הם היו עשרה

צבי ינאי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צבי ינאי

אצבע גלילאו: עשרת הרעיונות הגדולים של המדע

פיטר אטקינס. תירגם מאנגלית: יכין אונא. הוצאות דביר ומאגנס, 480 עמ', 94 שקלים

עשרת הנושאים הנמנים בספרו של פיטר אטקינס עם עשרת הרעיונות הגדולים של המדע בכל הזמנים משקפים כמובן את טעמו האישי, ואין להלין על בחירתו - אבל הכותרת שהוא בחר לספרו עשויה להטעות. דומה שאטקינס היה מיטיב לעשות אם היה מחליף את המלה "רעיונות" ב"תחומים".

לדוגמה, אבולוציה היא תחום מדעי שרבים תרמו לו. אך צ'רלס דרווין הוא אבי הרעיון המהפכני, שלפיו די ביחסי גומלין בין ארבעה מנגנונים פשוטים לכאורה (שינוי ביולוגי, העברתו בתורשה, התאמה לסביבה וברירה טבעית) כדי להסביר את התפתחות המינים ללא התערבות כוח עליון, וכדי ללמדנו שלאבולוציה, כמו להיסטוריה, אין ייעוד, אין תכלית, אין כיוון ואין כוונה. קוסמולוגיה היא התחום, אבל הוגה הרעיון המהפכני שכדור הארץ אינו מרכז העולם, שהכל סובב סביבו, היה קופרניקוס.

הוא הדין לגבי האטומים. האטום הוא תחום מרכזי בפיסיקה ובכימיה, אך שורשיו נטועים ברעיון העתיק של לויקיפוס ודמוקריטוס. בצדק כותב אטקינס שהאטומיזם היווני "היה השערה פרועה", שכן בין האטומיזם היווני הקדום לאטום של דלטון מפרידות 2,000 שנה המשקפות פער אדיר של ידע בין שתי התקופות. יתר על כן, רעיון - מבריק ככל שיהיה - אם אינו נסמך על תשתית של תצפיות, ניסויים ומדידות, הוא עקר מבחינה מדעית. עם זאת, מה שעושה את שני היוונים לחשובים הוא הימנותם עם החבורה המופלאה של שואלי הלמה.

הבנת הלמה שונה מהבנת האיך בכך שהיא אינה מבקשת לשנות דברים ולא להפיק ממנה יישומים, אלא להבין. ומהבנה זו, מהחתירה לדעת "מפני מה מתהווה כל דבר ומפני מה הוא כלה ומפני מה הוא ישנו", בלשונו של אפלטון, קם המדע המערבי.

אצבע גרומה של גלילאו, שהוצאה מקברו 100 שנים אחרי מותו ונשמרה מאז בפורמלין, מאיירת את עטיפת הספר ונותנת לו את כותרתו. לדעת המחבר, האצבע מסמלת את "נצחיות הידע בן האלמוות" לעומת חלוף הגוף. למזלו של איינשטיין איש לא עשה שימוש בפרוסה ממוחו (שאף הוא נשמר לזמן מה בצנצנת פורמלין) כדי להמחיש קלישאה שחוקה.

על כתמים

אטקינס סוקר את בעלי הרעיונות המהפכניים, שמשכו אחריהם את קטר המדע בעשרת התחומים הגדולים שבחר. יש הזוכים ממנו לשפע מחמאות ואחרים להתייחסות פחותה מהראוי להם. מקומו של גלילאו גליליי אמנם מובטח לו בכותל המזרח של המדע, אבל לא כל רעיונותיו ראויים לתואר נצחיים. לדוגמה, במאבקו לאישוש תורת קופרניקוס התעקש גלילאו לטעון שהגאות והשפל מוכיחים את תנועת כדור הארץ סביב השמש, רעיון-נפל שגזר סופית את דינו למאסר בידי הכנסייה. גם אי אפשר להתעלם מהאתיקה המדעית המפוקפקת שלו. ב-1612 הכריז גלילאו על גילוי כתמים שחורים בשמש, אף ששלושה חודשים קודם להכרזתו דיווח האסטרונום כריסטופר שיינר לגלילאו ולאסטרונומים אחרים באירופה על קיום הכתמים. הוא הדין בנוגע לטלסקופ: גלילאו ייחס לעצמו את המצאת המכשיר, אף ששנה קודם לכן כבר נמכרו טלסקופים דומים בפאריס, בלונדון ובאמסטרדם.

לעומת השבחים המורעפים על גלילאו יש היוצאים מעטו של אטקינס מקופחים שלא בדין. ג'ורג' גאמוב הוא אחד בהם. גאמוב מוזכר בחטף בעמוד 90, אף שהיה הוגה הרעיון המהפכני של המפץ הגדול, צפה את קיומם של האודים העשנים של המפץ הגדול כקרינת רקע קוסמית, ואף חזה בקירוב מרשים את טמפרטורת הקרינה שלה כעבור 14 מיליארד שנה. עם זאת, אין זה נכון לייחס לגאמוב את הגילוי של תהליך היווצרות היסודות הכימיים ביקום (למעט מימן והליום), שכן השערתו בעניין זה היתה שגויה.

את פתרון החידה יש לייחס דווקא לאסטרונום פרד הויל, שסיפק תיאור מהימן להיווצרות היסודות הכימיים בתהליכי הבעירה הפנימיים של הכוכבים. אכן ראוי להזכיר את לעגו של הויל לרעיון המפץ הגדול, שנהפך ברבות הזמן לאבן פינה בקוסמולוגיה. אבל דומה שהנטייה להחמיר אתו אינה מוצדקת, שכן מודל העולם היציב של הויל קסם למדענים רבים, לרבות איינשטיין, מאחר שהוא העניק ליקום חתימה נצחית ופטר את הפיסיקאים מהמחשבה הטורדנית על מה שקרה לפני המפץ הגדול, ומה שהיה לפני היות העולם.

על חורים

ספר של 480 עמודים לא יכול כמובן לסקור לעומק עשרה תחומים מדעיים, ולכן סוגיות רבות לא נדונות בו, או שהן מוזכרות בכמה שורות בלבד. אין אלא להצטער על כך שתרומתו האיכותית של הפיסיקאי הישראלי יעקב בקנשטיין לסוגיית האנטרופיה בתרמודינמיקה של חורים שחורים כלל אינה נזכרת, ובכלל זה הבהרותיהם של רוג'ר פנרוז וסטיוון הוקינג לקיומה המעיק של הנקודה הסינגולרית במוצא היקום: נקודה שבה כל הגדלים והחוקים הפיסיקליים נכתשים ומתאיינים. לכן תורת הכבידה של איינשטיין אינה יכולה להיחשב תיאוריה שלמה כל עוד קיימת נקודת כתישה כזאת בראשית היקום.

יש להצטער באותה מידה על השמטת המחלוקת המתוקשרת בין הוקינג לג'ון פרסקיל על גורלו של המידע הנבלע בחור שחור. הוקינג סבר שהמידע על החומר הצולל לחור שחור אובד לעולמים (לימים הודה בטעותו), ולאבידה הזאת יש השלכה חמורה כי ללא ידיעת העבר אין לנו גישה להערכת העתיד. ומאחר שחור שחור דומה בתכונותיו ליקום הבראשיתי, איננו יכולים לדעת למה חוקי הפיסיקה הם אלה ולא אחרים.

אף על פי כן אטקינס ראוי לכל שבח על העבודה שעשה. ספרו הוא תוספת חשובה לארון הספרים של חובבי המדע. הפרקים העוסקים בסימטריה, מרחב-זמן, אנרגיה, אנטרופיה ואטומים מאלפים (תרומה חשובה לבהירותם יש לזקוף לתרגומו הקולח של יכין אונא). למעשה, אין פרקים חלשים בספר, למעט אולי אלה הדנים בקוואנטים ובאבולוציה.

על הגודל

אטקינס מצפה מהברירה הטבעית להסביר את המעבר של ההומינידים לחיים על הקרקע ואת הליכתם על שתיים, וכן מה קדם למה: גדילת המוח או התפתחות התרבות; הליכה על שתיים או מעבר לחיים על הקרקע. דומה כי התשובה לשאלות אלה מורכבת מכדי להניחה בלעדית לפתחה של הברירה הטבעית. שימפנזים וגורילות עושים את עיקר חייהם על הקרקע, ואף על פי כן לא פיתחו הליכה מלאה על שתיים; קופיפי השיפאקה מפליאים בריצה ודילוגים על שתיים, אך מפגרים בהתפתחותם המנטלית אחרי הקופים; השימפנזים יוצרים כלים ועושים בהם שימוש מתוחכם לדליית מים מחגווי סלע, לשליית נמלים מקניהן, לפיצוח אגוזים ולהטלת אימה על מתחריהם, וחרף זאת התפתחותם התרבותית נעצרה שם, ומוחם לא עבר את גבול 500 הסמ"ק.

הגידול המדהים בנפח המוח מההומינידים הקדומים להומו סאפיינס נותר חידה. לשאלה מהו טיבו של הלחץ הסביבתי שיכול להביא את הברירה הטבעית להגדיל את נפח המוח פי שלושה תוך 3 מיליון שנה אין לברירה הטבעית תשובה מניחה את הדעת. אפשר שפתרונה טמון באחת מאותן תמורות גנטיות אקראיות המקדמות את האבולוציה בקפיצות רבתי. אטקינס מונה בסוף ספרו "רק שתי בעיות עמוקות באמת", שנותר למדע לפתור: מוצא היקום וטבעה של המודעות. דומני שאפשר להוסיף עליהן שתיים נוספות: מוצא החיים והגידול המדהים בנפח המוח.

צבי ינאי כתב ספרים על מדע והיה עורך כתב העת "מחשבות". על ספרו האוטוביוגרפי "שלך, סנדרו" זכה השנה בפרס ספיר

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ