כוס שבורה | אלן מבאנקו

בימים אלה רואה אור בהוצאת מטר ספרו של אלן מבאנקו, "כוס שבורה", בתרגומה של חגית בת-עדה. מבאנקו (יליד 1966, קונגו-בראזאוויל) סיים לימודי משפטים בצרפת, וכיום מלמד ספרות השוואתית באוניברסיטת קליפורניה-לוס אנג'לס. מבאנקו פירסם עד כה שישה ספרי שירה ושישה רומנים בצרפתית, וזכה בפרס Renaudot היוקרתי על האחרון שבהם, "זיכרונותיו של קיפוד". וכך נפתח ספרו "כוס שבורה":

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בואו נגיד שהבעלים של הבר "שתית - שילמת" הפקיד בידי מחברת שעלי למלא, והוא מאמין באמונה שלמה שאני, כוס שבורה, כן, אני, יכול להקריץ ספר שלם מכיוון שיום אחד סיפרתי לו בצחוק את הסיפור על הסופר הנודע ששתה כמו חבית בלי תחתית, סופר שאפילו אספו אותו ברחוב כשהיה שיכור, רק מה, לא כדאי להתלוצץ עם הבעלים, כי הוא לוקח הכול ברצינות גמורה, וכשהוא הפקיד בידי את המחברת ההיא, הוא הבהיר מיד שזה בשבילו, אך ורק בשבילו, שאיש מלבדו לא יקרא בה, ובכן רציתי באמת לדעת מדוע המחברת הזאת כל-כך חשובה לו, והוא ענה שהוא לא רוצה ש"שתית - שילמת" ייעלם כך סתם ביום מן הימים, הוא הוסיף שהאנשים בארץ הזאת אין להם שום יכולת לשמר את הזיכרונות, ושתמה התקופה שבה סיפרו סבתות הרתוקות למיטתן את הסיפורים, שעתה הגיעה העת להעלות דברים על הכתב כי זה מה שנשאר, המילה המדוברת עולה בעננת עשן שחור, כמו פיפי של חתול רחוב, הבעלים של "שתית - שילמת" אינו אוהב מליצות נבובות ושגורות בנוסח "בכל פעם שזקן מת באפריקה, ספרייה עולה באש", וכשהוא שומע את הקלישאה החבוטה הזאת הוא מתרתח ואומר מיד "תלוי איזה זקן, תפסיקו כבר עם השטויות שלכם, אני סומך רק על מה שכתוב," וכך יצא שכדי לגרום לו קצת נחת אני משרבט מזמן לזמן, בלי שאהיה ממש בטוח במה שאני מספר כאן, אני לא מסתיר שהעניין מתחיל למצוא חן בעיני בזמן האחרון, עם זאת אני נזהר מלהודות בכך באוזניו, אחרת הוא עוד עלול לדמיין לעצמו כל מיני דברים ולדרבן אותי ביתר מרץ לעבודה, ואני, הרי אני רוצה לשמור לעצמי את החירות לכתוב כשאני רוצה, כשאני יכול, כי אין גרוע מעבודת כפייה ואני לא הכושי שלו, אני כותב גם בשביל עצמי, מסיבה זו לא הייתי רוצה להיות במקומו ברגע שיקרא את הדפים האלה שאין לי כל כוונה לרחם בהם על איש, אבל כשהוא יקרא את כל זה אני כבר לא אהיה לקוח בבר שלו, אלא אגרור את גופי הגרום למקום אחר, אני אדאג למסור לו את המסמך בהיחבא ואומר לו בזו הלשון "המשימה בוצעה"

קודם כול עלי להזכיר את הוויכוח שבא בעקבות הקמתו של הבר הזה, לספר מעט על דרך הייסורים שעבר הבעלים שלנו, היו כאלה שבאמת רצו שהוא יוציא את נשמתו האחרונה, שיערוך את הצוואה שלו, של יהודה איש-קריות, וזה התחיל עם אנשי הכנסייה, אלה, אחרי שהם הבחינו שמספר המאמינים הולך ופוחת בימי ראשון, ניהלו מלחמת קודש של ממש, הם השליכו איש איש את ספר תנ"ך-ירושלים שלו בפתח "שתית - שילמת" ואמרו שאם זה יימשך כך יקיץ הקץ על המיסות השכונתיות, יקיץ הקץ על ההתלהבות האדירה בזמן המזמורים, יקיץ הקץ על רוח הקודש היורדת לפקוד את שכונת שלוש-מאות, יקיץ הקץ על לחם הקודש השחור והפריך, יקיץ הקץ על היין המתוק, דמו של הנוצרי, יקיץ הקץ על ילדי המקהלה, יקיץ הקץ על הנזירות החסודות, יקיץ הקץ על הנרות, יקיץ הקץ על הנדבות, יקיץ הקץ על טקס הייחוד הראשון, יקיץ הקץ על טקס הייחוד השני, יקיץ הקץ על לימודי הדת, יקיץ הקץ על ההטבלות, יקיץ הקץ על הכול בכול מכול כל, ואז כולם ילכו ישר לגיהינום, ונוסף לכל זה היתה המכה של איגוד המקורננים של סופי-השבוע ושל החגים, הם טענו שהנשים שלהם הפסיקו להכין אוכל טעים, שהנשים שלהם הפסיקו לכבד אותם כמו הנשים של פעם ושזה קרה בעיקר באשמת "שתית - שילמת"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ