בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגש הדומה למנדרינה

השפעות התנ"ך בקובץ "כפרחי השקד או רחוק יותר"

תגובות

המשורר מחמוד דרויש מכונה בפי רבים ממעריציו בשם "משורר הערבים". ואכן יש הרואים בו גדול המשוררים הפלשתינאים בפרט והערביים בכלל בימינו. עם צאת ספר השירים שלו "כפרחי השקד או רחוק יותר", בשנת 2005, נהפך ספר זה מיד לרב המכר הגדול ביותר במרחב הערבי. בהרצאות שנשא ובראיונות שהעניק לרגל צאת הספר פרש דרויש יריעה רחבה על מקורות השראתו, השקפת עולמו ודרכי הכתיבה שלו. הוא הסביר כי המשורר הוא כלי בידי השפה ולא להפך. יחד עם זאת, מאחר שלדבריו גם השפה מזקינה, על המשורר לחתור תמיד למצוא דרכים לחדש אותה ולהפתיע באמצעותה. כדי להצליח בכך נהג לעשות מה שכינה "התעמלות יומית": עיון במילון הערבי העתיק והאנציקלופדי בן המאה ה-14, "לסאן אל-ערב".

בדברו על מקורות ההשפעה שלו אמר דרויש: "כשאתה כותב אתה הולך לגורלך לבד, בלי עזרה מאיש". יחד עם זאת הדגיש כי "בכל משורר חבויים אלף משוררים". לדבריו אין משורר המתחיל מדף חלק; המשורר נושא עמו את תווי האופי של כל המשוררים שמשירתם קרא ויחד עם זאת הוא שומר על ייחודיותו שלו, ממש כשם שהנכד דומה בתווי פניו לסבו אך בכל זאת הוא בעל זהות ייחודית משלו.

המעיין בספר יוכל לעמוד על נקלה על מקורות ההשפעה הללו. אחד המקורות המפתיעים אולי הוא התנ"ך. בספרו ביטויים תנ"כיים מובהקים כגון "עזה כמוות האהבה", אלי, אלי למה עזבתני", "נוטרה בלילה" או "שני עופרים". דרויש סיפר בגילוי לב כי הושפע מהתנ"ך, שכן אין הוא רואה בו ספר דתי אלא ספר המגלם את מיטב השירה והספרות העולמיים. מבין ספרי התנ"ך שהשפיעו עליו במיוחד ציין את שיר השירים, קהלת ותהלים. הוא אף כתב שיר בשם "תהלים" (מזאמיר בערבית), שנכלל באוסף שירים אחר שלו. דרויש התוודע לתנ"ך בשפה העברית בהיותו בבית הספר בישראל, ונראה ששאב את ההשראה מן המקור העברי ולא מהתרגומים הערביים שביקר לא אחת, משום שלדבריו לא תמיד עלה בידם לשקף את עומקו של המקור העברי.

דרויש מזוהה יותר מכל עם שירת המחאה הפוליטית הפלשתינית, אך דווקא בספרו האחרון יש מקום נרחב גם לשירה האישית ולנושאים פילוסופיים כלל אנושיים, שיחד עם זאת משתרגים בהם גם יסודות פוליטיים. דוגמה לכך הוא בית השיר: "עכשיו בגולה... כן בבית, / בשנת השישים לחיים חפוזים / ידליקו נרות לך". בקובץ זה כלולים שירי אהבה מן היפים ביותר שכתב דרויש, אבל לעתים זו אהבה בלתי מושגת ומלאה אכזבות. הזיקנה והמוות תופשים גם הם מקום מרכזי בספר.

יחד עם זאת, נושאי הליבה של הזיכרון, הגלות והגעגועים למולדת ממשיכים לתפוש מקום מרכזי גם בקובץ זה. המתח בין הזיכרון לשיכחה מופיע ברבים מן השירים, כמאמרו "אני שוכח את הדרך הישנה אל ביתנו / אני זוכר רגש הדומה למנדרינה". חלום השיבה מופיע גם הוא בצורה חזותית בדמות המפתח והשיבה לבית שלא יכירנו עוד.

בחלקו האחרון של הספר יש ארבעה שערים שכל אחד מהם מוקדש לעניין הקשור לגלות. כאן באים לידי ביטוי המתח בין שני העמים, מערכת הזיכרונות השונה של כל אחד מהם, המאבק על האדמה והמאבק על הנרטיב. אף שדרויש התנגד להסכם אוסלו הוא מציג בחלק הזה גישה מפויסת יותר, המשקפת את ההכרה ששני העמים לפותים זה בזה כשני תאומים סיאמיים שאין להפריד ביניהם, ומכאן הצורך להגיע לפשרה ולפיוס ביניהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו