ביאליק, רבניצקי ומחאות

תגובות

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הזדהות סופרים ומשוררים עם המוחים בימים אלה מזכירה ימים אחרים. צעירים אפילו יותר מהמוחים כיום התארגנו לפתור את בעיית שעות העבודה הארוכות של העובדים בניקיון, בבניין, כשוליות, את בעיית שכרם הזעום, את הפיטורין ללא פיצוי בימים שלפני קום הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל וגם בשנים שאחריו. שביתות ראשונות שאירגן הנוער העובד בארץ אחרי הקמתו ב-1924 התקיימו בבתי חרושת לכובעים, לחייטות לגפרורים. גם המאבק לעבודה עברית נמשך, ואליו גויס גם המשורר חיים נחמן ביאליק. מנהיגי היישוב ראו בהצטרפותו למאבק של מי שנחשב ראש המשוררים בארץ, שסופרים הריצו אליו את יצירותיהם מיד עם צאתן מתחת למכבש הדפוס, דבר בעל חשיבות עליונה.

ב-1927, כשגברה האבטלה והמאבק להשגת יום עבודה החריף - כך מספר משורר הנוער העובד אברהם ברוידס בספרו "פגישות ודברים עם סופרי הדור" - נקלעה אבן בידי אחד מהמון המובטלים בחיפה וניפצה חלון בבית עסקן, שנודע כאחראי להעסקת פועלים זולים בבניין ציבורי תוך תנאי ניצול מחפירים ובחסות המשטרה. מעשה זה עורר סערה ובחוגי "האזרחים ההגונים" "ניפחו את עניין הזגוגית המנופצת וראו בכך סכנת השתלטות הפרוליטריאט".

י"ח רבניצקי היה אחד מהם. מפה לאוזן נלחש, ש"הוא מכין ?פצצה' כדי לזעזע את דעת הקהל".

"מה אומר ביאליק?" שאל ברל כצנלסון את אברהם ברוידס כשנפגשו. ברוידס סבר ש"גם ביאליק תמים דעים עם רבניצקי ונתון כידוע להשפעתו".

ברל כצנלסון "כיווץ שפתיו, שיפשף בעצבנות רקתו, העביר ידו בתלתליו ומבטו הרצין". הוא קם מכיסאו ופסע בחדר מבלי להוציא הגה מפיו ואמר "לא יאכזבני איש כביאליק, הקליפה הבעלביתית שדבקה בו אינה שלו. אין חלקו עם הששים לאיד ומנצלים כל משגה שלנו. הוא צריך להרגיש... הוא חייב להבחין בעיקר".

ברוידס הציע מפגש בין כצנלסון לביאליק. תוצאותיו לא איחרו לבוא: "הנאה מרובה נהניתי בשיחה עם ב. כצנלסון שלך", אמר ביאליק לברוידס, "בעל לשון לימודים, מפיק מרגליות...

ואף כי פיצפץ לי "אויף פיצקי"

את ידידי רב חנא רבניצקי

מחול וסלוח לו. ברל כצנלסון נאמן עלי זעמו... יש אלוהים בלבבו".

אביבה קרינסקי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ