עמינדב דיקמן
עמינדב דיקמן

בשבוע שעבר הלכה לבית עולמה בשיבה טובה אסתר כספי, אחת המתרגמות המצוינות ביותר שידעה הספרות העברית בחמישים השנים האחרונות. אין ישראלי יודע ספר שלא ייזכר בשמה בהכרת תודה: היא שהניחה בחיקו תרגומים מעולים מן העדית שבעדית בספרות האנגלית: "שגיונו של אלמאיר" ו"נצחון" לג'וזף קונרד, "בעל זבוב" לוויליאם גולדינג, וכן "הרפתקות ג'וזף אנדריוז" ו"קורות טום ג'ונס" להנרי פילדינג - שני שיאים נישאים באמנות התרגום העברית.

וייזכרו עוד: תרגומיה ל"ימים קשים" ול"תקוות גדולות" לדיקנס, ל"יריד ההבלים" לת'אקרי, ולאותו רומאן שהרקתו לכל שפה שהיא, ולעברית לא כל שכן, היא מעלל גדול ורב - "חייו ודעותיו של טריסטרם שנדי, ג'נטלמן", ללורנס סטרן. גם לנאמני השירה נתנה מתנות-יקר: תרגומיה הקשובים, עדיני העברית, ל"ארבעה קוורטיים" ול"מסיבת הקוקטייל" לת"ס אליוט. כל שורה וכל פיסקה שהוציאה אסתר כספי תחת ידה חתומה בחותם של חן וכשרון שיוצא אליהם הלב.

כמאליהן עולות בדעת תמונותיו המפורסמות של פטרון המתרגמים, היירונימוס הקדוש; אם ציורו הנאדר של קרווג'יו "היירונימוס כותב", אם תחריטו הידוע של דירר, "היירונימוס בתאו". אדם זקן, רכון על ספר פתוח, לימינו גולגולת, מזכרת להבלות חיי אדם ועלמא הדין. סימניהן של התמונות הגאיונות האלה הם השקט המוחלט, ההתייחדות עמוקת הריכוז, הענווה העליונה.

אלה היו סגולותיה המובהקות של אסתר כספי: הרחק מכל המולת רחוב ושוק, במלטשת הרוח שבדל"ת אמות, יצרה את תרגומיה הנפלאים, שלהם יאה באמת ובתמים הצירוף הנשדף והולך "תרגומי מופת". היו רבים שתירגמו יותר ממנה. מעטים הם אלה, כמותה, שזיכה אותם עמלם בזה שיוחק שמם על לוח השיש של תרבותנו באותיות של זהב. על מקום היטמנו של בן ג'ונסון, בכנסיית וסטמינסטר, מצוירת - ואמנם באותיות זהב נושן - כתובת אנגלית בת ארבע מלים, שרק גאון תרגום עברי יוכל לה: "O, rare Ben Johnson". אין בידי לטבוע בלשוני משפט יהלומי כזה. במלים שבידי, אני כותב: ימתקו לך רגבי עפרך, אסתר כספי, מתרגמת לא שכיחה, בלתי נשכחת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ