בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדיחה אחת גדולה על הגיהנום

גיבור הרומן של הסופר הסיני הגולה, מא ג'יאן, מספר לידידו היחיד את כל הסיפורים שנאסר עליו לכתוב, בהומור השחור של מי שרע לו. יורם קניוק על רומן שחודר לנשמה

תגובות

הסופר שגילגל אטריות

מא ג'יאן. תירגמה מסינית: ענת מוניץ. הוצאת אחוזת בית, 215 עמ', 84 שקלים

בתרגומו לאנגלית נקרא הספר "עושה האטריות" ולא "הסופר שגילגל אטריות". תרגומה של ענת מוניץ אמנם מצוין ומבריק, אבל באנגלית השם נשמע נכון יותר כי זה אכן סיפור על עושה אטריות - שכן בסין נוהגים האופים למתוח את הבצק, להעיף אותו מעל לראשם, לערסל אותו באוויר כמו ערבסקה, עד שהוא הופך לאטרייה.

הרומן של מא ג'יאנג חודר לנשמה, אם אכן ישנו דבר כזה. הוא עקוב כעס, עקוב הומור, ועקוב ברק וחוכמה. אחד משני גיבוריו הוא סופר מקצועי המצטווה על ידי הרשויות לכתוב רומן על משנתו של אחד, ליי פנג, שהיה חייל בצבא השחרור העממי והקדיש את חייו לשירות המהפכה. הסופר מתבקש להפיח חיים בסיפור ולסיים אותו במותו של ליי פנג תוך כדי ניסיון להציל חבר מפלגה. כמו כן נאמר לו כי אם יצליח, ימליצו עליו כמשתתף ב"מילון הסופרים הסינים המקיף", שזה כמו לומר שיקבל במתנה את ספר הטלפונים של עפולה.

מדי שבוע נפגש הסופר עם מי שהוא ידידו היחיד, תורם דם מקצועי. התורם למד איך להתמלא בשר ודם ולזכות בסכום כסף נאות. הוא מארגן קבוצה של תורמי דם. הסופר אם כן אינו יכול לכתוב את ספריו, ותורם הדם מרגיש מאוים כי הדם שלו אוזל והולך. השניים מתראים מדי שבוע בביתו של הסופר, המספר את הסיפורים שנאסר עליו לכתוב. כמו עושה אטריות הוא כותב את אי-ספריו בלהטוטים מבריקים. הוא כותב על שחקנית שעל מנת לזכות בתשומת לב הקהל מעלה אל הבימה נמר רעב, ומול קהל צופים ענק ואהובה שזנח אותה היא נטרפת בידי הנמר לקול תשואות הקהל. תוך כדי אכילתה, המתוארת בנדירות זכת טירוף, היא גם מתארת את מה שנשאר ממנה צעד אחר צעד, עד שהיא נעלמת בתוך קרביו של הנמר.

הסופר המקצועי היה רוצה לכתוב ספר על איש שבהעדר מקום בחדרי שריפת הגופות הממשלתיים מתחיל לשרוף גופות, ועל מכוניתו תלה שלט בנוסח: "הצטרפו אל הכבשן המשוחרר" ו"יש לזרז אנשים למות", ובארץ המונה יותר ממיליארד ורבע בני אדם אלה אינן סתם מלים. כאשר שורף הגופות מכניס את מאושריו לתנור הוא משמיע להם מוסיקה שתתאים לכל איש ואיש. בשביל תורם הדם, החיים בסין אחרי מהפכת "הדלת הפתוחה" אינם משהו מלבב, וידידו הסופר כותב את אי-ספרו על הקרקס שנקרא "החיים בארצו", וכותב גם אי-ספר על סופרת הכותבת כי "הכתיבה היא מעשה יהיר וחסר משמעות", ועל אסיר שבמהפכת התרבות זכה לתנאים משופרים כי הצליח להפליץ 36 פעמים ביום אחד. הוא כותב על רוקח שהוכנס לכבשן לצלילי האינטרנציונל, ולאחר מותו זכה בתואר חבר שלאחר המוות של המפלגה הסינית הקומוניסטית.

הסופר מא ג'יאן מביא למערב - כך כתוב בגב הספר - את הקולות המושתקים מארץ שבה הקדמה פועלת בשירות העריצות, והיופי לא מסתיר את הסבל. והספר הוא אכן שחור. מטריד. מלא דקויות מפתיעות והומור גרוטסקי משולב בביקורת פוליטית, שיותר משהיא מפלגתית היא קיומית.

מא ג'יאן נחשב לאחד הסופרים הסינים הטובים ביותר היום, אבל ספריו אינם מותרים בסין. הוא גולה באנגליה, ויותר משהוא עושה אטריות הוא עושה נפלאות ומבצע תעלולים אקרובטיים בתוך כלוב דמיוני של סדר ועצבות של משורר-דלות, ושל מי שצוחק כי רע לו. הספר לפעמים מבלבל, שכן הוא על אודות החיים כאטרייה והחיים כתעלולים, אך בסופו של דבר כל ערבסקה בא יומה.

מא ג'יאן אינו סופר קאנוני, והוא אינו לוקח את עצמו ברצינות יתרה: הוא מספר בדיחה אחת גדולה על הגיהנום. בספרותו יש סוג ההומור השחור שהציל את היהודים אלפיים שנה, ומי שירשו אותו מהם בארץ הם הערבים בישראל; אמיל חביבי הנפלא כתב ספרים מצחיקים על הכאב שלו וכתב בכאב והומור על הסבל שלו; המשורר סמיח אל-קאסם כתב פעם בעת שהסתתר מפני רדיפת שלטונות ישראל במלחמת ששת הימים בביתו של ידיד שגויס למלחמה, כי ארצו במלחמה נגד עמו. הומור איננו לצחוק ממנהיג. הומור הוא לצחוק על עצמך. על מצבך המגוחך בעולם. באושוויץ סיפרו בדיחות על אושוויץ. נשים מסכנות בתאים נאלחים במחנה כתבו זו לזו מתכוני בישול. סופר הוא מי שכותב מתכוני בישול בתהום ואינו יכול לכתוב את המהתלה אלא לצחוק עליה, אפילו אם היא מסתיימת תמיד במוות. כי מוות תמיד אינו בעתו ולכן גם הוא מצחיק. הוא מפתיע רק את הטיפשים, אני יודע, הייתי שם.

בעת שביקרתי בסין, כמעט כל סופר ששאלתי מדוע אינו מדבר באמת, סיפר איך פעם קיסר אחד הוציא פקודה שיש לגלח את כל הצמות. כל הגברים גילחו ורק אחד לא גילח. עד שעמדו להוציאו להורג מת הקיסר, וזה שהוכתר במקומו הוציא צו שיש לגדל צמות. ככה זה. שורף המתים בספר מביא את אמו אל הכבשן שלו בעודה חיה, כדי שתראה כמה דומים החיים למוות. מול ספרות שאין בה צחוק, שאין בה השפלה או הבנת הבגידה, שאין בה היכולת לתאר מישהו שבא מלהבות ושלא מעטים מכוכביה טובלים את מקלדתם באו-דה-קולון, מנהל הסופר הסיני דיאלוג משעשע ומזעזע עם ארצו האהובה והשנואה. מתנה אהבה קוצנית עם ארצו המדממת.

ג'וזף קונרד הוא פולני שכתב אנגלית וידע חיים והיה יורד ים והכיר סכנות. הוא לא ישב כל חייו ספון בביתו וניסה לנחש מה שאחרים חוו. כי איש או סופר כמו מא ג'יאן, אם הוא ללא חוויה הוא כמו חוויה ללא איש. סערה אינה סתם מלה, אלא חוויה למי שמתנדנד בה. הסופר הסיני אינו מסביר, אלא מתעה בכוונה לעבר מקומות שהוא עצמו חושש להגיע אליהם. בזמנו חזר לסין בגניבה וכתב ספר על המרד בכיכר טייננמן. הוא נכלא ועונה, אבל ידע שהיה חייב להתלכלך.

סופרים קאנוניים אף פעם אינם מתלכלכים. הם לא יכתבו שטויות. הם חשובים מדי. מלוויל היה כל כך לא מכונן ולא קאנוני, שמכר 49 עותקים של מובי דיק ב-50 שנה, או אולי להיפך. גם מא ג'יאן הוא חתרן מוקצה. הסופר המקצועי של מא ג'יאן אינו יכול לכתוב את מה שהוא יכול, אבל הוא יכול להסתכן ובורא עולם שלם של מהתלות שבחלקן הוא משתתף פעיל בזהויות שונות, ובחלק מהזיותיו הוא מנבא לעצמו להיות חביב יותר. מא ג'יאן מספר על סופר שאינו יודע לכתוב את אי-יכולתו בגדולה, ומי שיודע לפעמים הוא הטיפש כי הוא יודע את התשובות ולא את השאלות. ב"הסופר שגילגל אטריות" מתפרשת התכונה האנושית שאלתרמן תיאר "כחידה החדה חידות".

The Noodle Maker / Ma Jian

ספרו של יורם קניוק "על החיים ועל המוות" ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו