מתוק, אבל פחות

אבי, קסמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי, קסמן

הזדמנות למשהו טוב

מיכל שלו. הוצאת כנרת זמורה ביתן, 413 עמ', 94 שקלים

מה לא אמרו על ספריה של מיכל שלו, שנהפכו בזה אחר זה לרבי-מכר? אמרו שהם פשטניים, שבלוניים וסטריאוטיפיים עד זרא, שהם חסרי מעצורים וסכריניים, ושאת הדמויות, את העלילות ואת סופן (באושר ועושר) אפשר לנחש בקלות, עוד לפני שפותחים את הספר. "הזדמנות למשהו טוב", ספרה האחרון, הוא סיפורה של גבי עלואן, שבזמן שירותה הצבאי נהגה לקנות בכל ערב בשק"ם קוקה קולה וחטיף "אגוזי", ולצרוך אותם עם "ספרוני רומן רומנטי זולים בהוצאת מ. מזרחי". השילוב של שלושת המתוקים "סיפק לה אושר קטן למשך שעה או שעתיים".

בבגרותה נהפכת גבי למחברת סדרתית של רבי-מכר, שמנסה להעניק אושר דומה לקוראיה - וזאת לא נקודת הדמיון היחידה בין הסופרת לגיבורה. חייה של גבי נהדרים, במובן זעיר-בורגני, שהוציא עליה אף הוא את קצפם של כמה ממבקריה: היא לא אמנית מיוסרת, אלא מחלקת את זמנה בין שיעורי רכיבה על סוסים, אימוני ריצה עם המאמנת האישית שלה, הרצאות במתנ"סים - "עדיין הפליא אותה שאנשים מוכנים לשלם כסף כדי לשמוע אותה" - וזמן איכות עם ילדיה המתוקים. לא ברור מתי היא מספיקה לכתוב. הכל נראה מושלם - עד שבגופו של בעלה, רוני, מתגלה מחלת הסרטן, שממיתה אותו אחרי מאבק קשה. גבי סוקרת את הקשיים אשר היו מנת חלקה בדרך לחיים היפים שסידרה לעצמה, את הצער הכרוך בהתפרקות הפתאומית של המשפחה-לדוגמה ואת התלאות העוברות עליה בניסיון לשקם את האידיליה. בתוך אלה משולבים סיפורה של שרה, קרובת משפחה של רוני, שידעה גורל אכזר ושכלה שני בעלים; וקורותיו של פרינס, צעיר מגאנה שהתגלגל לישראל, הועסק אצל מסעדן נצלן והתגלגל אל ביתה של גבי כשסכנת גירוש מרחפת מעל לראשו.

נדמה כי "הזדמנות למשהו טוב" הוא תשובה מחושבת של שלו למבקריה. בתחילה נראה שהיא בחרה לתקן את דרכיה: שלא כמו בספרים קודמים שלה, לא כל הדמויות חתיכות, והן לא תמיד מצליחות בכל מעשיהן או מאושרות; אבל ככל שהסיפור מתמשך, נראה ששלו דווקא לועגת למלעיזים וחותרת שוב לעבר האושר המיוחל. כשהיא עוסקת במחלת הסרטן, למשל, היא מוותרת על פירוט דקדקני ותיאורים פלסטיים; ואילו כשהדמויות - בעיקר גבי וקבוצת החברות שמלוות אותה כעדת מעריצות - מתחילות לדבר על דיאטות לשיטותיהן ובעיותיהן, ההסברים והדיונים ממשיכים בלי הפרעה לאורך פסקאות ארוכות. לפעמים נדמה שזה לא רק רומן, אלא גם ספר הדרכה שקוראיו יכולים ללמוד ממנו מה עליהם לעשות כדי להיות גם הם שמחים ורזים (או, במקרה הגרוע, שמנמנים השמחים בחלקם). הסרטן הוא לא הנושא היחיד שהספר נוגע-לא-נוגע בו. לכאורה, העלילה מתרחשת רובה בישראל של 40 השנים האחרונות - אבל הזמן והמקום משניים לגמרי להתפתחות האישית של הדמויות. נדמה כי גבי, אם זה היה תלוי בה, היתה בוחרת לצאת לאימוני הריצה שלה בסנטרל פארק ולא בגני יהושע. גם תפקידו של פרינס בעלילה לא משמעותי, למרות העמודים הרבים המוקדשים לילדותו בגאנה ולסבלותיו. נראה שהוא הוכנס לספר בדלת האחורית, כדי לספק נקודת מבט נוספת ולהרחיב את היריעה. נקודת המבט הזאת לא תרמה הרבה. ואגב, מדהים לגלות שבעברית שלו תקנית ועשירה להפליא. "הזדמנות למשהו טוב" מאופק יותר מיצירות קודמות שפירסמה שלו. היא לא משתמשת בו בכל התחמושת שעומדת לרשותה. הקיטש פה אינו מעודן, אבל גם אינו מוגזם במידה שמקדיחה את התבשיל. תהפוכות הגורל קשות, אבל אינן סוחטות דמעות בכל מחיר. הסוף אינו מתוק עד כדי בחילה. תיאורי המין אינם מופרכים - למעשה, הם נעדרים מהספר כמעט לחלוטין. הנבלים לא יוצאים מגדרם כדי להיות מרושעים, אף שהם מגוחכים מעט. ובכל זאת, בכמה מקומות איפוקה של שלו לא עמד לה, והיא נפלה ברשתן המתוקה של קלישאות איומות - כמו הביקור של גבי בבית שבו גדלה: היא מבקשת מהנערה המתגוררת בדירה שהיתה פעם שלה להביט דרך החלון של חדר ילדותה.

הדיאלוגים סבירים בדרך כלל, אבל חלקם לא אמינים במידה שפוצעת את האוזן, וחלקם דידקטיים ויכולים לעבור כפי שהם לאותו ספר הדרכה שנכתב בין שורות הרומן. העדר היומרה של "הזדמנות למשהו טוב" אינו מעלתו הגדולה ביותר, אך הוא מעלתו החשובה ביותר. המתיקות שהוא מנסה - ומצליח - לספק לא שבלונית מדי, אבל נותרת קלה לעיכול. גבי עלואן - ומיכל שלו - רוצות שקוראיהן יהפכו דף אחרי דף כדי לגלות מי התאהב במי ואיך זה נגמר. הן למדו להתייחס למלאכה הזאת באירוניה, אבל מכיוון שהן מצליחות בה, לא אכפת להן לדבוק בדיאטה של קוקה קולה ו"אגוזי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ