כל מה שחושבת אמו של מישל וולבק על בנה

רות אלמוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

"אם מישהו שואל את עצמו ממי ירש הסופר הצרפתי המצליח מישל וולבק את כשרונו לרצח אופי, התשובה ברורה עכשיו: מאמו" - כך כותבת אסטל שירבון, בין שאר המגיבים בלהט על ספרה של לוסי סקלדי בת ה-83, "חפה מפשע". בספרו "חלקיקים אלמנטריים" (הוצאת "בבל") פרק וולבק את זעמו על אמו, שאותה תיאר כאשה אגוצנטרית, היפית, מופקרת מינית, שהזניחה את ילדיה. הגיעה השעה ליישב את החשבון. לוסי סקלדי באה לצרפת מביתה באי ריאוניון שבאוקיינוס ההודי, כדי לפרסם את ספרה "חפה מפשע", שבו היא מטיחה עלבונות בבנה. הספר, שראה אור לפני שבוע, הסעיר את התקשורת הצרפתית והאנגלית. שפתה של האם אינה נקייה. בין השאר היא אומרת בתקשורת: "אם יהיה חסר מזל ויתקע את השם שלי שוב באיזה משהו, הוא יקבל את מקל ההליכה שלי בפנים והשיניים שלו יישברו".

ספריו של וולבק, המתארים ניכור רגשי והתמוטטות ערכים של החברה המודרנית, הפכו אותו לקולם של בני דורו. יש לו מעריצים ויש לו גם שונאים. אמו היא בין האחרונים. היא מתעבת את ספריו, ומאז 1991 לא נפגשו. "ידעתי שלא אראה עוד את אמי לעולם ורעדתי בשמחה. הרגשתי באמת שאני חי רגע גדול, מלא אור, משחרר, מפייס", אמר לאחר המריבה ביניהם. באחד הראיונות אמר וולבק שאמו מתה. אבל נראה שהיא חיה, והיא רבת אנרגיה ומלאת ארס. בראיון אמרה: "מישל ואני נוכל להתחיל לדבר אם ייצא לציבור כשספרו 'חלקיקים' בידו ויגיד 'אני שקרן, אני מתחזה, הייתי טפיל. מעולם לא עשיתי בחיי דבר להוציא פגיעה באלה סביבי ואני מצטער'".

באוטוביוגרפיה שלה אין סקלדי סותרת את גירסתו של וולבק לאירועים, אבל הפרשנות שלה שונה לגמרי. לפי ספרה, היא ראתה בו מכשול בתוכניות המסע שלה ובחיי האהבה שלה כשהיה תינוק, ואחר כך נתנה אותו לסבתו מצד אביו. אבל היא טוענת שהוא חסר יכולת לאהבה, שהוא יהיר ומוכן לעשות הכל למען פרסום וכסף. דבר אחד טוב היא אומרת עליו: "בני כותב היטב". היא מכנה אותו "וולבק" או "בני". רק לעתים רחוקות "מישל".

את סיפור חייה היא פותחת בילדותה באלג'יר ומסיימת אותו באי לה ריאוניון, שם היא חיה בבקתה קטנה על החוף. בספרה "חפה מפשע" היא מספרת על חייה כרופאה מרדימה שסיימה את לימודיה באוניברסיטה של אלג'יר. היא אינה מרסנת את שפתה בדברה על בעליה ומאהביה, וטוענת שוולבק בנה את פרסומו על חשבונה כשהתגולל עליה, הוציא דיבתה רעה והזכיר אותה בשמה בספרו. על השאלה בדבר כותרת ספרה היא אומרת: "החפה מפשע זו אני. אני חפה מכל האשמותיו: שהייתי תלמידה גרועה, אשה רעה, אם רעה". על השאלה מדוע לא כתבה את ספרה קודם, היא עונה שלא הזדמן לה. אבל בשבתה בבית מלון בפאריס, בין ניתוח עיניים אחד לשני, השתעממה. יכול להיות, היא אומרת, שלא הייתי מוציאה אותו לאור, אבל חבר עיתונאי אמר לי שהספר נהדר ועלי לפרסמו. הוא העתיקו על המחשב שלו ושלח אותו למוציאים לאור.

כתבת "גרדיאן" פגשה את ד"ר לוסי סקלדי בבית קפה אסייתי בצפון פאריס. היא נראית זקנה מתוקה ומפויסת, היא כותבת, עד שהיא פותחת את פיה והרעל פורץ ממנה. הדחייה או הנטישה של הוריו, שנסעו לאפריקה אחרי לידתו ומסרו אותו לסבותיו, חדורה את כל כתביו של וולבק. ב"חלקיקים אלמנטריים" הוא מתאר את אמו כאשה מרושעת, אנוכית, רודפת מין, שנוטשת את ילדה מתגולל בצואתו בעליית גג, כדי שתוכל ליהנות מחיי אהבה חופשיים. ספרה של האם בא לענות על הטענות הללו. היא אומרת על בנה שהוא "רע, ממזר קטן וטיפש". ומוסיפה ש"האדם הזה, שאבוי יצא מרחמה, הוא שקרן שמוכן לעשות הכל בשביל כסף ופרסום". היא מספרת לכתבת "גרדיאן" שטסה לפאריס ב-1998 אחרי שקראה את הספר, ורצתה לרסק את פרצופו ואת פרצוף המו"לים שלו.

תיאורטיקנים של הספרות מברכים על ההזדמנות הנדירה לקבל תובנות פסיכולוגיות על אחד הקולות החשובים של הדור, ומנתחים את מה שמתרחש בנפשו של ילד שלא גודל על ידי אמו כדי להסביר את זעמו ושנאתו.

סקלדי נולדה באלג'יר ב-1926 להורים צרפתים. היא למדה רפואה והיתה מעורבת במפלגה הקומוניסטית ובמאבק האנטי-קולוניאלי. היא עקרה לאי לה ריאוניון עם בעלה שהיה מדריך הרים ובת שלושים ילדה שם את מישל. קודם ההריון תיכנן הזוג לערוך מסע סביב אפריקה, והם שלחו את התינוק במטוס להוריה של לוסי באלג'יר. בן חמש הוא עבר לצרפת, אל אם אביו שגידלה אותו. הוריו התגרשו ואמו נשארה באי ריאוניון. כשהכתבת מנסה לשאול: "אחרי שעזבת את בנך...", היא קוטעת אותה ואומרת, "לעזאזל, את לא מבינה שום דבר? אני לא עזבתי אף אחד. בני הוא בני. זה יותר הוא שעזב אותי".

סקלדי מספרת על פגישה עם בנה ב-1991, לפני שהיה מפורסם. הם שתו תה בביסטרו בגדה השמאלית בפאריס. הם דיברו על מלחמת המפרץ והוא התחיל לדבר נגד הערבים והשמיץ את האיסלאם. הם רבו והוא יצא בסערה. מאז לא דיברו זה עם זה. "הוא אמר את הדברים כדי להרגיז אותי". היא מספרת שב-1992 קיבלה ממנו פתאום מכתב שאותו היא מצטטת בספר. במכתב הוא מבקש כסף למחיה לשלוש שנים. "הוא היה בן 34 ואני עבדתי למחייתי מאז הייתי בת 17. לא עניתי לו, כי הוא כתב שאם יגיע מכתב בלי המחאה הוא יזרוק אותו לפח". ב-1998, כשהיה וולבק בשיא תהילתו, היא נתקלה במאמר עליו, קנתה את הספר "חלקיקים אלמנטריים" ונמלאה זעם. "הכל היה שקר. הוא תיאר אותי כמעין זונה, שמוחזקת על ידי איזה אמריקאי. זו הוצאת דיבה. כל חיי עבדתי בפרך כדי לפרנס אחרים. אני רוצה שהוא יתנצל".

היא יודעת שהוא גא מכדי להתנצל. חוץ מזה הוא מפורסם מפני שהוא קורבן מסכן. אם יתנצל, היא אומרת, המכירות יירדו. היא אינה אוהבת את הספרים שלו. בעיניה הם פורנוגרפיה. היא לא היתה קוראת את הזבל הזה אלמלא כתב אותם בנה. "אם יש דבר בעולם שאני מתעבת, זו פורנוגרפיה". היא אומרת: "מה זו הספרות הקודרת הזאת. וולבק הוא אדם שמעולם לא עשה שום דבר, שלא השתוקק לכלום, שמעולם לא רצה להסתכל על זולתו. והיהירות הזאת שלו לראות את עצמו נעלה. ממזר טיפש קטן. כן. וולבק הוא ממזר טיפש קטן, בני או לא בני".

על השאלה אם היא מאמינה באהבת אם היא עונה: "נשים מערביות עולות לי על העצבים עם אהבת האם שלהן". היא מהללת את אהבת האם של נשים אפריקאיות שנושאות את ילדיהן על הגב ומגדלות אותם בקרב קהילת השבט.

כתיבתה של סקלדי רוויית זעם ומזכירה מאוד את כתיבתו של וולבק בנה. הפסיכולוגים מדברים על הספר כמבטא רצון להגיע אל לב בנה, ליצור אתו קשר. היא מודה שהיתה רוצה שיקרא את הספר, אבל אינה יודעת את כתובתו ("פיגרו", "גרדיאן", "אינדיפנדנט").

L'innocente

de Lucie Ceccaldi

ed. Scali, 413 pp., 20 Euro

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ