בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רגע של שותפות עם הקורא העברי

דרך ההבעה שלו בנויה על סטיות סגנוניות מכוונות שיש בהן גם התרחקות מהלשון החבוטה וגם העצמה, מרומזת אמנם, של התוכן הלאומי, הבלתי מתפשר ביסודו.

תגובות

מאז 1960, השנה שבה הופיע בעכו "ציפורים ללא כנפיים", ספר שיריו הראשון של מחמוד דרוויש, ועד 2005, שנת הופעתו של "כפרחי השקד או רחוק יותר" בגירסה עברית, עבר המשורר הפלשתינאי כברת דרך ארוכה ומייגעת. במשך השנים האלה פירסם דרויש כעשרים קובצי שירה גדושים, קבצים שנעשו נכסי צאן ברזל של הספרות הפלשתינית בדורנו. הוא נטש את ישראל ב-1970 ועבר לגור במצרים, בלבנון, בצרפת ובירדן, ולבסוף ברמאללה שברשות הפלשתינית. מגמת פניו הפוליטית עברה מקומוניזם בשנות עלומיו ללאומיות פלשתינית צרופה. שירתו עברה תמורות מפליגות בצורתה, בלשונה ובעולם הדימויים שלה. חידושיו ואישיותו השירית היו לציון דרך בעולמה של השירה הערבית העכשווית בכללותה, והמוניטין שלו בעולם הרחב התפשטו והלכו.

דרויש נולד ב-1941 בכפר הגלילי בירוה, ובעת מלחמת 1948 עבר עם משפחתו מהכפר שנהרס והתגורר בכפר דיר אל-אסד ואחר כך בכפר ג'דידה, אף הם בגליל. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר בכפר יסיף, ובתום לימודיו עבר להתגורר בחיפה, שבה עבד בעיתונות הספרותית והכללית, בעיקר בעיתונות שפירסמה המפלגה הקומוניסטית הישראלית. שירתו המוקדמת ביטאה כאב על הטרגדיה שפקדה את עמו ועל הפליטות שהתלוותה אליה. בה בעת ביטאו שיריו תקווה ואמונה בעוז רוחו של העם הפלשתיני וביכולתו לגבור על אויביו. על כך יעידו, בין השאר, שמות כמה מקבציו המוקדמים: "עלי הזית" (1964), "מאוהב פלשתיני" (1966), "סוף הלילה" (1967), "אהובתי מתעוררת משנתה" (1977) ועוד.

מאז עזב את ישראל הלך והתבסס מעמדו הספרותי והפוליטי. הופעותיו ברחבי העולם הערבי משכו רבבות מאזינים נפעמים. ספריו זכו למהדורות המוניות, ונדפסו שוב ושוב בבירות ערביות שונות. יחד עם ידידו מנוער, המשורר סמיח אל-קאסם, המוסיף להתגורר בכפרו רמה שבגליל עד היום, השפיע דרויש על התפתחות השירה הערבית בכללה: סמליו הפלשתיניים (כגון עלי הזית וישו הצלוב) נהפכו לסמלים כלל-ערביים, והשינויים הפואטיים שבישרה שירתו התקבלו בעולם הערבי כיסודות מחייבים כמעט.

בראשית דרכו כתב דרויש על פי הדגם הקלאסי הערבי, כלומר שירים חד-חרוזיים ככל האפשר ומשקל המקובל בשירה הערבית לדורותיה. אולם בשנות השבעים החל סוטה מכך ומאמץ את צורת ה"שירה החופשית", שבה הדבקות בנורמות השיריות הקלאסיות אינה מוקפדת. הדיקציה הפואטית הכמו-רומנטית שאיפיינה את לשון שירתו בראשיתה פינתה מקום ללשון אישית יותר, גמישה יותר. ומעל לכל: ההצהרות והסיסמאות שבלטו בשירתו המוקדמת, הלכו ונעלמו, ובמקומן באו אמירות עקיפות ובלתי-פוליטיות לכאורה.

הפוליטיקה לא חדלה לעמוד במרכז עולמו הרעיוני והאמוציונלי. תהליך זה של השרת ההיגדים הפוליטיים הישירים הלך והתרחב עד כדי כך שבספריו האחרונים ניכרת יותר ויותר החתירה להשתחרר משירה "קולקטיווית" בתכניה ולנקוט פואטיקה "פרטית", שאהבותיו ואכזבותיו של הפרט גודשות אותה. דרך ההבעה שלו בנויה על סטיות סגנוניות מכוונות שיש בהן גם התרחקות מהלשון החבוטה וגם העצמה, מרומזת אמנם, של התוכן הלאומי, הבלתי מתפשר ביסודו. צירופים כגון "כפרחי השקד או רחוק יותר" עשויים לעורר בקורא תמיהה: והלא המלים "פרחים" ו"ריחוק" אינן משלימות זו את זו מבחינת המשמעות, ולמעשה אין קשר הגיוני ביניהן. אילו אמר המשורר "כפרח השקד או לבן יותר", למשל, היה הדבר נשמע טבעי בהחלט. דא עקא: באמצעות העירוב הזה בין פרחי השקד לבין המרחק עולה נימת התרפקות על האדמה, אדמת הארץ שבה השקד צומח, אך היא מרוחקת פיסית מהווייתו של הדובר.

לעתים נשמעים ביטויים "בלתי-הגיוניים" כאלה בכתביו של דרויש ונהפכים לחידודים. כשמת בחיפה ב-1996 הסופר אמיל חביבי, לפנים מורהו הרוחני של דרויש, הוזמן המשורר להספידו, והוא חתם את ההספד במלים אלה: "סלח לנו, אמיל, את שעוללת לנו". והלא מה שהיה מתבקש להיאמר בסיפא הוא "את שעוללנו לך", שאלמלי כן מה הטעם בבקשת הסליחה? ושמא הובלעה כאן, באמצעות הלשון הפרדוקסלית, ביקורת על מעשים של חביבי שהמשורר לא היה שלם אתם?

הקובץ "כפרחי השקד או רחוק יותר" הוא, ללא ספק, האישי והמופנם מכל קובצי שירתו של דרויש. רוב השירים הכלולים בו נוגעים בנושאים כגון הזיקנה המתקרבת, האהבה ששוב אינה אהבת נעורים והבדידות מעמיקה. בכך מתרחק דרויש צעד נוסף מהנושאים הפוליטיים הישירים, וביתר שאת - מנושאים המעוררים מחלוקת שהיו פזורים על פני שירתו. לקורא הישראלי יש כאן רגע של הירגעות, של שותפות אנושית אפשרית, שהרי בעבר כעסו רבים בישראל על התבטאויות שיריות ופרוזאיות בלתי מתפשרות שהשמיע וכתב דרויש, כגון בשירו הקרוי "חולפים בדיבור חולף".

כמה משירי הקובץ החדש עומדים בשיא יצירתו של דרויש. הפואמה הנועלת את הקובץ היא ביסודו של דבר הספד לאינטלקטואל הפלשתינאי הפרופסור אדוראד סעיד, שהלך לעולמו ב-2003 בניו יורק. צורת השיר הזה היא מעין דו-שיח בין המשורר לסעיד. הדיאלוג (המדומה, אמנם) בין שני גדולי הרוח הפלשתינאים של דורנו הוא מלאכת מחשבת של רגש ועוצמת מבע:

כשביקרתי אותו בסדום החדשה,

בשנת אלפיים ושתיים, היה

מנהל את מלחמת סדום נגד אנשי בבל

ונגד הסרטן גם יחד,

היה כגיבור האפי האחרון

המגן על זכותה של טרויה

לחלוק את המחזה.

הנה כי כן, גם השימוש בביטוי קלישאי כגון "סדום החדשה" (לעומת ביטויים אחרים כמו "השטן הגדול" או "ציר הרשע") אינו פוגם ביפי ההספד של המשורר על חברו המלומד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו