בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמספר המייסדים כן מספר ההיסטוריות של פתח תקוה

בעקבות המהומה שחוללה "הבלדה על יואל משה סלומון"

תגובות

בשבוע שעבר התחוללה מהומה במחוזותינו, והכל בשל שיר. השיר הוא שירו של יורם טהרלב "הבלדה על יואל משה סלומון", והאירוע שהדליק את המהומה היו חגיגות 130 לייסוד פתח תקוה, שאותן בחרו לחגוג עם הסרת הלוט על חמישה פסלים, הלא הם חמשת הרוכבים ש"בבוקר לח בשנת תרל"ח" (יולי 1878) יצאו מיפו לאדמות השחונות של אמלבס (לימים פתח תקוה).

בפרסום יחסי הציבור לקראת האירוע כינו את המעמד "שחזור חד-פעמי של הבלדה על יואל משה סלומון". כלומר, לא היתה היסטוריה, לא היו עוד שלושה מייסדים פרט לסלומון, אלא היה השיר - והשיר הוא ההיסטוריה, ויואל משה סלומון הוא המייסד הבלעדי. לפיכך לא בכדי קמה המהומה: צאצאיהם של שאר משפחות המייסדים, נפגעי הכתרתו של סלומון, קמו לתבוע את עלבונם על ידי עיריית פתח תקוה (ביניהם צאצאיהם של יהושע שטמפפר, זרח ברנט ויהודה ראב).

רק להזכיר כי שטמפפר היה ראש המועצה הראשון והנערץ של פתח תקוה, ועם מותו התאבלו מרה המתיישבים במשך חודש ימים; דויד מאיר גוטמן המיליונר השקיע את כל כספו ומאודו בקניית אדמות פתח תקוה ויהוד, ולעת זקנה נשאר עני וחסר כל; יהודה ראב ועוד חבורת מייסדים תקעו לראשונה את המחרשה באדמות פתח תקוה וחרשו את התלם הראשון; וזרח ברנט הגביר, גם הוא סייע בכספים רבים, בין היתר להסתבכויות המשפטיות שנסחפו אליהם ראשוני המתיישבים. ברנט גם בנה את בית האבן הראשון במושבה, בית בן שתי קומות, ואת הקומה הראשונה הקצה לבית הכנסת הראשון. העיתונאי הירושלמי דויד בוימגרטן שבא לכסות את חגיגת חנוכת הבית, דיווח בעיתון "המגיד" כיצד מכל הארץ באו ועלו לפתח תקוה, וכינה אירוע זה "חג לאומי" (1886).

אבל איפה היה יואל משה סלומון בשנים שפתח תקוה התאוששה אחרי הקדחת של 1880? כמו כל המתיישבים, גם הוא עזב את המקום הרע, וכמו כולם בנה את המושבה יהוד, מרחק שבעה קילומטרים מפתח תקוה, כמקלט (1883). לאחר שנה החלו המתיישבים לחזור אט אט לפתח תקוה (5-1884) ולשקם אותה מחדש, אבל יואל משה סלומון לא חזר. כבר ביהוד הטיף נגד השיבה לפתח תקוה, ואף איים מפני סכנת המוות השרויה במקום. לכן, כאשר הכל קמו וחזרו, הוא עזב לירושלים, ושם חי עד יומו האחרון.

ומכאן השאלות המתבקשות: למה בחר השיר להלל ולשבח דווקא את האיש שנטש את המערכה? למה מלמדים בבתי הספר את ראשית ההיסטוריה של פתח תקוה על פי השיר הזה? ומדוע עיריית פתח תקוה נתנה לאיש הזה לגיטימציה של גיבור מקומי, וחגגה את השיר כאילו הוא שחזור המעמד שלפני 130 שנה, ולא סתם אגדה חביבה?

תגידו: זהו כוחו של שיר שהיה לשיר עם; תגידו: אלה הם געגועינו למיתוס ולימי התום. ואני אומר כך: הוויכוח ההיסטורי הזה אינו חדש, ורק עם חגיגות ה-130 ועם הסערה התקשורתית שקמה בעקבותיהן, התעוררו מתרדמתם גם כל הפולמוסים הישנים המתנהלים זה עשרות שנים. מתברר שלפתח תקוה אין היסטוריה מוסכמת משלה, וכמספר המייסדים כן מספר ההיסטוריות של המקום, וכל משפחה כותבת את הגירסה הביוגרפית שלה כהיסטוריה של המושבה.

לפי הד"ר יוסף לנג, במאמרו על ספר היובל הגנוז (בקובץ המאמרים שערכתי "לדבר תרבות עם העלייה הראשונה"), יש כחמישים ספרי יובל שיצאו לאור על פתח תקוה. ספר היובל הראשון נכתב על פי הגירסה של משפחת סלומון, יומניו ועדויותיו של יואל משה סלומון, ופרשנותם של בניו טוביה ומרדכי, שהאחרון אף נמנה עם ועדת ספר היובל. ספר יובל זה יצא ב-1929, ומאז הוויכוח החל ולא תם.

לפיכך נראה שעד שלא יקום היסטוריון שיחקור את הדברים להווייתם, יצליב בין כל האינפורמציות, וישפיע מסמכותו על הכתוב, לא תירגע פתח תקוה. מצד שני, פרץ התגובות של הצאצאים וההתעניינות הגוברת של הציבור, מורה על תופעה תרבותית-חברתית-היסטורית מאלפת, בעלת ייצריות משלה, ועם הרבה חיוניות של יצר הישרדות, הנצחה וזיכרון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו