ניל גיימן ומייקל ריבס | מה עשו האריה והמכשפה בארון הבגדים

ליאת אלקיים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליאת אלקיים

דברים שבירים ניל גיימן. תירגמה מאנגלית: ורד טוכטרמן. הוצאת אופוס, 312 עמ', 86 שקלים

בין-עולם ניל גיימן ומייקל ריבס. תירגמה מאנגלית: ורד טוכטרמן. הוצאת אופוס, 226 עמ', 78 שקלים

הקדמונים עזבו אותנו. חלקם בחלליות לכוכבים שבהם עקלתוני ענק שואגים בשיניים המבהיקות אל הירח, חלקם שבו לעריהם ההרוסות שמתחת לפני הים, רדומים עד שתישמע הקריאה הנכונה, אחד מהם לפחות נע לנצח בינות לכוכבים, יושב בג'קוזי מוקף נשים יפות במגפיים גבוהים וחתול אחד שעובר דרך קירות.

אנחנו כאן. לעזאזל. אנחנו עוד כאן.

בביתי עומד ארון ספרים ענק שמוקדש כולו לספרי מדע בדיוני. חל איסור חמור ליטול ספר ממנו ללא בקשת רשות וגם עם בקשת רשות. אף ספר מדע בדיוני לא יוצא מהבית, אלא אם כן סקוטי שיגר אותו למעלה. חוץ מ"חולית", אבל זה סיפור ארוך.

אני מהאנשים שרוצים לנהל שיחות כמו: מנין נולד מוטיב החרקים כחייזרים בספרי מדע בדיוני? (התשובה: מי יכול שלא לאהוב את "הגלגול" של קפקא ולא לראות את "צוערי החלל" של היינלין כהמשך ישיר שלו?) מי המציא את האינטרנט אם לא ויליאם גיבסון ב"ניורומנסר"? רואים "האח הגדול"? לא היו שום פרידמנים בלי "1984" של ג'ורג' אורוול.

תור הזהב של המדע הבדיוני עבר מן העולם. מה שנשאר למכורי המד"ב כמוני בימים אלו הוא פיסות מרות של נחמה פורתא. כספות סגורות שנפתחו לאחר מות האב ומהן הבן של פרנק הרברט ("חולית") מייצר עשרות ספרי המשך שמשקלם כבד מנשוא וערכם אינו שקול לשורה אחת בספריו של אביו. "המשחק של אנדר" (אורסון סקוט קארד) נכתב כבר מחמש פרספקטיבות של דמויות ועוד כל מיני ספרי חופן דרקונים בשקל.

אסימוב המלך מת. הבו לנו את ראשו של נסיך החלומות.

כאן נכנס לתמונה ניל גיימן - הוא נסיך החלומות. האיש שעטו הזריז בכל: תסריטים ("בייוולף" כמעט אפוס, "אבק כוכבים" שנורא רוצה להיות "הנסיכה הקסומה" וקשה להאשים אותו) ספרים ("קורליין" הבינוני, "אלים אמריקאים" היומרני, "בשורות טובות" החינני) וגם קומיקס ("סאנדמן", ועל כך בהמשך).

שני ספרים חדשים פרי עטו תורגמו לעברית עתה. הראשון הוא "בין-עולם", כאמור. ספר טוב מאוד לקוראים העונים על המפרט הטכני הבא: בנים, עד גיל 16, חובבי משחקי מחשב, מתחילים לחבב בנות, חסרי ביטחון עצמי. יש רעים וטובים והם מאוד מוגדרים ויש ילד אחד שלומיאל, ג'ואי הארקר, גיבור בעל כורחו, שמגלה שהוא אולי לא יכול להתמצא ברחובות שכונתו אך הוא בהחלט יכול לדלג בין אינספור עולמות אפשריים. לפחות יש לגיימן חוש הומור בריטי שמציל את הספר מלהיות גבבת בין-גלקטית טיפוסית. לצערי, על אף חיבתי העזה לרביצה ול"ספייס אינוויידרז", אני איני עונה על המפרט הזה ולכן המשכתי במהרה אל הספר השני, וזה כבר סיפור אחר.

הספר השני מאלץ את הדיון בסוגיה: מהו מד"בי זבל? יש שני סוגים של ספרי מדע בדיוני. אלו שנכתבו על ידי סופרים גאונים (היינלין, לה גוין, הרברט, אה, כבר הזכרתי את הרברט. לא נורא. אפשר שוב. הרברט. הרברט. הרברט. ולמי שניסה לקרוא את "חולית" ולא הצליח, הכל נהיה מובן אחרי 70 העמודים הראשונים. תסמכו עלי). הסופרים האלה יכלו לכתוב בכל ז'אנר אחר והשתמשו בסביבה עתידנית כרקע לרעיונות רדיקליים ששינו את העולם; ויש הסוג השני - זה מד"בי זבל, זה הסוג ש"בין-עולם" של גיימן שייך אליו. זה הסוג על חייזרים ירקרקים בחלליות ומלא גיאומטריה תלת-מרחבית. זה הסוג שהוציא למדע בדיוני את שמו הרע וגורם לאנשים לעוות את אפיהם קלות כשאת מציעה להם יצירת מופת של מדע בדיוני (מה למשל? נו, "חולית").

ספרו השני של גיימן "דברים שבירים" הוא סוג של עונג ליודעי דבר, אסופה של סיפורים קצרים ומהירים. אמנם הארלן אליסון כתב קצרים הרבה יותר טוב ממנו, אבל קשה לא לחבב את גיימן מאחר שהוא עצמו מודה בזה, ואף מקדיש את ספרו לאליסון.

"דברים שבירים" מספק הצצה לעולמו של המחבר ובו כל סיפור מופשט ממרכיביו כסיפור, מאותחל ומורכב מחדש, מעלה שאלה על עצם היותו סיפור ולא תמיד עונה. בקובץ הזה תוכלו למצוא כל מיני סוגי סיפורים, וגם כמה שירים טיפשיים מאוד. הסיפור "אוקטובר בכיסא", למשל, מבוסס על רעיון מבריק: שיחה ערה המתנהלת בין 12 חודשי השנה. ואם אתם רוצים לשמוע מה היה קורה לשרלוק הולמס בעולמו עתיר התפלצים הקדמונים של לאבקראפט פנו לסיפור המשעשע "חקירה באיזמרגד". זו גם ההזדמנות לציין שאפשר להתייחס לכל סופר שהוא מזכיר כמקור השראה בהקדמה לסיפורים, כהמלצת קריאה מצוינת. (מסורת מקובלת במדע בדיוני שהיינלין התחיל עוד לפניו בספר המצוין "מספר החיה: 666). יש גם לפחות, ואני בהחלט מפצירה בכם לשים לב לתת את הדגש על האפשרויות שהמלה לפחות מכילה בחובה, סיפור אחד הנוטה להתחכמות מיותרת, כפי ששמו מעיד: "הכלות האסורות של העבדים חסרי הפנים בבית הסודי של ליל התשוקה המאיימת". אך מאחר שלפי עדותו של גיימן הוא כתב אותו בתחילת דרכו, אפשר ורצוי להתייחס אליו בסלחנות מסוימת. בהחלט מעודד לראות לאן אימון ועבודה קשה יכולים לקחת את היוצר.

"שליט הגיא" הוא המשך עלילותיו של צל, הגיבור של "אלים אמריקאיים" ועשוי להיראות מוכר למי שכבר צפה בסרט "בייוולף". "איך לדבר עם בנות במסיבות" - הוא סיפור על שני נערים בתיכון. אחד חתיך והשני נושא את המפרט הטכני הידוע: הוא חובב משחקי מחשב, מתחיל לחבב בנות, חסר ביטחון עצמי או בקיצור: חנון. שני החברים הולכים למסיבת תיכון שכונתית ומגלים לשמחתם שהיא מלאה בנערות יפהפיות. אחר כך הם גם יגלו שכולן חייזריות. זה לא ישנה דבר מהחוקיות הבסיסית של גיל ההתבגרות: החתיך עדיין יזכה ביפהפייה מכולן, כולל סיום שבו הוא כמעט עושה מעשה שאין ממנו חזרה עם אחת מהירקרקות הדביקות. זה סיפור משעשע שבניגוד לסיפורו של ג'ואי הארקר ב"בין-עולם", בהחלט נוגע בדברים שספרות נוער מדע בדיונית טובה אמורה לתת. המטאפורה המושלמת לאימת גיל ההתבגרות - הפחד והאימה הצרופה והדביקה ממין.

אבל גיימן לא נעצר בסקס עם חייזריות, "בעיית סוזן" חושף מה באמת היתה עושה המכשפה עם האריה בארון הבגדים. אסלן בגרסת הפורנו הוא לא בהכרח אותו אריה. קלייב סטפלס לואיס ודאי היה מזדעזע לחלוטין, אבל יש בזה משהו משעשע. בכלל, גיימן אוחז בסוג של חוש הומור שצובע את כל הסיפורים בעליצות חיננית. "אתה מפלצת?", שואל בחור אירי באחד הסיפורים את הגיבור, והוא עונה: "אני אמריקאי, אם לכך אתה מתכוון".

הדבר החשוב ביותר שיש לומר על גיימן הוא זה: יצירת המופת האמיתית שלו עדיין לא תורגמה לעברית, זו כמובן סדרת ספרי הקומיקס "סאנדמן" נסיך החלומות, השולט בלילות, האיש ש"מוות" היא אחותו, לוציפר הוא ידידו וחלום ליל קיץ הוא מקום שהוא הולך לבקר בו לפרקים. מבריק וקסום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ