בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיגמונד היקר, קרל ידידי

חליפת המכתבים בין שני הגדולים שבמפרשי הנפש האנושית מגלה עולם ייצרי שהערצה, קנאה וחרדה שזורים בו

תגובות

חליפת מכתבים, 1906-1914 זיגמונד פרויד, קרל גוסטב יונג. תירגם מגרמנית: חיים מחלב. הוצאת רסלינג, 361 עמ', 99 שקלים

חליפת המכתבים בין זיגמונד פרויד לקרל גוסטב יונג ראתה אור באנגלית ובגרמנית כבר ב-1974. הנוסח העברי המוגש כאן נפתח במבוא המקורי של העורך, ויליאם מקגווייר. למהדורה העברית נוספה אחרית דבר מאת יצחק בנימיני, מעורכי הוצאת רסלינג, והיא יכולה לעמוד בזכות עצמה כמסה מקצועית רבת ערך.

התכתבות זו נפתחה בשמחה הדדית מצד שני הכותבים ב-1906, והגיעה לסופה המר ב-1913. גלגוליה של הידידות האינטלקטואלית והאישית הזאת מתועדים בקפידה ולעתים קרובות בניסוח מבריק של שני הצדדים. סופן המאכזב של הידידות והשותפות נרמז במקומות רבים לאורך ההתכתבות המפורטת, שיש בה קטעים מלאי תובנות אינטלקטואליות ופסיכולוגיות מפתיעות ומעמיקות. בה בעת ניכרים בהם גם זרעי הפורענות של הפלוגתא בין השניים באשר לתפישת טבע האדם, השקפותיהם השונות על מקור האנרגיה הנפשית, יחסם לדת וייחוס הסיבות להתנהגות הנפשית - הנורמלית והפתולוגית. כן חוזר ועולה לאורך ההתכתבות המוטיב של המאבק האינטלקטואלי וגם הרגשי בין פרויד "האב" ליונג "הבן".

משה ואהרן

במכתבים פרויד מצטייר כסמכות וכקנאי מאוד לתורתו. יונג הצעיר נאבק (בהצלחה) לממש ולבטא את ייחודו האישי והתיאורטי. זהו מאבק איתנים מרתק. בשיא האופטימיות לגבי עתיד הקשר ביניהם נתפש פרויד לדימוי המקראי של שני מנהיגי העם היהודי, משה ואהרן, ובחלקם בכיבוש ובהתנחלות בארץ ישראל, הארץ המובטחת. כותב פרויד ליונג: "אם כן ממשיכים אנו ללא ספק הלאה - אתה כיהושע, אם אני כמשה - ליטול חזקה על ארץ הפסיכיאטריה המהוללת, שאותה מותר לראות רק מנגד".

בפועל נכנסו משה-פרויד ואהרן-יונג לארץ המובטחת כל אחד בנפרד, על-פי שיטתו. בספר מובאים 360 מכתבים, 164 של פרויד ו-196 של יונג. כשהחלה ההתכתבות ביניהם ב-1906 פרויד היה בן 50, ועל ראשו כבר הילת המייסד של הפסיכואנליזה ומחבר "פירוש החלום". יונג היה בן 31, פסיכיאטר צעיר שעבד בבית-חולים לחולי נפש בציריך, תחת ניהולו של אויגן בלוילר רב המוניטין. יונג שלח לפרויד את ספרו הערוך, שבו הוא מדווח על מחקרים שערכו הוא ואחרים תוך שימוש בשיטת האסוציאציות החופשיות, שאותה הציע מוקדם יותר פרויד בעבודתו הפסיכואנליטית. פרויד חש מוחמא ממכתבו של יונג שחלק שבחים לו ולעבודתו, והוקסם מן העובדה שעבודתו זוכה להדים בחוגים מקצועיים מעבר לווינה. יתרה מזו, פרויד היה אז מאוד רגיש לנושא הזדקנותו, ושמח על התחושה שעשוי לצמוח לו יורש צעיר (יונג פירושו בגרמנית צעיר). מעלתו הנוספת של יונג היתה שהוא לא היה יהודי, וכך היה יכול לסייע להפריך את הדימוי של הפסיכואנליזה כמדע יהודי, שרוב הדמויות המרכזיות בו הן יהודיות (להוציא את ארנסט ג'ונס). מעריציו של פרויד כנראה לא ישבעו נחת כשיקראו במכתבים את גישתו התועלתנית והסמכותית כלפי יונג. מחד גיסא הוא אינו חוסך מחמאות וגילויי חיבה, ומאידך גיסא גם מטיף, מתקן ומחזיר ל"דרך הישר" את "הצעיר בעל מחשבות הכפירה" על מושגים מרכזיים בפסיכואנליזה, כמו הליבידו, שלפי פרויד מקורו במיניות האדם.

נראה כי מערכת יחסים זו נתפשת בעיני פרויד כהכנתו של יורש צייתן וקונפורמי לגישה הפסיכואנליטית של מייסדה. ואולם בקטעים רבים במכתבים מתגלים פנים נוספים של פרויד, פניו האישיים והרגשיים ולא רק האינטלקטואליים והמקצועיים. פרויד מתגלה כאן כמי שנזקק לחיבתו ולהערצתו (לרגשותיו) של יונג, ואילו יונג מצדו אינו חש בנוח בתפקיד שפרויד מועיד לו. הוא חולק עם פרויד את קשייו לקבל חלקים מתורתו ולקבל על עצמו את תפקיד היורש. בד בבד הוא כותב כי "היה רוצה ליהנות מן הידידות ביניהם, אך לא כבין שווים, אלא כבין אב ובן", ובנשימה אחת אף מוסיף כי קשה לו לעבוד שכם אל שכם עם "אב מייסד", וכי "הוא ניזון מן הפירורים הנופלים משולחנו של הגביר".

הקנאה

למרות ההבדלים האינטלקטואליים והמקצועיים שבין פרויד ליונג, אי אפשר להתעלם מגורמים אישיים ששיחקו אף הם תפקיד במערכת יחסים זו. ב-1909 הוזמנו פרויד ויונג לאוניברסיטת קלרק בארצות הברית, כדי להרצות לפני מורי האוניברסיטה ולהציג את תורותיהם. קשה להניח שפרויד לא היה אמביוולנטי לגבי עצם העובדה שיונג מוזמן יחד עמו כשווה בין שווים בזכות תרומתו האינטלקטואלית והמקצועית. קנאת אחים או קנאת אב בבנו, באיזה פירוש שלא נבחר, הביאה להתעלפותו של פרויד בזמן ששהה בברמן עם יונג ופרנצי יום לפני ההפלגה לארה"ב ב-1909.

יש להזכיר כי מאוחר יותר, ב-1911, כתב פרויד את חיבורו "טוטם וטאבו", שבו הוא עוסק ברצח האב בידי בניו. פרויד כתב ליונג בהקשר זה כי הוא "חש כמעט מחויב שלא לדון עמו" בתוצאות מחקרו זה. להתכתבות בין השניים השתרבבה גם התכתבות קצרה בין אמה, אשתו של יונג, לפרויד, ללא ידיעת בעלה. בספר מתפרסמים ארבעה מכתבים מאמה לפרויד, שמכתבי התשובה עליהם אבדו. בין היתר אמה מתייחסת בהם ליחסו של פרויד לעצמו ולמשפחתו, וכן להתנהגותו ולהתבטאויותיו כלפי בעלה, קרל יונג.

באשר לפרויד ולמשפחתו היא כותבת: "אמרת, כי הנישואים התבלו כבר מזמן, עתה אין דבר נוסף - מלבד המוות, והילדים גדלים מהר ואז הם מעוררים דאגות אמיתיות". וכששאלה אותו האם לא היה לו זמן לנתח את חלומות ילדיו, ענה פרויד, לדבריה, "שהוא חייב היה להרוויח כסף על מנת שהם יוכלו להמשיך ולחלום". באשר לקרל וליחסו של פרויד אליו, היא כותבת: "אל נא תחשוב על קרל מנקודת מבטו של אב: הוא יגדל, אולם אני חייב להצטמק ולהיעלם, אלא חשוב עליו כאדם על אדם, שחייב כמוך ללכת אחר צווי לבו".

ואכן, יונג הלך אחרי צווי לבו, דהיינו בדרך "הפסיכולוגיה האנליטית". ב-1912 שב מביקור בארצות הברית, שבה הוזמן להרצות על תורתו בכמה ערים גדולות. הוא שלח לפרויד מכתב והביע בו את הצורך שלו בהיפרדות, בשחרור מפרויד ובעיקר במתן ביטוי אישי לחזון התיאורטי והמקצועי שלו. מאוחר יותר הוא ייחד לאקט מסוג זה מקום מרכזי בתורתו, והגדירה כנטייה למימוש עצמי של האדם, אינדיווידואציה שהיא לדעתו התהליך שבו היחיד חותר לקראת שלמותו ואחדותו.

במכתב נוסף מ-1912 התפאר יונג כי בהרצאותיו בארצות הברית הציג את גישתו האנליטית השונה מזו של פרויד בנושא הליבידו: "מצאתי שהגירסה שלי מצאה לה תומכים רבים, שעמדו עד כה חסרי אונים אל מול בעיית המיניות של הנוירוזה". בשנה זו נפגשים פרויד ויונג עם יושבי-הראש של האגודה הבינלאומית לפסיכואנליזה במינכן. במעמד זה מתעלף פרויד בפעם השנייה בנוכחותו של יונג, לאחר שהוא מאשים את יונג ואת אנשי ציריך שאינם מזכירים אותו במאמריהם.

לאחר שנדמה היה כי לאחר בירור חוזרים יחסיהם למסלולם, "שלח" יונג את פרויד להמשיך באנליזה שלו בעקבות מקרי ההתעלפות הבלתי מוסברים שקרו בנוכחותו. פרויד ענה לו בינואר 1913 כי הוא מציע ש"נוותר לחלוטין על היחסים האישיים שלנו... שכן חוט ההתקשרות שלי אליך הפך מזה זמן רב שברירי בשל האכזבות שנחלתי ממך".

ההיפרדות

במשך 1914 נטש יונג את עריכת ספר השנה של הפסיכואנליזה וניתק את קשריו עם פרויד ועם התנועה. במהדורה העברית של הספר נוספה כאמור אחרית דבר מאת יצחק בנימיני, "פרויד ויונג: ממיזוג להיפרדות בין שתי אתיקות". במסה קצרה זו מצביע בנימיני על ההבדלים בין הגישה הפרוידיאנית ליונגיאנית בכמה סוגיות תיאורטיות מרכזיות אשר בבסיסן מערכות ערכים (אתיקות) שונות לחלוטין, שהולידו את התפיסות השונות של כל תיאורטיקן לגבי טבע האדם, מקור האנרגיות הנפשיות והיחס לדת ולרוחניות. לא ניתן לסכם את העושר האידיאי המוצג בצורה כה קולעת וממצה כמו שעושה בנימיני. הוא משווה את פרויד ויונג, ואת תורותיהם, לפי הקטיגוריות הבאות: אתיקות של כל אחד מבעלי השיח; אוקולטיזם (חיפוש משמעות על-טבעית) וגנוסיס (הידיעה המיסטית), השקפת עולם לעומת אנטי-אידיאולוגיה, הריב על הליבידו והאב הקונקרטי והזיכרון הקולקטיווי.

מפאת קוצר היריעה אסתפק בדוגמה מקוצרת ליחסם של שני התיאורטיקנים למושג הליבידו: ליבידו בלטינית פירושו תשוקה. על פי פרויד מקור הליבידו הוא בעיקרו מיני.

אצל יונג שימש המושג ליבידו לתיאור אנרגיה נפשית כוללת. ביסוד הגישה מצויה תפישתו כי האדם שואף לאינדיווידואליזציה ולהרמוניה עם העצמי שלו והעולם. פירוש זה מוביל למסקנותיו בדבר הצורך שלו באוקולטיזם ורוחנית. פרויד, לעומתו, הרציונלי, הפוזיטיוויסטי והדוגל בגישת הנאורות, חושש מפני האוקולטיזם והרוחניות, כפי שציין בשיחה עם יונג: "התיאוריה של הליבידו המיני היא חומת המגן מפני האוקולטיזם".

חליפת מכתבים זו התנהלה לפני כמאה שנים, אך נדמה שאנו קוראים דו-שיח רלוונטי לחלוטין לימינו. קריאת הדיאלוג הזה בין שני הגדולים שבמפרשי הנפש האנושית מאפשרת הן לקורא איש המקצוע בתחום מדעי ההתנהגות והחברה והן לכל אדם משכיל להבין כיצד נוצרות פרדיגמות מדעיות ו/או אידיאולוגיות.

השאלה הנצחית שהמספר בתנ"ך מתלבט בה על "יצר לב האדם" זוכה בחליפת מכתבים זו להארה מעמיקה ורבת רבדים. מדהים להיווכח בגודל התפקיד שממלאים ההיסטוריה והמזג האישי והתרבותי של כל אחד מהתיאורטיקנים הללו בגילוף יסודות תורתו ומרכיביה האינטלקטואליים והרוחניים.

הפרופ' דוד בר-גל הוא חוקר ומורה בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים



זיגמונד פרויד (יושב משמאל) וקרל גוסטב יונג (יושב מימין) עם עמיתיהם, באוניברסיטת קלארק, 1909. קנאת אב בבנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו