בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האותיות שפרחו למוכר הספרים

בעקבות החסיד ר' ליפא שוואגר, צייד ספרי קודש מגליציה, הנזכר ברומאן "לפני המקום" לחיים באר

תגובות

קבוצת אנשים מתכנסת, שוהה ביחד ימים אחדים, ובנסיבות אלה עולים ומתגלגלים סיפורים מפי בני החבורה. תבנית מוכרת זו בנוסח "דקאמרון" לבוקאצ'ו מושכת מטבעה אל עלילה אפיזודית ואסוציאטיווית. ברומאן "לפני המקום" לחיים באר, המאמץ לו תבנית יסוד זו, המספר בגוף ראשון הוא אחד מהחבורה. דמותו, מחשבותיו וסיפורו האישי לובשים נפח ניכר ומתפקדים כגורם עלילתי מלכד וממקד. גם תחומי העניין של אנשי הקבוצה מתגלים כמשותפים: ספרים, ספריות, אספנות, וגורל היהודים בגרמניה הנאצית ובפולין.

בשיחות שב ועולה, בהקשרים שונים, ספרו התיעודי של ש' אנ-סקי "חורבן היהודים בפולין, גליציה ובוקובינה" (ארבעה חלקים, תירגם ש"ל ציטרון, הוצאת א"י שטיבל, 1929). הספר מלווה את חיים באר בנסיעתו (השנייה) לברלין-ואנזה בקיץ 2006, והוא הספר היחיד שלוקח עמו באר מישראל. שלמה רפופורט, זקן החבורה, מספר שאביו הצטרף לאנ-סקי באותו מסע סיוע והצלה אל הקהילות היהודיות החרבות במלחמת העולם הראשונה (וכן השתתף ב-1912 במשלחת האתנוגרפית של אנ-סקי ב"תחום המושב"). בחדר הספרייה הריק שבבית רפופורט בברלין מוצב רק ספרו זה של אנ-סקי, כמין אנדרטה, ובו תחובים קרעי דפים מסיפורו של קפקא "הגלגול", ששרדו משריפת הספרים בידי הנאצים ב-10 במאי 1933. גם ד"ר קתרינה זיגל הגרמנייה מצטטת אפיזודה אחת מאותו ספר, מתוך מכתב ששלחה אליה ידידה אמריקאית.

מכל הדמויות וקורותיהן הנפתלות נקבעת ברומאן של באר האפיזודה על מוכר הספרים היהודי שפגש אנ-סקי ב-1917 בגליציה, בקופיצ'ינץ, עיירה השוכנת לא הרחק מבוצ'אץ, כארבעים קילומטרים מזרחה לה, מעברו של הנהר סרט. על פי אנ-סקי (חלק רביעי, עמ' 382-383), ר' ליפא שוואגר והרב פרנקל היו הבעלים של בית המסחר לספרים הגדול ביותר בגליציה, שהתמחה בספרים עבריים עתיקים וכתבי יד נדירים. בית המסחר נהרס במלחמת העולם הראשונה והועלה באש, ורק מעט כתבי יד וספרים נותרו. "חלק מהם לקחתי עמדי והבאתים לפטרבורג להיותם שם משמרת בבית-המוזאום".

במצוות הרבי מקופיצ'ינץ, ששהה אז בהמבורג לריפוי, הצליח ליפא שוואגר להציל מכליה שני מכתבים של הבעל שם טוב מ-1753, שהיו מוסתרים בביתו של הרבי בעיירה. אנ-סקי מעיד כי שמע את הסיפור מפי שוואגר, ואף ראה במו עיניו את המכתבים בבית הכנסת של קופיצ'ינץ. מכתב אחד מהשניים היה חלק, בלי שום סימן אותיות, ועל כך העיר באוזנו שוואגר: "אומרים כי נעלמו האותיות מליחה. ובאמצעים כימיים אפשר לחדשן... אבל אנחנו, החסידים, חושבים אחרת, אחרת לגמרי..." (ובלשונו של באר: "דעתנו אחרת, לגמרי אחרת", עמ' 138). ואנ-סקי מוסיף ומפרש את דבריו: האותיות פרחו. חיים באר שיכתב קלות את הטקסט הקדום של אנ-סקי ותפר אותו ברומאן, בשיח החבורה היושבת בברלין. בהקשר השונה הזה הוענקה לסיפור משמעות רחבה מזו שבמקור, כ"סיפור מופת המדגים את מסתורי הגורל היהודי".

הופעתו של אותו טקסט בז'אנרים שונים - תיעוד מול רומאן - מאפשרת להשוות בין הפרשנויות של כל מוען, ואף להצביע על התפקיד הסיפורי של הטקסט במכלול היצירה. אנ-סקי מגדיר את הסיפור על האותיות שפרחו ממכתב הבעש"ט "מעשייה מופלאה", ואילו ברומאן מוצאים בו רטט ונחמה. אנ-סקי מסויג; באר מאדיר. אנ-סקי מתגלה ביומנו כשכלתן המקפיד על ריחוק מהמתואר; באר המספר מוקסם מהחשיבה המיסטית ומעורב רגשית במסופר.

הסיפור על שוואגר וגילוי המכתבים, שאצל אנ-סקי הוא אחד משורה ארוכה של עלילות ואירועים, הופך לסיפור מכונן ברומאן של באר. והסיבה ברורה, שכן הוא מאגד מוטיווים יהודיים טיפוסיים: טקסט מקודש, פרעות וסבל, חומר ורוח, אמונה, הצלה פלאית, כוחה של מלה. ברומאן נוספת עדות שמיעה וראייה, שתפקידה ביסוס הכתוב אצל אנ-סקי ועיגונו במציאות: רפופורט מודיע בהתרגשות כי אביו היה עם אנ-סקי באותו מעמד של חשיפת המכתבים בבית הכנסת בקופיצ'ינץ; באר נזכר בדמותו של שוואגר, שאותו הכיר בבית המדרש של חסידי הוסיאטין בתל-אביב.

לא רק בבית הכנסת של קופיצ'ינץ נתגלה דבר פלא; גם בניין העירייה אצר סודות. מן הראוי להעלות כאן את סיפורו מימי מלחמת העולם השנייה. בעליית הגג של מבנה קטן, הנסמך בזוויתו לעירייה, הסתתרו בקופיצ'ינצה (השם בפולנית) במשך עשרה חודשים (1943-1944) ד"ר זאב שמטרלינג, רופא העיירה היהודי, אשתו רגינה, בנם היחיד וארוסתו-אשתו, שכפרי נשלח להביאה מהגטו של לבוב. הגרמנים כבשו את העיירה ושלטו בה, ובתקופה מסוימת אף נקבעה המפקדה הצבאית בבניין העירייה. מזון, ולעתים ספרים ובגדים, הועלו למחבוא דרך צנרת הארובה (שלא היתה בשימוש) בידי הפולני מיקולי טרץ' שגר בבית, ושימש איש התחזוקה בעירייה. רגינה, שגדלה בקופיצ'ינצה, היתה בת דודתו של סבי, ותולדותיו של סיפור הצלה זה מוכרים לי מילדות מפי אמי. השם "קופיצ'ינצה" בפולנית הרכה של אמי (הגייה שאינני יכולה אף לחקות) אינו נשמע עוד. ובא הרומאן של באר ונגע באותו זיכרון ובאותם צלילים.

אליעזר ליפא שוואגר (1882-1961), יליד הוסיאטין (כיום בפלך טרנופול באוקראינה), וחסיד הוסיאטין, הקים בהיותו בן עשרים את בית המסחר לספרים "דובב שפתי ישנים" (כשם ספר כללי הש"ס לר"מ בנבנשתי די שיגוביא). ב-1906 הצטרף לעסק גיסו, הרב דוד פרנקל. מעט על היקף המסחר אפשר ללמוד מהקטלוגים שהופיעו ארבע פעמים בשנה. הקטלוג של תרס"ב, לדוגמה, כלל 1,839 ספרים ב-84 עמודים. הקטלוג של תרס"ו אורגן כבר על פי מדורים: אוניקה, אינקונבולה וקלף, ספרים לפני שנת ש' (1540), תלמוד וחלקיו. המחירים נקובים במרקים ופניגים. הרשימות, בתיאורים ביבליוגרפיים מקצועיים, מגלות ידע והבנה עמוקה בספרים עבריים עתיקים. קטלוגים לא מעטים יוחדו לסוגה אחת: הגדות של פסח, ספרי קבלה, ספרי תפילות, ספרי שאלות ותשובות, ספרי דרוש, ספרי פוסקים ומפרשיהם, כתבי הקודש, כתבי יד בקלף ובנייר ועוד.

פרנקל היה האחראי לקטלוגים, והנוסע - לטורקיה, ליוון, לאיטליה, לגרמניה - היה שוואגר. בעצת גיסו ישב שוואגר בלבוב, והעתיק כתבי יד קדומים לשם הוצאתם לאור בבית הדפוס העברי שלהם בהוסיאטין. בלבוב היה נכנס לביתו של ר' שלמה בובר. לדעת הברמן, השותפים שוואגר ופרנקל העשירו את הספריות הגדולות בעולם בספרים עבריים חשובים יותר מכל מוכר ספרים אחר.

אנ-סקי לא דייק בפרשת שוואגר ומכתבי הבעש"ט. ראשית, היה זה האדמו"ר לבית הוסיאטין, ר' ישראל פרידמן זצ"ל (ולא גיסו האדמו"ר מקופיצ'ינץ), שבמשפחתו נשמרו במשך דורות מכתבי הבעש"ט. שנית, מקום שהייתו של האדמו"ר בקיץ 1914 היה בבאד הומברג שליד פרנקפורט דמיין (ולא בהמבורג, כפי שמצטט חיים באר ברומאן). ועוד טעה אנ-סקי בזהותו של שליח הרבי. שני ר' ליפא שוואגר היו בהוסיאטין: האחד עסק בספרים עתיקים, ודודו היה הגבאי והשמש של הרבי (מאוחר יותר עלה עמו לישראל), והוא שמילא את המשימה וחילץ את מכתבי הבעש"ט מבית הרבי. העובדה שאנ-סקי ראה ובדק את איגרות הבעש"ט בקופיצ'ינץ, לשם נמלטו ר' ליפא שוואגר ורבי פרנקל עם יהודי הוסיאטין החרבה, תרמה קרוב לוודאי לטעותו.

איגרת הבעש"ט ראתה אור בספרו של הרב דוד פרנקל "מכתבים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו" (לבוב, 1923). ב-1984 הוצע למכירה פומבית בניו יורק מכתבו של הבעש"ט, שעבר מאב לבן בין אדמו"רי הוסיאטין ורוז'ין.

השותפות הסתיימה. בווינה שבין שתי מלחמות העולם המשיך שוואגר בגילוי כתבי יד עתיקים, ולשם כך הרחיק לתימן, לארצות ערב, ל"יושבי המערות" בצפון אפריקה. הוא עקב אחר מסלולי הנדודים של גולי ספרד כדי למצוא כתבי יד שנשתיירו אחריהם. הוא מכר ספרים לאספנים: זלמן שוקן, דוד ששון, אלחנן אדלר, וכן לספריות - לאוניברסיטה העברית, לבית המדרש לרבנים בניו יורק, לספריית הבודליאנה באוקספורד ולמוזאון הבריטי. קטלוגים של בית המסחר שוואגר ופרנקל שמורים כיום בספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית ובאוסף שוקן בירושלים.

שוואגר עלה לארץ-ישראל ב-1932, אך קודם לכן הגיע לתור את הארץ. בנסיבות אלה פגש בש"י עגנון וסיפר לו שמצויים בידו שירים בלתי מוכרים של אבן גבירול. עגנון מיהר להודיע את החדשה המרעישה לח"נ ביאליק, שהיה להוט להעתיקם לספר על שירת ספרד שערך. ממכתב הנכאים של ביאליק לעגנון (שהתגורר אז בבת גלים בחיפה, לאחר שביתו בתלפיות נפגע במאורעות תרפ"ט) עולה כי שמו של שוואגר אינו זר לו: "בשורתך על דבר מציאתם של שירים חדשים רשב"גיים - בשורה, אבל שברה בצדה. הם נפלו בידים עסקניות של ר' ליפא, והוא המוחזק והמושל בכיפה, ותמיהני אם אפשר ליהנות ממנו אפילו כטיפה, מאחר שכל מלה ומלה אצלו בסלע" (ט"ז שבט תר"ץ). ואכן, שוואגר לא נענה לבקשת ביאליק.

בתל-אביב שכנה חנות הספרים בדירתו שברחוב מזא"ה 18, מול תחנת מד"א. אל בית שוואגר באו ש"י עגנון, פרופ' ישעיהו הרכבי, פרופ' יהודה רצהבי, פרופ' דוד ילין, חוקרים ואספנים אחרים. ליפא נהג לשבת בגופייה ובציצית ענקית במרפסת הקדמית וללמוד. בנקל זכר בעל פה מהדורותיו של ספר, שנות הפרסום, מקום ההוצאה והמחירים. הוא חייך תמיד. ואשתו רחל'ה הכינה תבשילים. בבית כל אחד מילדיו של שוואגר היו תלויות על הקיר גלויות של יהודי המאגרב. שוואגר שמר בביתו טלית פסולה של הרבי מהוסיאטין, וביקש שבבוא השעה יקברוהו עטוף בטלית זו. צוואתו קוימה במלואה.

מרתקת במיוחד מערכת הקשרים של שוואגר עם זלמן שוקן. ביום ג' אלול תרפ"ו (13.8.1926) כתב אל שוקן בזו הלשון: "בהיותי בפעם הראשונה בצל קורתו הגיד לי כי בחפצו לאסוף לאוצר הספרים שלו ספרים היותר יקרי מציאות. כעת הקרה ה' לפני, וקניתי שלוש ביבליותיקאות, ספרים חשובים אשר לא באו כמוהם על שוק הספרים. (...) הרהבתי בנפשי עוז לבחור מהם היותר יקרי מציאות, ובתוכם הרבה יחידים בעולם, ושלחתי אותם לכבודו לתשומת עין. אחרי אשר יתן את רוחו עליהם, ייטיב להודיעני באיזה יום אבוא לבקרהו ונבוא לעמק השווה. ואקווה כי כבודו יפיק רצון מהספרים והנני צופה לקראת תשובתו הרמתה" (מכתב זה ואחרים שמורים במכון שוקן למחקר היהדות בירושלים).

הקשר העסקי עם שוקן התקיים מווינה (1926-1931) ובארץ-ישראל (1936-1952). שוקן מימן (בהלוואה) חלק ממסעות שוואגר לקניית ספרים, ובכך הבטיח לעצמו זכות ראשונים ברכישה. וגם מתנה קטנה נתן שוואגר לזלמן שוקן: "תפילות לישרים", ספרו של ר' לייב אריה ממודינא מ-1620, מידתו שני סנטימטרים בלבד והוא נשמר בקופסת גפרורים. שנים מאוחר יותר הודפס הספר בפורמט גדול יותר. "תמיד חשבתי שהתיאור של מוכר הספרים גבריאל גמזו בסיפור 'עידו ועינם' של ש"י עגנון מושפע מהיכרותו של עגנון את אליעזר שוואגר", כתב גרשום שוקן לנכדתו של שוואגר (ארכיון נילי בן ארי, מכתב מ-9.1.1989).

מעניינים הם הקטלוגים, רשימות של ספרים מודפסות במכונת כתיבה, שנשלחו לשוקן, לצוויקאו שבגרמניה, "למראית עין" - לעיון ולבדיקה של הקונה הפוטנציאלי. הספרן האחראי על האוסף העברי של שוקן היה אז א"מ הברמן. הוא נהג לרשום, בצד הפריט שבקטלוג, הערה (בעיפרון) בכתב ידו. הערות אלו חושפות שיקולי דעת והחלטות בבניית אוסף שוקן. כן מתגלה הקריאה השיטתית והקפדנית של הקטלוגים, והבקיאות לגבי המצוי בספרייה. הנה דוגמאות אחדות להערותיו. "יש לנו הוצאת אלטונא 1736" (אגרת בקורת, להררי יעב"ץ על דיני סריס, אלטונא תקנ"ו); "שלנו משורטט הרבה מהצנזורה, גם אכול עש, מה שאין כאן" (נוה שלום, מר' אברהם שלום, ויניציאה של"ה); "שער ספרנו מנוקב ולוח השגיאות משונה משלנו" (איסור והיתר, מר' יונה, פירארא שט"ז); "שלנו חסר בסופו ומחותך מאוד" (יד כל בו, לר' דוד, לידא פפד"ם תפ"ז).

כשקוראים עכשיו, דף אחר דף, את שמות הספרים ותיאוריהם בקטלוגים בני השמונים מבית מסחרו של שוואגר, נקל לדמיין את הלהט וההתרגשות שאחזו בקונה ובמוכר. כך אפשר להבחין בנקל בין "אספן מלומד" לאספן אחר; הראשון בקי בספרייתו ועניינו בכל הגלום בספר: התוכן, הרקע ההיסטורי לחיבורו והדפסתו, המחבר וענייני הדפסה בכלל. האספן הרגיל עניינו בספר הוא אסתטי או מוזיאוני, והוא מייחס משקל רב למצבו הפיסי של הספר.

בהדפסת הקטלוגים שנשלחו לשוקן, הוסיף לעתים שוואגר הערות מידע והערכה על עיצוב הספר ומידת שכיחותו, ונתן בו סימנים בסולם הייררכי: "יפה", "יפה מאוד", "יפה מאוד ומכורך בעור" (סדר שער השמים לבעל השל"ה, זיטאמיר תרכ"ו), "יקר המציאות מאוד מאוד" (פירוש רב סעדיה גאון על שיר השירים, נעתק מל' ערבי, פראג שס"ט), "על נייר טוב כמו קלף נדפס רק אכסמפלאר אחד עבור אדמו"ר מסאדאגורא" (סדר תיקוני שבת עם דרך חיים, זיטאמיר תר"ח), וגם "יקר במציאות כי נשרפו רובם ככולם בתבערה הגדולה שהיתה שם בשנת תע"ב", וכן הלאה והלאה. ההערות על נדירות הספר הודגשו באדום.

המונח "יקר המציאות" מקובל בסחר ספרים, והוא מתייחס לזמן ומאורעותיו (מועד ההדפסה וכן רדיפות, גירושים, שריפות), למקום ההדפסה, לתוכן והסוגה (ספרוני ה"ביכלעך", למשל - ספרי רפואה עממית, סיפורים מחורזים, ספרי מוסר ביידיש, דברי ריבות ופולמוס - לא נשתמרו כי לא נחשבו), ולצורה החיצונית. מהמאה ה-15 נשתמרו רק כמאה ספרי דפוס עבריים. ספרים ראשונים כגון אלה כינויים Incunabula ("חיתולים" בלטינית).

"לפני המקום" הוא, בין השאר, מחווה לאנ-סקי ולמפעלו. וכך, מתוך השיחות על מלחמת העולם השנייה מבצבץ רובד קודם - המלחמה הראשונה - והמושג "חורבן" מצטרף ל"שואה". ולמערבולות נסחפת גם היצירה היהודית והאות העברית.



מלמעלה: בניין העירייה בקופיצ'ינצה, בית הספר היסודי בקופיצ'ינצה ותמונת אליעזר ליפא שוואגר ובתו. למטה: דפים מספריו של שוואגר, ועמוד מתוך קטלוג שוואגר (1929) בארכיון שוקן


התצלומים באדיבות תרזה טרץ'-שקאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו