שייקספיר: העולם כבמה | היה או לא היה, גם כן שאלה

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

שייקספיר: העולם כבמה ביל ברייסון. תירגם מאנגלית: גיא הרלינג. הוצאת מודן, 212 עמ', 78 שקלים

המדף של ספרים על ויליאם שייקספיר ויצירתו בעברית אינו גדוש במיוחד, אם כי אפשר למצוא עליו ספרים לא מעטים ששמם לא הלך לפניהם, כמו למשל "שקספיר - אורות - פרויקט ספרותי ותרבותי" שראה אור ב-2007. ניצבים עליו, כמובן, תרגומי המחזות שיצאו בכמה הוצאות, חלקם תחת המטרייה של המפעל לתרגום ספרי מופת (בתרגומיהם של מאיר ויזלטיר, שמעון זנדבנק, וגם עורך הסדרה, אברהם עוז) עם הקדמות ואחריות דבר מאלפות. יש מחזות שזכו לשני תרגומים במקביל ("המלך ליר", בתרגומיהם של דורי פרנס ואבי עוז), יש מחזות שזכו להיתרגם פעמיים, שלוש וארבע ("המלט"), ויש כאלה שלא תורגמו אפילו פעם אחת ("הנרי החמישי").

אבל גם עם כל השפע היחסי הזה, אנחנו רחוקים מהאנגלים, שבספרייה הלאומית שלהם נמצאים כ-30 אלף כרכים שהשם "שייקספיר" מתנוסס עליהם, או האמריקאים, שבספריית הקונגרס שלהם כ-7,000 עבודות ויצירות שנכתבו על שייקספיר. לעברית תורגם מזה המעט שבמעט, (ספר יסוד על היוצר ויצירתו נכתב דווקא כאן, על ידי הפרופסורים א"א מנדילוב ואליס שלוי, "שייקספיר, עולמו ויצירתו", שראה אור בשנות ה-60, הקיבוץ המאוחד). לפיכך, צריך לברך על ספרו של ביל ברייסון "שייקספיר, העולם כבמה", שראה אור עתה בהוצאת מודן, אם כי אני מניח שאפשר ללא קושי להצביע על כמה ספרים של שייקספירולוגים דגולים מברייסון שכתבו ספרים עליו בשנים האחרונות (סטנלי וולס, ס' שנבאום, סטיוון גרינבלט, אם למנות רק בודדים).

95% ניחושים

בהקדמה מסביר ברייסון שהמשימה לכתוב על היוצר, ולא על היצירה, קשה ביותר, כי יש בידינו מעט מאוד פרטים עליו (כ-100 מסמכים, רובם משפטיים). זה אמנם לא מעט לאיש ממעמדו בתקופתו, מצטט ברייסון איש ארכיון הבקי בנושא, אבל מעט מאוד בהשוואה לעניין שאנו מגלים בו. ברייסון מצטט חוקר שייקספיר האומר ש"כל ביוגרפיה של שייקספיר מורכבת מ-5% עובדות ומ-95% ניחושים".

אם כן, למה להוסיף לכמות הדיו העצומה שכבר נשפכה על שייקספיר עוד ספר? ברייסון משיב בסוף ההקדמה שהעולם לא זקוק לעוד ספר על שייקספיר, אך "הסדרה הזו זקוקה לו". קוראי הספר בעברית זוקפים כאן גבה ושואלים "באיזו סדרה מדובר". התשובה היא (ידע אישי): הסדרה "Eminent Lives" בהוצאת הארפר וקולינס, שמטרתה להגיש ביוגרפיות של דמויות "קאנוניות" שנכתבו על ידי כותבים הידועים בזכות עצמם.

ברייסון ממשיך וכותב: "הרעיון הוא פשוט: להבין כמה אנו יכולים לדעת - אבל באמת לדעת - על שייקספיר מתוך התיעוד הקיים. וזו, כמובן, אחת הסיבות לכך שהספר הזה כל כך דק". ואם זה הרעיון, קשה להעלות על הדעת איש מתאים מברייסון להוציאו לפועל. הוא אנגלופיל אמריקאי, שניחן בסקרנות בריאה, ביכולת לכתוב באופן פשוט וקולח על נושאים מורכבים (אחד מספריו האחרונים הוא "היסטוריה קצרה של כמעט הכל", שזכה לפרסים על כתיבה מדעית). יש לו חוש נהדר לדלות קסם מטריוויה, וכך הוא הולך בעקבות מה שאנחנו לא יודעים על שייקספיר, ובדרך אגב מספר לנו מה אנחנו יכולים לדעת על סמך מה שאיננו יודעים.

ברייסון בודק את הדיוקנאות של שייקספיר, המוכרים לנו, שאף אחד מהם לא צויר בחייו, וספק כמה מהם הם שלו; הוא סוקר את המסמכים ששרדו מילדותו ומנעוריו בסטרטפורד (1564-1585), את השנים האבודות (1585-1592) שעליהן אין תיעוד בכלל (אבל יש המון ניחושים), את השנים בלונדון, את שנות התהילה, את תקופת שלטונו של המלך ג'יימס (למעשה שייקספיר ראוי להיקרא מחזאי יעקוביני, ולא אליזבתני, שכן רוב שנות תהילתו היו כבר תחת שלטונו של ג'יימס), את מותו, וגם את אלה שמייחסים להם את כתיבת יצירותיו של שייקספיר.

ברייסון הוא כותב שקול, שאינו נוטה ללכת אחרי השערות דמיוניות, אבל גם אינו נוטה להתרשם יתר על המידה מן המסמכים ההיסטוריים הקיימים. לא כל אזכור של השם "שייקספיר" בתיעוד כלשהו נראה לו משכנע, מה גם שהאיות בתקופה היה די חופשי, ובשש החתימות שמקובלות ככאלה שנכתבו בכתב ידו של המחזאי, שמו מאוית בשש צורות שונות (אגב, הספר לא עוסק בסוגיה, המעניינת כשלעצמה, למה בעברית אנחנו מתעקשים על שני יו"דים בשמו).

אמריקאים בלונדון

עובדה מעניינת למדי שעולה מן הספר היא שתרומה ניכרת לידיעתנו על שייקספיר הורמה על ידי אמריקאים, כמו ברייסון: זוג אמריקאים "משונים" (ההגדרה של ברייסון), צ'ארלס והולדה וואלאס, הקדישו שנים מחייהם בנבירה בארכיונים בלונדון, ואכן גילו לא פחות מ-25 אזכורים של שייקספיר שלא היו מוכרים עד אז. אלא שבסוף חייו לקה וואלאס בפאראנויה, והיה משוכנע שחוקרים אחרים משחדים את מנהלי הארכיונים. הוא חזר לארצות הברית, רכש שטח קרקע שעל פי חושיו היה עשיר בנפט, ואכן נמצא שם נפט בשפע. וואלאס מת ב-1932, כדברי ברייסון "עשיר כקורח, אך לא ממש מאושר".

תרומה אמריקאית אחרת היא של איל הנפט צ'ארלס קליי פולגר, שהיה נשיא חברת "סטנדרט אויל", והחל לאסוף, בראשית המאה הקודמת, עותקים של "הפוליו הראשון": זוהי מהדורה של כל מחזות שייקספיר, שהוציאו לאור שני חברים מלהקתו, המינגס וקנדל, כשבע שנים אחרי מות המחבר. בספריית פולגר שהוקמה בארצות הברית אחרי מותו של האספן נמצאים כ-90 עותקים של ה"פוליו", שאף אחד מהם אינו זהה למשנהו (חלקם הורכבו מחלקי עותקים, ועל העמודים נערכה הגהה בעת ההדפסה, אך עמודים שגויים נכרכו בכל זאת, כדי שלא יתבזבזו). האוסף מאפשר בדיקה מדוקדקת (עד כדי זיהוי הסדרים והדפסים שעבדו על העותקים השונים), השוואת נוסחים והכרעה במחלוקות טקסטואליות.

אמריקאית אחרת, שתרמה לפחות למבוכת המחקר, אם לא לדבר אחר, היתה דיליה בייקון, שקידמה את הסברה שאת המחזות של שייקספיר לא כתב שייקספיר (שלטענת רבים לא היה משכיל דיו, ומכל מקום, איך ייתכן שאיש אחד, ועוד אלמוני יחסית, כתב כל כך הרבה מחזות נפלאים) אלא פרנסיס בייקון. בייקון הוא רק מועמד אחד מני רבים להיות שייקספיר במסווה: האחרים הם הרוזן מאוקספורד אדוארד דה ויר, הדוכסית מפמברוק, צ'ארלס מרלו "שניחן בכישרון הנדרש, ואין ספק כי נהנה משפע של זמן פנוי לאחר 1593, בהנחה שלא היה מת מדי בשביל לעבוד; מארלו נהרג בקטטה ב-1593", וזוהי דוגמה לסגנונו האנגלי של ברייסון.

השאלה הפתוחה

המסקנה של המחבר, בסופו של הספר העמוס בפרטים (רובם על מה שלא נוגע לשייקספיר למרות שהוא נראה כך, ולהיפך): "רק אדם אחד התברך בנסיבות ובכישורים המתאימים כדי להעניק לנו יצירות ייחודיות כל כך, ואין כל ספק כי אותו אדם היה ויליאם שייקספיר מסטרטפורד - יהיה מי שיהיה". כך שהשאלה "היה או לא היה" נותרה פתוחה, כיאה לשאלות הגדולות באמת.

התרגום, ככל שבדקתי, נאמן ומוקפד. במקומות הרבים שבהם ברייסון עוסק בשפתו של שייקספיר, בחדשנותו בשפה האנגלית, מובאות המלים הנדונות בשפת המקור, ולצדן תרגומן. כך גם בציטוטים. קצת מוזר ש"המלט" מצוטט עדיין מתוך התרגום של שלונסקי, למרות שקיימים לפחות עוד שני תרגומים חדשים יותר (אבידן, ובעיקר ט' כרמי).

השגיאה האחת שמצאתי, ונדמה לי שהיא של המתקין לדפוס והמגיה, ולא המתרגם, היא משעשעת למדי, מכיוון שהיא מעידה על נוקדנות במקום על קפדנות: במקום מסוים מוזכר חוקר שייקספיר, פרנק קמודה, כשק' והד' מנוקדות בטקסט העברי בסגול - "קמודה". הוא מוזכר בטקסט פעם נוספת, גם כן כ"קמודה". אך הכוונה היא לחוקר שייקספיר נודע למדי, המוזכר בביבליוגרפיה, המובאת בשפת המקור, כפרנק קרמוד, כך: Kermode. לא נעים, אבל לא נורא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ