בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פעם היית מרכז העניינים

לאחר הפסקה של שבועות אחדים שב ומתפרסם פרק נוסף (י"ט) מתוך סיפור הארוחה בביתו של טרימלכיו ב"סטיריקון", היצירה הרומית הנודעת מהמאה הראשונה לספירה. תירגם מלטינית רועי אוניקובסקי

תגובות

"אי אפשר להכחיש", אמר טרימלכיו. "כל מלה אמת. בחיי, השיער שלי סמר. אני יודע שניקרוס לא מספר מעשיות. הוא טיפוס אמין, ובוודאי לא פטפטן. גם אני אספר לכם על מקרה נורא, ממש כמו סיפור על חמור עומד על גג.

"כשעוד הייתי נער בעל שיער ארוך (אפילו באותן שנים נהגתי כמו היוונים), מת יקירו של האדון. הוא היה אוצר אמיתי, בחיי, כליל השלמות. אמו האומללה בכתה עליו וכמה מאתנו ישבו אתה, ופתאום התחילו המכשפות לצווח. אפשר היה לחשוב שכלב רודף אחרי ארנבת. באותם ימים היה אצלנו איש מקפדוקיה - גבוה, אמיץ מאוד וחזק: הוא יכול היה להרים שור זועם. הוא שלף את החרב, פרץ החוצה בלי פחד, ידו השמאלית מכוסה בקפידה, ודקר את אחת הנשים בבטן, ממש כאן - הלוואי שלעולם לא יאונה רע למקום שאני נוגע בו. שמענו אנקה, אבל - אני באמת לא ממציא - את המכשפות עצמן לא ראינו. הבריון שלנו חזר והתמוטט מיד על המיטה. כל הגוף שלו היה כחול, כאילו הלקו אותו. סגרנו את הדלת ושבנו אל חובתנו, אבל כאשר האם חיבקה את גופו של בנה, היא גילתה שהוא הפך לערימת קש. לא היה לו לב, לא מעיים, כלום. המכשפות, כמובן, כבר סחבו את הנער, ושמו במקומו בובת קש. כן, אתם חייבים להאמין לי... יש נשים שמתעסקות עם העל-טבעי, יש ליליות, כאלו שהופכות את העולם על הראש. ואותו בריון גבוה, הצבע כבר לא חזר אליו. הוא מת אחרי כמה ימים, אחוז טירוף".

נישקנו את השולחן בפליאה ואמונה וביקשנו מהליליות להישאר בביתן עד שנשוב לבתינו שלנו. (...) ואמנם, אז דימיתי לראות את המנורות בוערות בלהבות רבות, וחדר האוכל נדמה בעיני שונה(1).

אז אמר טרימלכיו: "תגיד, פלוקמוס, אין לך איזה סיפור? לא תבדר אותנו במשהו? פעם היית מרכז העניינים, מדקלם יפה מונולוגים, שר... אבוי, הימים הטובים חלפו בלא שוב". "המרכבה שלי", השיב הלה, "לא שועטת מאז חליתי בצינית. אבל כשהייתי בחור, כמעט קיבלתי שחפת מרוב שירים. ריקודים, מונולוגים, סיפורים מהמספרה... מי השתווה לי מלבד אפלס?"(2) והוא הביא את ידו אל פיו, והחל לשרוק נעימה מזוויעה כלשהי, ואחר כך סיפר עליה שהיא יוונית.

טרימלכיו לא עמד מנגד. הוא הציג את חיקוי החצוצרנים שלו, ואז הפנה את מבטו אל יקירו, שאותו הוא כינה קרויסוס. העבד טרוט העיניים, בעל השיניים הרקובות, כרך מטפחת ירוקה סביב כלבלבה שחורה ושמנה להחריד, הניח על הספה כיכר לחם אכול למחצה והלעיט בו את החיה ששבה והקיאה אותו. מאחר שהמעשה הזכיר לו את חובתו, טרימלכיו הורה להכניס אל החדר את סקילקס(3), "מגן הבית והמשפחה". מיד הוכנס אל החדר כלב ענק, קשור בשרשרת. עקבו של השוער הורה לו לשכב, והוא הסתדר לפני השולחן.

טרימלכיו השליך לעברו פיסת לחם לבן ואמר: "אף אחד בבית שלי לא אוהב אותי יותר ממנו". העבד התמרמר בשל דברי השבח המופלגים שהורעפו על סקילקס, הניח את הכלבה הקטנה שלו על הרצפה, וניסה לעורר אותה לקרב. סקילקס, כמנהג הכלבים, מילא את חדר האוכל בנביחות מזוויעות, וכמעט קרע לגזרים את האוצר של קרויסוס. ההמולה לא נותרה בגבולות שדה הקרב של הכלבים. מנורה שניצבה על השולחן התהפכה וניפצה בתוך כך את כל כלי הבדולח והתיזה שמן חם על כמה מהאורחים.

כדי שלא להיראות נסער בשל הנזק, נישק טרימלכיו את העבד והורה לו לטפס על גבו. בלא כל שהות תפס הלה את מקומו על הסוס והחל להכות בשכמותיו. הוא קרא בצחוק: "איש עיוור, איש עיוור, כמה אצבעות אני מרים?" לאחר זמן מה נרגע טרימלכיו, והורה למהול יין בקערה גדולה ולהגיש משקאות לכל העבדים אשר ישבו לצדנו. "מי שלא ירצה לשתות", קבע, "צריך לשפוך לו את היין על הראש. רצינות מתאימה לשעות היום, לשעות אלו - עליזות".

(1) דומה כי בשלב זה האלכוהול מתחיל להשפיע על אנקולפיוס.

(2) פלוקמוס מכוון, ככל הנראה, לשחקן הטרגדיות שזכה להצלחה רבה בתקופת שלטונו של קליגולה.

(3) גור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו