מצפון מיוסר ועידון תרבותי

הגרמנים הם אנשים עם חינוך טוב, אמר הימלר בנאום פוזן המפורסם שלו, אבל טובת גרמניה מעל לכל, כמובן, ולכן עליהם לעשות את זה. חבל שהנאום הזה כולו לא הובא כנספח לביוגרפיה החדשה

יצחק לאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

הימלר, מאת פיטר פדפילד, תירגם מאנגלית אריה חשביה, הוצאת דביר, ספריית מעריב, 2008, 296 עמודים

משמגיע האביב, מתחיל ליל סדר ארוך של משגיח הכשרות העולמי, ה"אנחנו": זכר מי מותר להפקיר וסבל מי להזכיר. השתא, פולין. עכשיו, כשהיא עושה מאמצים של יחסי ציבור, "נסלח לה", שילמה בשביל ההכשר הזה. מסעות של עיתונאים ישראלים על חשבון משלם המסים הפולני הואילו להזכיר לנו, למשל, שפלנטת אושוויץ היתה בפולין, אבל גרמניה השמידה גם המונים מהם. מובן שלא נסיע את תלמידי התיכון למצעד החיים בדכאו, מחנה הריכוז הראשון שהימלר הקים, לא משום שהזונות של מינכן יקרות מדי בשביל הגימנזיסטים שלנו, אלא משום שהגרמנים לא אוהבים שמזכירים להם את המקומות ההם, והקמת מחנות ההשמדה הענקיים בפולין היתה גם משום שבגרמניה "לא עושים דברים כאלה" (שטחים ריקים היו למכביר ורכבות נסעו ביעילות בשני הכיוונים). באורח אירוני, יש במסעות הללו לפולין משהו מביך. Saubermachen.

היינריך הימלר, מהבחינה הזאת של הבנת הרשע שיש לעשותו, כחובה, כידיעת הרע והתמכרות לו, מתוך שמירה מודעת על הפרדה מלאה בין חיים הגונים למעשי פשע מרוחקים, דווקא כאשר הם מבחילים, הימלר הוא אבטיפוס. העובדה שהוא ביצע את הטבח במנהיגי ה-SA הפרועים, ההוללים, ההומוסקסואלים, לשביעות רצונו של היטלר ושל אנשי העסקים הגדולים, יכולה אולי ללמד משהו על סוג ההגינות שהנאצים ביקשו לעצמם מרגע שהגיעו לשלטון. חשובים להבנת המכונה גם יחסיו ההדוקים של הימלר משך כל השנים עם תאגיד התעשיות הכימיות IG Farben, שרווחיו גדלו מאוד הודות לחלקו בהשמדה. ואולם, התאבדותו של הימלר מנעה מאתנו משפט נירנברג, אולי החשוב ביותר, או את העדות החשובה ביותר על הפתולוגיה של הרייך השלישי. אחרי שעשה את כל מה שעשה, מיהר במארס 1945 - הסובייטים והאמריקאים היו על גבולות גרמניה - ליצור מגע גם עם מנהיגים יהודים מעבר לגבולות כדי לנסות ולכרות ברית עם האמריקאים. ומה הסביר לעסקן היהודי שנפגש אתו? שהיה מוכרח לגרש את היהודים, כי גרמניה היתה מוכרחה להיות רק גרמנית. לא היתה ברירה. וגם ההשמדה היתה הכרחית, כי הם היו חולים מפאת הגירוש. לא היתה ברירה.

מוזר היה כי מי שידע הכל על כולם, לא הבין שרק אתו ועם היטלר לא יעשו האמריקאים שום עיסקה. וולף, עוזרו האישי משך כל השנים, מי שנסע אתו למחנות הריכוז שבהם ביקר, שנסע בשבילו לכל מיני מקומות, מי שראה המתות וזוועות, מי שסיפר איך הימלר הקיא אחרי שראה בפעם הראשונה רצח קבוצתי (די מאוחר בתוך המלחמה והרבה אחרי הקמת המחנות שלו בתוך גרמניה), וולף זה נפגש בשליחותו של הימלר עם אלן דאלס (בכיר הביון האמריקאי) ועם אמריקאים אחרים, ואמנם אחרי המלחמה הניחו האמריקאים לוולף לבנות לעצמו מחדש את הקריירה שלו - הוא היה יחצ"ן (ורק בעקבות משפט אייכמן הועמד "וולפי" לדין בגרמניה המערבית, נידון למאסר ושוב שוחרר במהירות בהתערבות האמריקאים). הימלר היה קפדן. את חוות ההריון לנשים אריות תיכנן, כמו את מחנות הריכוז, בעצמו, עד כדי בחירת הקישוטים על הווילונות. ההשמדות נעשו בעזרת רשימות מדויקות של אלפים. תחילה בגרמניה (קומוניסטים, מנהיגי סוציאליסטים, פעילי איגודים מקצועיים). אחר כך באוסטריה. בצ'כיה. בפולין. רצח ההומוסקסואלים היה בוודאי הדבר הכי חשוב לו מהבחינה הרגשית, לא רק ה"פוליטית".

הוא נולד עם המאה העשרים והחמיץ את הסיכוי להיות לוחם אבל נהפך ל"רייכספיהרר", מפקד משטרת גרמניה וראש הס"ס וראש המודיעין הפנימי ושירות הביטחון ומפקד מחנות הריכוז ומפקד יחידות הלוחמה של הוואפן ס"ס ומנהל ענייני הלידות וההשבחה. הוא האמין בסבל הכרוך ברצח, כעדות לעליונות הרוצח. הגרמנים הם אנשים עם חינוך טוב, אמר בנאום פוזן המפורסם שלו, באוקטובר 1943, בשעה שתבוסת גרמניה כבר נראתה לו אפשרית, ואמונו בפיהרר התערב אצלו בדיאגנוזה שקיבל על מחלת המנהיג (את הצורך הקתולי שלו להתוודות הגשים הימלר אצל הפיזיותראפיסט שלו, קרסטן, והראה לו נתונים מבדיקות שהיטלר עבר). בנאום ההוא הדגיש הימלר כי הגרמנים הם אנשים הגונים. לא קל להם לחסל אלפי נשים רוסיות. לא קל להם להרוג יהודים, הם אוהבים חיות, הגרמנים, למשל, אבל טובת גרמניה מעל לכל, כמובן, ולכן עליהם לעשות את זה. חבל שהנאום הזה כולו לא הובא כנספח לספר הזה: חומר בסיסי, לטעמי, לפחות בכיתות הגבוהות של בתי הספר, גם משום שמושג החובה, כמו שגרמנים במאתיים השנים האחרונות הבינו ופיתחו בפילוסופיה כמו בחיי היום-יום שלהם - Aufgabe (משימה, תפקיד, חובה - אותה מלה) הוא מושג מפתח בהבנת החשיבות של (אי) סדר, (אי) ציות, חינוך, התרבות. מושג מפתח בהבנת הנהייה של העילית הגרמנית אחרי "האספסוף הנאצי".

הנאום הזה, לפני קציני הס"ס, היה הדיבור הפומבי הראשון של נאצי בכיר על השמדת העם היהודי, וחשוב מזה אולי האופן שבו ברור מהנאום כי הימלר ידע שהוא עוסק ברשע, שההיסטוריה לא תסלח לו עליו, בעיקר אם ייכשל לסיימו. מעניין לקרוא גם את הסלידה המוסרית מהמעשה, לא חלילה כדי "לסלוח לו". מה שחשוב בנאום הזה ובאישיותו של הימלר, כולל הדיבורים התכופים שלו על המצפון המיוסר, הוא ההתענגות העמוקה על תיאור הרצח ועל הסלידה ממנו כמבחן לעידונו התרבותי של הרוצח. חשוב לירות וחשוב לבכות. אסור לוותר על אף לא אחד משני התענוגות. הוא שנא שוחד, גינה את הביזה, אף כי אנשיו היו מושחתים מהרגע שהופקד בידיהם הכוח על גופו העירום של קורבנם.

הימלר אהב בעלי חיים ובדומה להיטלר (שחלם על גרמניה צמחונית אחרי המלחמה), חלם על איסור על הציד. ספורט ברברי, אמר. הוא אהב ילדים, חשב שילדים חשובים לגרמניה, לדמוגרפיה שלה, נתן תמריצים לקציניו על ארבעה ילדים ומעלה, לא אהב הפלות, לא אהב סקס מחוץ למשפחה, וכאשר לא עמד בפיתוי והתאהב באשה צעירה, דאג לעשות זאת בהגינות הכי מובהקת. בקיצור, חלאת המין האנושי, במלוא מובן המלה, שאהב את מראה הגזע הנורדי, הרזה, הגבוה, הבלונדיני וכחול העיניים, אף כי היה נמוך, שחור-שיער ושמן.

מישל פוקו, בדברו על הארוטיזציה של הנאציזם (כמו שהקולנוע של שנות השבעים עשה לעתים, בעיקר באיטליה), אמר: "הנאציזם לא הומצא בידי המטורפים הארוטים הגדולים של המאה העשרים אלא בידי הזעיר בורגנים הכי מרושעים, משעממים ומגעילים, שאפשר לדמות. הימלר היה טיפוס קצת חקלאי שהתחתן עם אחות. עלינו להבין שמחנות הריכוז נולדו מתוך הדמיון המשותף לאחות בי"ח וללולן. בית חולים ולול תרנגולות - זוהי הפנטסמה מאחורי מחנות הריכוז. מיליוני בני אדם נרצחו שם, כך שאני לא אומר את זה כדי להקטין את האשמה של האחראים, אלא בדיוק כדי לנטרל את אלה המבקשים לכפות ערכים ארוטיים על כל זה.

"הנאצים היו עובדי ניקיון במובן הרע של המונח. הם עבדו עם מטאטאים ומכשירי חיטוי, בבקשם לטהר את החברה מכל דבר שחשבוהו לבלתי היגייני, מאובק, מזוהם: חולי עגבת, הומוסקסואלים, יהודים, טמאי דם, שחורים, חולי נפש. ביסוד החלום הנאצי מונח החלום המטורף של הזעיר-בורגני על היגיינה גזעית. אין כאן שום ארוס".

השמדת הסלאווים והיהודים אמורה לנקות אימפריה שתשתרע עד אסיה, ויתנחלו בה נורדים. מתוך הסלאווים טרחו הימלר ואנשיו לבחור את אלה שיכלו להיות ארים, ונבדקו היטב. הריבוי הטבעי והדמוגרפיה שהעסיקו את הימלר היו הצד השני של מלאכת ההשמדה ואי אפשר להבין בכלל את הפרויקט הענק שלו בלי להבין כי חלומו היה להנדס את הטריטוריות הכבושות לידי הומוגניות אתנית גמורה. היידריך, עוזרו הנאמן ביותר, שנח ממסעות הרצח שלו בנגינה על כינור בהרכבים קאמריים, אהב לומר להימלר, מעריצו ונערצו, כי האריזציה היא הדבר החיובי שמענג אותו, בניגוד לרצח ההמוני, כמובן.

כשאני שומע כלכלן מדבר בטלוויזיה בזכות הפסקת קצבאות הילודה מפני ש"הוכח" כי היא מגבילה ריבוי אצל אוכלוסיות ש"איננו רוצים" בהתרבותן, אני לא בטוח שהימלר הפסיד לגמרי במלחמה. הפועל הבוטני שבו השתמש הימלר בנאום פוזן שלו, פעמיים, ביחס להשמדת עמנו - ausrotten "לעקור משורש", והנה, בדיוק אתמול, כשסיימתי את הספר הזה, שמעתי מראיין טלוויזיוני אחד, ששאלותיו חנוקות בדרך כלל מרוב אהבה עצמית וארוכות מתשובות מרואייניו, באמצע ההתלהבות מעצמו, השתמש בפועל הזה, "לעקור משורש", בפנטסיה על "הפעולה הגדולה", זו שעד אשר תגיע, תצית את הדמיון. אחר כך יבוא האבל. גם הוא מין תענוג. האביב בעיצומו.