רות אלמוג
רות אלמוג

אלכסנדר סולז'ניצין, הסופר הרוסי הנודע, חתן פרס נובל (1970), מת השבוע ביום ראשון בן 89 בביתו שליד מוסקווה. כך תם מאבקו הממושך של סולז'ניצין במולדתו האהובה עליו, 14 שנה לאחר ששב אליה מן הגלות. הוא היה הסופר שגילה לעולם את המציאות ששררה במחנות הכפייה הסובייטיים. למן ספרו הראשון "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'" ועד לטרילוגיה "ארכיפלג גולאג". ב-1974 איבד את אזרחותו וגורש מרוסיה הסובייטית. הוא התגורר זמן קצר בגרמניה (התארח אצל הסופר היינריך בל) ובשווייץ והשתקע בארצות הברית. הוא שב לרוסיה ב-1994 עם נפילת המשטר הסובייטי. בשנה שעברה קיבל מידי פוטין את פרס המדינה.

ביצירתו המרכזית, הטרילוגיה "ארכיפלג גולג", יצירה ספרותית דוקומנטרית, הוא מתאר את החיים במחנות הכפייה של סטאלין בפרטי פרטים. זו היתה מציאות סודית, לא מוכרת במערב. הוא כתב את הטרילוגיה במשך כעשר שנים, תוך חקירה מדוקדקת. הוא הבריח אותה למערב והיא פורסמה בצרפת. תיאוריו השפיעו על אינטלקטואלים רבים במערב לשנות את יחסם אל רוסיה והקומוניזם. במותו השאיר אחריו סולז'ניצין את אשתו נטליה, שהיתה הכתבנית שלו והדוברת שלו, ושלושה בנים, החיים כולם בארצות הברית.

סולז'ניצין נולד ב-1918 בצפון הקווקז, התייתם מאביו שנפל בחזית במלחמת העולם הראשונה וגדל עם אמו בעיר רוסטוב שעל גדות הדון. הוא למד מתימטיקה ופיסיקה והיה קומוניסט נאמן. כסטודנט ערך את עיתון הקומסומול וקיבל מסטאלין פרס הצטיינות. כבר בזמן לימודיו כתב סיפורים והתווה תוכנית לרומאן ענק נוסח טולסטוי על מהפיכת אוקטובר. בתום לימודיו עבד זמן מה כפיסיקאי וב-1941 גויס לצבא האדום, שבו שירת כקצין.

בימים האחרונים של המלחמה נאסר בשל אי אילו דברים שכתב במכתב לחברו בגנות סטאלין, "האיש עם השפם". הוא נידון לשמונה שנות מאסר במחנות הכפייה. כששוחרר מן המחנה ב-1953 נשלח לגלות בקזחסטאן, שם לקה בסרטן. התנסויותיו בקזחסטאן היו הבסיס לרומאנים "במדור הראשון" (תירגמו ברוניסלבה ואברהם בן-יעקב, הוצאת עם עובד), ו"אגף הסרטן" (תירגם יוסף סערוני, הוצאת "עם עובד"). ספרו "יום אחד בחיי של איוואן דניסוביץ'" (תירגמו אליהו פורת וחיים פלג, ספריית פועלים) צונזר וראה אור ברוסיה הסובייטית ב-1962 בתקופת חרושצ'וב. במערב עורר הספר סנסציה. גילוייו על הנעשה במחנות הכפייה נחשבו "נס ספרותי". בתוך שבועות מפרסום הרומאן הזה נודע שמו ברחבי העולם. הרומאנים האחרים לא הותרו לפרסום והקג"ב עקב אחריו בלא הרף בשל חשד לפעילות אנטי-סובייטית.

ב-1970 זכה בפרס נובל אך לא הורשה לצאת את המדינה לשטוקהולם. בדבריו לרגל זכייתו ציטט פתגם רוסי: "מלה אחת של אמת תכריע את כל העולם". פתגם זה מבטא את עקרונותיו הספרותיים. הוא המשיך להבריח את כתביו למערב והם הופצו ברוסיה במחתרת. ספריו התפרסמו מחוץ לרוסיה בשלושים לשונות ונמכרו בשלושים מיליון עותקים. העוינות אליו גברה כשהופיע ב-1973 הכרך הראשון של טרילוגיית הגולאג. ב-1974 נאסר וגורש למערב גרמניה. משם עקר לשווייץ וב-1976 היגר עם משפחתו לארצות הברית ובחר לגור בחווה מבודדת ומוגנת ליד העיירה קוונדיש בוורמונט. בשנים הבאות גילם את תפקיד הנביא, המוסרן, שהזהיר מפני רוסיה והקומוניזם.

מדי שנה בשנה, בתשעה בפברואר, היה מציין את יום מאסרו הראשון ב-1945 במעין צום, כשהוא אוכל רק את המנה שקיבל במחנה. כאן החל בכתיבת מחדש של תולדות רוסיה. תוכניתו היתה לכתוב עשרים כרכים. הכרך הראשון, "אוגוסט 1914" (תירגם י' סערוני, עם עובד), פורסם וזכה להערכה מסוימת. כוחו לא עמד לו להשלים את הפרויקט. באמריקה למד לתעב את הנהנתנות הנינוחה של המערב בה במידה ששנא את הקומוניזם. המוסרנות המודגשת שבה ביקר גם את הדמוקרטיה המערבית עוררה התנגדות וכעס והאמריקאים ראו בו איש קנאי ואנטי חברתי.

בתחילת שנות התשעים זכה לרהביליטציה ברוסיה ושב למולדתו ברכבת הטרנס-סיבירית, כי רצה לפגוש את האנשים הפשוטים ולנהל אתם שיחות. הוא קיווה שיתקבל בארצו כישוע שרכב אל העיר ירושלים. הדבר לא קרה, כמובן. ברוסיה גילה לתדהמתו ולאכזבתו הגדולה שרוב בני ארצו לא קראו את ספריו, שבני ארצו אימצו לעצמם את כל מה שגינה במערב, ומצבם של בני עמו העניים דיכדך אותו מאוד. הוא היה ונשאר מבקר חריף של ארצו והתקיף את החברה החדשה שצמחה על חורבות הקומוניזם ואת השחיתות שפשתה בעם. הוא קרא לשיבה אל הפטריוטיזם המסורתי. אבל העם נשאר אדיש להטפותיו. הוא ידע שלא יזכה לחזות בהשלמת הפרויקט של פרסום כל כתביו ברוסית, האמור להסתיים ב-2010.

ב-1990 פירסם מניפסט שהחזיק 16 אלף מלים תחת הכותרת "לבנות את רוסיה מחדש", שבו קרא לחזרה אל מדינה מלוכנית מאוחדת, בדגש על ממשלה תקיפה, היפרדות מן המוסלמים ממרכז אסיה ושיבה אל הדת האורתודוקסית. הוא היה לאומן, דתי, אנטישמי וריאקציונר והאשים את היהודים, הגיאורגים, הלטווים והמיעוטים האחרים בכל צרותיה של רוסיה במאה העשרים. ב-2001 ראה אור ספרו "מאתיים שנים ביחד" על יחסי היהודים והרוסים. הספר פורסם רק ב-5,000 עותקים. בספר הזה ביקש להשיב על האשמות שהוטחו בו כאנטישמי ופטריוט. האנטישמיות שלו כבר צוינה אחרי פרסום "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'", שבו מופיעה דמות של אינטלקטואל יהודי ערמומי, היודע להיחלץ ממצבים קשים ומוצא לעצמו עבודה קלה. היהודי הוא אנטיתיזה לאיוואן דניסוביץ', גיבור הספר, הדמות החיובית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ