אריה הספריה, מישל קנודסן | אסור לצעוק (מותר לשאוג!)

איימן סיכסק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איימן סיכסק

אריה הספריה

מישל קנודסן. איורים: קווין הוקס. תירגמה מאנגלית: אירית ארב. הוצאת כנרת, עמ' לא ממוספרים, 64 שקלים

בין אם אתם בני שמונה או 80, הגיע הזמן שתשכחו את כל מה שחשבתם שאתם יודעים על ספריות: לא עוד חללים מחניקים וטורים ארוכים של כונניות מאובקות. "אריה הספריה", ספרה המקסים של מישל קנודסן, מצייר את החלל הלא זוהר הזה מחדש, כזירה של הרפתקאות ותגליות שכל ילד וכל מבוגר היו שמחים לקחת בהן חלק.

העלילה, כמו רוב העלילות המוצלחות בספרי ילדים, פשוטה מאוד ומפתיעה באותה המידה: לספרייה שקטה ורגילה למראה נכנס ביום מן הימים אריה. אבל ההפתעה האמיתית היא שהאריה לא הורס את המקום, מפחיד את הילדים או טורף את הספרנית. כל רצונו הוא לטייל בין הספרים כאחד המבקרים, ולהשתתף יחד עם כל הילדים בשעת הסיפור היומית. התופעה חוזרת על עצמה יום אחרי יום: ככל שהוא מתרגל לסביבה, כך לומד האריה להיות מועיל. הוא מנקה את המדפים, מאבק אותם במחי זנב ענוג ועוזר לילדים להגיע לספרים שנמצאים על האיצטבות הגבוהות. בגלל הנוכחות הלא צפויה של האריה נבחנים הכללים היבשים של ההתנהגות בספרייה מחדש, ובמיוחד "אסור לרוץ" ו"אסור לצעוק".

זה סיפור פשוט על התהליך שבו אנו לומדים לקבל את השונה מאתנו, ועל האופן שבו תבניות מחשבתיות מעכבות את התהליך הזה. אט-אט מתחיל האריה להתחבב על הילדים, והם מצפים לבואו בכל יום. כשהספרנית דפני נופלת ונפצעת, האריה ממהר להזעיק לעזרתה את מר נקדי, היחיד מבין הדמויות בספר שאינו "מבין" את האריה (במובן שאינו יכול לתקשר אתו, בניגוד לשאר הדמויות). כדי לשלוח את מר נקדי לחפש את דפני נאלץ האריה המודאג לשאוג בכל כוחו. מר נקדי, שרק חיכה להזדמנות להתלונן על האריה ולסלק אותו מהספרייה, ממהר לספר לגברת דפני על ההפרה הבוטה של הכלל "אסור לצעוק", ומוצא אותה פצועה.

מישל קנודסן כתבה את "אריה הספריה" בזמן שעבדה בספרייה של אוניברסיטת קורנל בארצות הברית. היא מיטיבה לתפוש את זירת ההתרחשות העיקרית דרך עיניים של ילד ובספרייה שלה, כך נדמה במשך הקריאה, אכן הכל יכול לקרות - גם ביקור פתע של אריה. האיורים המרהיבים של קווין הוקס, שמעלים בתום ובפשטות שלהם זיכרונות מספרי ילדים ישנים ואהובים, הופכים את הקריאה בספר למענגת ממש. בחירתו של הוקס לאייר את הכניסה לספרייה הבדיונית ברוח הכניסה לספרייה העירונית של ניו יורק, עם זוג האריות המפורסמים שלה, מתכתבת עם הטקסט של קנודסן בווירטואוזיות. זו בחירה שעשויה גם לעגן את ספריה של קנודסן במרחב גיאוגרפי ספציפי (ארצות הברית), שאינו משתמע בפירוש מהכתוב.

ואכן, סוף טוב הכל טוב: מר נקדי מבין שטעה כשגרם לסילוקו של האריה, ויוצא לחפש אותו לאחר שזה לא חוזר לספרייה במשך כמה ימים, למורת רוחם של הילדים. כשהוא מוצא את האריה ניכר כי הוא מבין לראשונה את הלקח שהילדים הפנימו עוד בתחילת הסיפור: חשוב לשמור על הכללים, אבל לפעמים חשוב לדעת להפר אותם. שכן שאגתו המטרידה של האריה היא שהצילה את דפני, נציגתם הנוקשה של הכללים בספר הזה. האריה חוזר אם כן לספרייה ומתקבל בקריאות של שמחה מפי כל הנוכחים, ילדים ומבוגרים כאחד.

בחירתה של קנודסן לזהות אותו רק בתור "האריה" (בלי לתת לדמויות את האפשרות לקרוא לו בשם) משמעותית מאוד: היא מחדדת את יכולתם של הילדים לקבל את השונה מהם בלי לתבוע עליו בעלות או לכפות עליו את נורמות ההזדהות שהם מכירים.

ספרה של קנודסן אמנם מביא סיפור מפתיע ונוגע ללב שמתרחש בין כותלי הספרייה, אבל הוא גם מוכיח שהסיפורים החשובים באמת נמצאים לאו דווקא בין כריכות הספרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ