חגי חיטרון
חגי חיטרון

ישראלית שפה יפה גלעד צוקרמן. תירגמה מאנגלית: מאיה פלדמן. הוצאת עם עובד, 206 עמ', 79 שקלים

גלעד צוקרמן הוא צבר בן 37, כיום פרופסור לבלשנות באוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה. ספרו על השפה העברית שלנו הוא ספר מעניין אך מרגיז. מעניין למדי הוא הדיון בשאלה אם העברית שלנו (צוקרמן מכנה אותה "ישראלית") היא עברית משובשת או שפה שונה, אחרת, לא עברית. צוקרמן טוען שזו שפה אחרת: תרכובת של שפה שמית (עברית) עם שפות אירופיות; המחשות רבות הוא מביא כדי להוכיח זאת, בהן נחמדות ומאלפות. הוא מדגים איך השפיעו שפות אירופיות, ויידיש בראשן, על השפה שבפינו (כמו "מה נשמע", שנולד מ"וואס הערט זיך").

טענתו המחקרית של צוקרמן נראית מבוססת, אף כי בדרכו לשכנענו הוא כורך תכסיסים מיותרים, ניגוח מטרות דמיוניות. לדבריו "הטענה כי הניהיליזם, הפטאליזם, חוסר האחריות, גישת ה'יהיה בסדר' ואובדן הערכים, אשר מאפיינים חלק מהחברה הישראלית, יסודם באימוץ 'עברית גרועה', אינה אלא מסך עשן". סליחה, אבל מי בדיוק העלה טענה אווילית כזאת?

מרגיזה מאוד היא המסקנה: אם ישראלית אינה עברית, אין לדרוש מילדי ישראל להבין טקסטים בעברית, לא את התנ"ך, לא את "סיפור פשוט" של עגנון (או אפילו תרגומים ישנים לספרי אריך קסטנר או ז'ול ורן). עברית היא שפה זרה, קובע צוקרמן, ודקדוקה אינו הדקדוק של השפה הישראלית (אגב, אין הוא טורח להבהיר איזה דקדוק יש לישראלית). אם הדקדוק של העברית אינו תקף בשפה הישראלית, אז אין הצדקה להתעצבן כשפלוני אומר "שתי שקל", או כשעורכי דין מלומדים ממלאים חוזים ב"במידה ו-", או כשמישהו (נתניהו, בין השאר) הוגה "התחלתי", כך, עם סגול באות ה"א, אין לתקן את לשונו של הדובר, לפי צוקרמן, כי "שתי שקל" תקין כמו "שני שקלים" - אם האומר "שתי שקל" הוא ישראלי ילידי, כלומר ינק את "שתי שקל" עם חלב אמו.

דוברים ילידים אינם טועים, טוען צוקרמן (אין זו טענה מקורית), ולכן "שתי שקל" זה בסדר אצלו, סמל לדקדוק הליברלי, ומן הסתם גם אין בעיניו שום כיעור בהדחת המלה "בא" לטובת "הגיע", אולי מפני ש"ביאה" זו גסות והישראלית היא שפה מה-זה עדינה (שמעתי שיש ישראלים שכבר עוברים ל"אז אסיים בשיר מזמור", במקום "אגמור"), ואין לחרוק שן מול ההקפדה הפרעכית להוסיף "רטוב" לכל חלום טוב, להצמיד "עולם" לכל מלחמת, להוסיף "מיתולוגי" ל"אקס" ולדווח ב"התרסק" על נפילה של הדולר או של המפלגה.

בגישה של צוקרמן כל הנ"ל מן הסתם אינם צורמים; הם גילויים של ישראלית, שפתם הטבעית של דוברים ילידים. לפחות בנוסח העברי של ספרו, צוקרמן לא רק נאה דורש אלא גם נאה מקיים, מדי פעם; הספר מנומר מהמורות אחדות שקפדנים טהרנים עשויים לכנותן "עילגויות", "טעויות", "שיבוצי לעז אופנתי", "עריכה רשלנית", ואילו ליברלים צוקרמניים יקבלו אותן כחלק מהגישה הידידותית לקורא. דוגמה אחת (הבאתה אולי קטנונית, מצדי): "המחקר שלי מציע התבוננות ייחודית בדינמיקה שבין שפה לתרבות"; דוגמה שנייה, חשובה יותר, מתוך לב-לבה של הטענה המרכזית, היא הקטע העילג הבא: "נדמיין לרגע שאכן הוחייתה שפה שלא דוברה במשך 1750 שנים. האם אפשר לצפות מדוברי שפה זו שיבינו היטב ובאותה קלות הן את השפה המקורית העתיקה והן את זו החדשה שהוחייתה, אבל זה לא מה שקורה בישראלית".

בספר - הכתוב בלשון קלה, קריאה, לעתים קלילה עד רישול - משובצים מפגני מלומדות שנועדו להרשים את הקורא ההדיוט. קטע נפוח מעט (למען ההגינות, קטע זה כיכב בגוף מאמר מקדים לספר, שהופיע בכתב העת "הו", ובספר עצמו הוגלה אל הערות השוליים). הנהו כאן כלשונו: "שפת המאה (Ma'a) המדוברת בטנזניה היא (במקור) שפה כושיתית. אלא שהיא שאלה מורפולוגיה בסיטונאות משפות בנטו שבסביבה, וכיום היא בעצם נראית כשפת בנטו בעלת אוצר מלים שונה". כמה נכון! איך יכולנו לשכוח את המקרה המובהק של השפה הטנזנית הזאת!

הספר "עברית שפה יפה" מזיק משום שהוא מספק הכשר לוולגריות. מחברו מתעלם מעובדה יסודית בתרבות: לדרכי ביטוי, לסגנון, להקפדה על דקדוק, יש ערך אסתטי עצום. נניח שהשפה הישראלית היא אכן במהותה בת כלאיים, תרכובת של עברית ושפות אירופיות. מדוע מתחייב מכך שמיותר להיאבק על דמותה של בת הכלאיים? השפה מתפתחת ומשתנה, כוחות הוולגריה, הפרעכיות, הנטיות העדריות, מושכים אל הכיעור. לא צריך לדאוג להם, עוצמתם טבעית ורבה ופעולתם מתמדת, אך מותר ואף חיוני להציב מולם את הגייסות הדלים של האקדמיה ללשון העברית (שצריכה להיפטר מהפחד שיאשימוה ב"שיטור העברית"), להכשיר מורים בעברית נכונה, ללמד את כללי הדקדוק של העברית ואת שכיות החמדה שלה. בצד תחדישים ומלות סלנג (מהן משעשעות קולעות ומהן סתם וולגריות) יעמדו התנ"ך, המשנה, יהודה הלוי, ביאליק, עגנון וגם עמוס עוז ויהושע קנז ויודעי עברית רבים אחרים מיטיבי כתוב, ומיטיבי דבר כמו יצחק נבון. הם הנדל"ן התרבותי שלנו.

Israeli, a Beautiful Language: Hebrew as Myth \ Ghil'ad Zuckerman

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ