי סילנו אשר שם ללעג דרשן טועה ומטעה שהשתקע בקהילה והפך עצמו לדרשן קבוע שם. בעקבות מעשה זה נידו אנשי העיר את רבי סילנו, והנידוי הוסר רק משנודעו להם חוכמתו, יכולתו הפייטנית ודבר מאבקו בקראים.

ה"מגילה" התגלתה לראשונה בכתב יד שנמצא בספריית הקתדרלה של טולדו, והוצאה לאור בידי בנימין קלאר ב-1944, כ-75 שנים אחרי הגילוי, בתוספת אחרית דבר והערות מלומדות ומרחיבות דעת. קלאר הוסיף למגילתו קובץ פיוטים של חכמי איטליה ופייטניה בני אותם דורות רחוקים, שהידועים בהם הם רבי שפטיה ורבי אמיתי בנו. עשרות פיוטיו של רבי אמיתי הם רוב מכריע בקובץ זה, וכמה מהם שולבו במחזורי התפילה האשכנזיים - אחד כזה נאמר עד היום בתפילת נעילה של יום הכיפורים על פי נוסח אשכנז. בקובץ שלפנינו מופיע פיוט של רבי סילנו וכן פיוט של רבי אחימעץ, כנראה מחבר המגילה. מקץ שלושים שנה לפרסום הראשון, 26 שנים לאחר נפילתו של המהדיר, נדפסה המגילה מחדש והתפרסמה בהוצאת תרשיש (ירושלים, תשל"ד), בשיפורים מסוימים של הטקסט על פי צילומים מכתב היד, ובצירוף דברי מבוא והתאמה קצרים של משה שפיצר.

בקרוב יחול יום השנה השישים לנפילת בנימין קלאר ו-77 חבריו וחברותיו לשיירת הר הצופים ביום ד' בניסן תש"ח, 13.4.1948. רשימה זו מוקדשת לזכרו ולזכרם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ