אפרת אבן צור
אפרת אבן צור

אף פעם לא מלכה ציפי גון-גרוס. איורים: ברכה אלחסיד-גרומר, הוצאת הקיבוץ המאוחד וכתר, 193 עמ', 67 שקלים

הילי היא תלמידה בכיתה ו', שחווה קשיים חברתיים ולימודיים, שאביה ואמה לא תמיד מגלים הבנה מספקת לבעיותיה והיא נאלצת להתמודד עם פרידה מחברה תומכת ולהשלים עם תוצאותיו של אבחון דידקטי. יותר מכל, הילי מנסה להוכיח לעצמה ולסביבתה כי היא לא חסרת ערך, חרף הכישלונות שלה בכמה תחומים המוערכים במיוחד בבית הספר.

ספרי נוער שבמרכזם ילדים עם קשיים עשויים למלא כמה תפקידים: הם מספקים הזדמנות חשובה להכיר את העולם מנקודת מבטם של החלשים - במקרה הזה ילדים בעלי לקויות למידה - ולפתח אמפתיה והבנה למצבם. לעתים ספרים כאלה גם משמשים מודל יקר ערך להזדהות לילדים שמרגישים בעצמם שוליים ופגועים, ושבאמצעות הספרים מגלים שהם לא לבד. עם זאת, לא תמיד פשוט להזמין ילדים להיכנס לעורה של דמות המצויה בעמדת נחיתות, ולהביא אותם להתמסר דווקא לעלילותיה של גיבורה נטולת הילת גיבורים. המטרה מושגת רק כשהסופרת, או הסיפור, מצליחים לרקום עולם עשיר דיו ולהציג נפש מורכבת ומשכנעת. ציפי גון-גרוס, כפי שהבחינו השופטים שהעניקו לה את פרס אקו"ם לספרות ילדים, עמדה במשימה: הילי שלה היא הרבה יותר מסתם ילדה דיסלקטית ולא מקובלת בחברה.

אלא שההתנסויות השונות של הילי לא מצטברות לכדי תהליך שמלמד אותה משהו על עצמה, ומבחינה רגשית הסיפור לא נגמר רחוק מהמקום שבו הוא נפתח. נראה כי גון-גרוס ניצלה היטב את ניסיונה כפסיכולוגית כדי לתאר באופן מורכב חוויות שונות של הגיבורה שלה, ועם זאת נדמה שהיא היתה עשויה להוביל אותה ואת הקוראים למסע משמעותי יותר.

ובכל זאת, הפרקים עצמם משקפים ברגישות ובכישרון היבטים מגוונים מעולמה הפנימי והחברתי של הילי. במשך הסיפור היא נאלצת להתמודד עם האתגרים שמעורר מצבה, הכוללים לעג ובוז מצד תלמידות מהכיתה וחוסר הבנה מצד רבים מהמורים; אך תוך כדי כך מוצגים גם הקשר שלה עם הוריה ואחיה, השפה הפרטית שפיתחה עם חברתה ליאור, החברות הראשונה שלה עם בן מהכיתה וחוויות שונות אחרות מחיי המשפחה ובית הספר - מהקנאה באחות הגדולה "שבטוחה שהיא מלכה", דרך התאונה שעוברת הכלבה האהובה עליה, נונה, ועד הבריחה שלה מהבית, והחזרה אליו. ביחד יוצרים כל אלה דמות רב-ממדית וסיפור המוגש בשפה קולחת ומושכת.

"אף פעם לא מלכה" הוא ספר מעניין וקריא, המתאים לילדים בסביבות גילה של הגיבורה, כלומר בני 12 בממוצע, ובזכות הפרקים הקצרים וגודל האות של סדרת "קריאת עשרה" ייתכן שיתאים - עם מעט מאמץ - גם לילדים כמו הילי, שמתקשים בקריאה. גם איוריה של ברכה אלחסיד-גרומר בראש כל פרק עונים לצורך של קוראים בגיל הזה באתנחתה חזותית מהקריאה (רק חבל שחלק מהאיורים חוזרים על עצמם). האיור הנוגה שעל הכריכה מזמין ילדים וילדות להיכנס לעולמה של מי שגם אם היא לא קוסמת או מלכה, הם עשויים למצוא בחוויותיה הדים מרגשים לקשיים ולמבוכות שלהם.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ