בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות ומכתבים ל"הארץ, ספרים"

תגובות

זהו טיב הפלמ"ח

בתגובה לרשימתו של בני מוריס "מסביב למדורה" ("הארץ, ספרים", 19.11).

אפרים קישון טבע את המושג "לגמוז", בכך ששיבח את מבקר התיאטרון הנודע חיים גמזו, על שסייע בביקורתו לקדם את מכירת הכרטיסים להצגה של קישון. כזאת, מקווה אני שיקרה בגין ביקורתו של בני מוריס.

תחילה, בני מוריס, "טול קורה מבין עיניך", שכן במאמר קטן אחד לא נמנעת משגיאות:

1. אינני בן דור הפלמ"ח, שכן הייתי בן שנתיים וטיפ טיפה בעת הקמת הפלמ"ח. אני שותף מלא לכתיבה, בעיקר של פרקי מלחמת העצמאות. שמו של מאיר פעיל מופיע בימין הכריכה, שכן הוא החוקר ה"סניור".

2. זאב צור, מי שהיה סגן שר החקלאות והיסטוריון של התנועה הקיבוצית, היה מנהל המכון לחקר כוח המגן ולא "סתם" מנהל ארכיון יד טבנקין.

3. בעמוד 325 מציינים המחברים, כי את הכוח שתקף את מאלכיה (כך בתעתיק ערבי ולא מאליכיה כפי שכתוב באנגלית) ב-15 במאי, כלל שריוניות וכן לוחמי "צבא ההצלה" של קאוקג'י ולא רק צבא לבנוני, ככתוב בביקורתו של מוריס.

4. פרשיית לוד, כולל מה שמוריס מכנה "טבח" וכן גירוש ערביי לוד, מפורטת בעמודים 365-368, לרבות פרסום השיר של אלתרמן "על זאת". מה, לחוקר מותר לקרוא מה שרק טוב לתזה המקדמית שלו? מחוקר מובהק כמו בני מוריס נדרש לא לערב את רחשי לבו במחקר אקדמי.

טעה העורך המכובד (ובלשון שייקספיר, הן בני מוריס והן שגיא גרין, אנשים מכובדים הם), שמסר את הביקורת למי שאינו בקי דיו בנושא. מוטב היה למסור את הביקורת לפרופ' יואב גלבר, "שומר החומות" של יוצאי הצבא הבריטי, אך היסטוריון מיומן, שכתב את הספר "מי פירק את הפלמ"ח". אם העורך היה בודק את הספר של מוריס "1948" (חס וחלילה לקרוא לו "מלחמת העצמאות"), היה מוצא כי הפלמ"ח מוזכר בספר ב-22 עמודים מתוך 524; "מעשי זוועה" לעומת זאת מקבלים 48 עמודים.

חלק נכבד מהמאמר עוסק בהחלטת ותיקי דור תש"ח לנתק את הקשר עם בני מוריס; חלק נוסף, תוספת לתיאוריית "האקדח המעשן" - מי גירש את ערביי ארץ ישראל ואיך, וחלק נוסף עוסק במנטרה של "מי פירק את הפלמ"ח".

שבוע לפני פרסום המאמר במוסף "ספרים" הזמנתי את בני מוריס להרצות על ספרו "1948" במסגרת סמינר של העמותה להיסטוריה צבאית. אגב כך, סיפרתי לו שגם ותיקי הפלמ"ח לא היו מאושרים מהספר לפני יציאתו לשוק, שכן הם חששו - ובצדק - מכתיבתו של בן "דור תש"ח" - מאיר פעיל, וגם של בן "דור האספרסו" - אברהם זהר, שהיו, רחמנא ליצלן, ל"היסטוריונים חדשים".

הפרופ' מוריס לא שם לב לממצאים החדשים בספר, ממצאים אשר אינם מופיעים בספרי הפלמ"ח וההיסטוריה של שנות ה-50 וחלקם גם לא בעמודים שהקדיש מוריס לפלמ"ח בספרו "1948": הוויכוחים עם בן גוריון, מבצע "יורם", נטישת גדוד פלמ"ח את חטיבה 7, ועוד ועוד.

מוריס מחפש לשווא את ה"צבע" ואת האנקדוטות. מה הוא מחפש? את השירים? את שובבות הפלמ"חניקים? בספר קודם של מאיר פעיל ושלי על הפלי"ם (שאגב לא מופיע בביבליוגרפיה של "1948") כללנו את כל השירים.

הספר "פלמ"ח" כתוב כהיסטוריה ביקורתית ואין מאיר פעיל, שהוא הכותב הראשי וגם המנתח הראשי של מה שהיה, עושה הנחות לחבריו לנשק. הספר מבקר את נטישת הרובע היהודי על ידי דדו ולוחמיו וגם קובע כי תנועות הנוער, אלה שהיו לוז הפלמ"ח, תרמו לפירוק הפלמ"ח, מחשש שהאבידות של ההכשרות יפגעו בהתיישבות. כך קרה שקרוב ל-700 חברי הכשרות לא הגיעו לפלמ"ח שהיה מדולדל כוחות, ובקיץ 1948 נשלחו לתפקידים לא קרביים.

אם מוריס לא היה מחפש רק את סוגיות "טוהר הנשק", הוא היה מגלה כי הספר קובע שמטה הפלמ"ח פירק את עצמו לדעת, שכן יגאל אלון העדיף לפקד על המערכות המרכזיות בגליל, בדרך לירושלים ובדרום, שכן זה היה צו השעה והוא אפילו נטל עמו את מרבית מטה הפלמ"ח.

הלוז בספר הוא סיפור של כוח שהכין את עצמו, יותר מכל כוח אחר, למלחמת העצמאות. בכורח הנסיבות הטיל בן גוריון, גדול מנהיגי עם ישראל - עד היום - לשדה המערכה את הפלמ"ח כבר בליל החלטת החלוקה, ולא הבין את נאמנות הפלמ"ח ויכולת לוחמיו, עד לסיום המלחמה ובניית צה"ל שלאחר מלחמת העצמאות. ויכוחים על הקמת חיל הים, על הלחימה בירושלים והדרך אליה ומי יפקד על חטיבת הנגב, תרמו תרומה שלילית למהלך המלחמה ואין הספר מנקה את בן גוריון ולא את מפקדי הפלמ"ח מאחריות לכך.

כאמור, הספר אינו מתעלם משגיאות של הפלמ"ח ומפקדיו, אך בניגוד לבני מוריס, מציג את הפלמ"ח ככוח ייחודי, שלא קם כדוגמתו בתנועת מחתרת אחרת בהיסטוריה העולמית והישראלית.

צודק בני מוריס באשר לאי הכללת מראי מקום וטיב המפות, שלמעשה הן אותן מפות של ספרי הפלמ"ח של שנות ה-50. שגיאות, יש לתקנן במהדורה שנייה.

לשאלתו: "האומנם לוחמי הפלמ"ח הם אלה שהיו צריכים לכתוב את ההיסטוריה שלהם?" אשיב בדברי נתן אלתרמן בשירו "מסביב למדורה": "מה נשיר עליהם? מה נשיר? הם עושים זאת יפה מאתנו... זהו טיב הפלמ"ח. הוא איננו משאיר כל מלאכה ל'שלא משלנו'". גם בספר "פלמ"ח" מיטיב הכותב הראשי מאיר פעיל להבין את שקרה ולא קרה, מההיסטוריון בני מוריס.

זה ספר מומלץ למי שמבקש לדעת על פעילות נוער של "דור הולדת" ולוחמי גח"ל בפלמ"ח. זה ספר שנכתב כ"היסטוריה רשמית", באיחור של עשרות שנים, אך נותן לקורא מידע מלא ומהימן.

אברהם זהר

ממחברי הספר "הפלמ"ח: פלוגות המחץ של ה'הגנה' 1941-1949"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו