שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

השירה היא בחמלה

וילפרד אוון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
וילפרד אוון

המכתבים המובאים בזה הם שניים מתוך מאות מכתבים של המשורר וילפרד אוון (Wilfred Owen), מהבולטים והייחודיים במשוררי מלחמת העולם הראשונה. אוון בגר כמשורר עם חוויות המלחמה וצער המלחמה, שהיו לנושא המרכזי בשירתו; הוא מחה נגדה כעד וכאח לנשק ומפקד. במובן זה לא היה פציפיסט, אך השקפתו על המלחמה עברה תמורות משמעותיות ככל שהתפתחה הלחימה.

היכרותו עם המשורר הנודע והמבוגר ממנו, זיגפריד ששון, היתה נקודת המפנה המשמעותית ביותר בחייו: השניים אושפזו באותו בית חולים בעקבות הלם קרב, וששון שימש לאוון חונך ספרותי. הוא אף הציגו לפני רעיו, משוררים וסופרים נודעים, כמו רוברט גרייבס, רוברט רוס, אדוורד קרפנטר, אוסברט סיטוול, סקוט מונקריף ואחרים. רבים מהם היו פציפיסטים, וששון עצמו נודע במחאתו נגד המשך המלחמה, שהובאה לפני הפרלמנט הבריטי.

אוון היה כשרון ודאי שנקטף באבו: הוא פירסם בחייו חמישה שירים, ורק לאחר מותו פירסם זיגפריד ששון קובץ ראשון מהם, ואחיו של וילפרד, הרולד אוון, פירסם את מכתביו (בקיצוצים והשמטות רבים). אוון היה כותב מכתבים נפלא, והם מקרינים על הקורא מאישיותו, מלבטיו, מחוויותיו, ממזגו וממחשבתו. מבחר ממכתביו של אוון, לצד מבחר משיריו, המשמשים טקסטים ביצירתו הנודעת של בנג'מין בריטן "רקוויאם המלחמה", יופיע בקובץ מיוחד בהוצאת אבן חושן, בתרגומה של רנה ליטוין.

אל זיגפריד ששון

מהים, רח' מונקמור, שריוסברי, 5 בנובמבר 1917

ששון היקר שלי,

(...) דע שמאז אמצע ספטמבר, כשעדיין התייחסת אלי כאל טרחן קטן המידפק על דלתך, נחשבת בעיני כמו קיטס+הנוצרי+אליהו+המפקד שלי+האב המוודה שלי+אמנחטפ הרביעי בפרופיל. כמה זה אומר מבחינה מתימטית?

האמת היא שזה אומר את הדבר הבא: שאני אוהב אותך, בלי משוא פנים, במידה כזאת, במידה רבה כזאת, ברנש יקר, שהחיוך הקטן הארור שעולה על פניך כשאתה קורא את זה, אינו יכול לפגוע בי כהוא זה.

אם תבחן מה השמות לעיל, כל אחד בנפרד, עשו למעני, תדע מה עשית אתה. אתה קיבעת את חיי - קצרים ככל שיהיו. לא הצתת אותי: מתמיד הייתי שביט מטורף; אבל אתה קיבעת אותי. חגתי סביבך כלוויין למשך חודש, אבל בקרוב אפרוץ החוצה, כוכב אפל במסלול שבו תרשוף. יש משום נחמה בידיעה שיופיטר עצמו שוחה לפעמים מחוץ לטווח הראייה!

אם "לחזור לצאן שלנו", כמו שהצרפתים לעולם אינם אומרים, קיבלתי פתק קטן ומושלם מרוברט רוס, וקבעתי פגישה בשעה 12:30 ב-9 בנובמבר. הוא הזכיר שמתאכסן ברחוב האף מון, אבל המלון מלא.

הזמנתי כמה עותקים של "פיות ויורים"(1), אבל לא אקנה את כולם, כדי להשאיר את הספר מוצג על דוכני שריוסברי! כמו כן אני עומד לקבל את "חייו של קיטס" - החדש של קולווין(2); המחיר אינו מתפרסם, אבל לעזאזל, אני מתכוון ליהנות מהחופשה שלי! אני מבלה ימים די מאושרים בחברת אמי, אך איני מצליח ליצור יחסים חבריים עם אבא, מבלי לחזור אחור אל עצמי שמלפני עשר שנים.

מה שהכי חסר לי באדינבורג, ולא בקרייגלוקהארט(3), הוא עליצות הרעים של ארבעת הנערים. באחד הימים אני צריך לספר לך איך שרנו, צעקנו, שרקנו ורקדנו בסמטאות החשוכות של קולינטון; ואיך צחקנו עד שגשם של שביטים צנח סביבנו, ונפלה עלינו שלווה מתחת לכוכבי החורף, וא חדים מאתנו ראו את נתיב הנשמות בפעם הראשונה. ומשראינו אותו כה הרחק מעלינו, ומשחשנו את הדרך הטובה כה בטוחה מתחתנו, היללנו את אלוהים בשריקה רמה יותר; וידענו שאנחנו אוהבים זה את זה כדרך שאין אנשים אוהבים לאורך זמן. לו ראו אותנו שחקני הברידג' של קרייג ולוקהארט, היו ממטירים עלינו את אש זעמו של יהוה, וקוברים אותנו מתחת ללהבות העיר ששמה ידוע לך.

הלוואי שהיית פחות מאופק, שכן יש לי שמות תואר רבים להתגדר בהם. בינתיים אני יכול רק לומר שאני

ידידך הגאה, אוון

אל סוזן אוון

סקארבורו, 31 בדצמבר 1917

אמי שלי היקרה,

רק מכתב קצר להודות לך על הפתק המצורף עם המכתבים שהועברו אלי. (...) המכתב האחר היה מה-cher ami שלי בבורדו(4) (...) שמתמיד בביטויי הנאמנות שלו. מי שלימדתי אותו אנגלית השיג לו משרה כמתורגמן ב-Y.M.C.A האמריקאי בבורדו. (...) אני חושב שבורדו היא ראשונה ברשימת הביקורים שלי שלאחר המלחמה. רבים ושונים, מוזרים ומצויים הם הידידים הנוטים לי חסד בעולם הזה. ולא מצאתי בהם אחד שהוא שקרי, או אחד שלא עולה עלי באיזו מעלה.

אחדים צעירים מאוד, ואחדים כבר זקנים, אך אין בהם בגיל האמצע. ואין כלבים בין ידידי. לא כלבים, לא להטוטנים, לא תועבות אחרות ברשימה ההיא. כי נושכתי על ידי כלבי העולם; וחדרתי ראות מבעד ללהטוטים ולמלבושי הארגמן. וכך הגעתי לאמות מידתו האמיתית של אדם.

אינני בלתי מרוצה משנות חיי. הכל נעשה בתקופות: תקופות של עמל מפרך בשריוסברי ובבורדו; תקופות הנאה מדהימה בפירנאים ומשחק בקרייגלוקהארט; תקופות דתיות בדאנסדן; תקופות של סכנות איומות על הסום; תקופות של שירה תמיד; של אהבתך תמיד; של הזדהות עם הסובלים תמיד.

אני יוצא מן השנה הזאת משורר, אמא יקרה, ולא נכנסתי אליה כך. אני נחשב לעמית בעיני הג'ורג'יאנים(5). אני משורר של משוררים.

הפלגתי לדרך. כבלי העיגון נותקו; אני חש את הגאות הגדולה של הים הפתוח נושאת את ספינת המפרשים שלי.

בשנה שעברה בזמן הזה (כעת חצות והרגע הבלתי נסבל של השינוי) שכבתי ער באוהל פרוץ לרוח באמצע שדה ענקי, נורא. זה לא נראה לא צרפת ולא אנגליה, כי אם מין מכלאה שמחזיקים בה את הבהמות ימים אחדים לפני הטבח. שמעתי את ההילולה של הגדודים הסקוטיים, שעכשיו הם מתים, ושידעו כי ימותו. חשבתי על הלילה הזה עכשיו, ואם אמנם עלי - אם אמנם עלינו - אם אמנם היית - אבל לא חשבתי לאורך זמן ולא לעומק, כי אני אמן ההשמטה.

אבל בעיקר חשבתי על המבט המוזר מאוד על פני כולם במחנה ההוא; מבט בלתי נתפש, שאדם לא יראה באנגליה, אף שצריך שהמלחמות תהיינה באנגליה; גם לא רואים אותו בשום קרב. רק באטפל(6). זה לא היה ייאוש, או אימה, זה היה נורא יותר מאימה, כי זה היה מבט עיוור, ללא הבעה, כמו של ארנב מת. הוא לעולם לא יצויר, ושום שחקן לעולם לא יתפוש אותו. וכדי לתאר אותו, אני חושב שעלי לחזור ולהיות אתם. אנחנו שולחים שבעה קצינים היישר לשם מחר.

לא אמרתי מה שאני חושב הלילה, אבל בדצמבר הבא ודאי אעשה כן. אני יודע מה את חושבת, ואת מכירה אותי,

וילפרד

(1) ספרו של ששון.

(2)סידני קולווין (1845-1927, מחברה של סדרת ביוגרפיות על אנשי עט אנגליים.

(3) Craiglockhart, בית החולים לנפגעי הלם קרב שהשניים הכירו בו זה את זה.

(4) לפני שהתגייס התגורר אוון שנים אחדות בצרפת ולימד אנגלית.

(5) קבוצת משוררים שיצרה בין העידן הוויקטוריאני למודרני.

(6) Etaples, נמל דיג קטן בצפון צרפת, ששימש בסיס אימונים בריטי, ולימים גם בית חולים שדה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ