של מי השגיאה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בתגובה לרשימתה של תמר הרמן על ספרו של דן שיפטן ("הארץ, ספרים", 10.8). דן שיפטן מציג לדעת תמר הרמן תזה שהיא "חדה כתער: מוקד המחלוקת והעימות בין הרוב היהודי למיעוט הערבי בארץ הוא הגדרתה ומהותה של ישראל כמדינת לאום של העם היהודי, מהות שהציבור הערבי ומנהיגיו שוללים מן היסוד". זוהי טענת היסוד של שיפטן, הנסמך תיאורטית על תפישת אמנון רובינשטיין ואלכסנדר יעקובסון את מודל מדינות הלאום הדמוקרטיות (בספרם המשותף "ישראל ומשפחת העמים - מדינת לאום יהודית וזכויות אזרח"). אולם גישתם, הרואה בישראל מדינת לאום דמוקרטית ליברלית כמקובל במערב, הינה מיתולוגית בעליל, בשל אי היותה מדינת לאום טריטוריאלית (הפרקליטות רואה בתביעה להכרה בלאום ישראלי כחתירה תחת יסודות המדינה), בה קיימים הסדרים פוליטיים רפובליקנים ושההצטרפות ללאום הינה תהליך התאזרחות ולא של המרת דת.

על אף "ערכו התיעודי-עובדתי", חולקת הרמן על נקודת המוצא שלו באשר "מערכת היחסים הערבית-יהודית מתוארת כאן כריקוד טנגו כושל של רקדן יחיד - הצד הערבי". היא טוענת שאין הספר מתמודד עם השגיאות בהתנהלות הממסד "הישראלי יהודי, ובעקבותיו החברה הישראלית יהודית", אך מאמינה שאפשרי "שילוב פוליטי חברתי אמיתי של האזרחים הערבים במגוון רחב של תחומים ותהליכי קבלת החלטות, תוך שימור אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל".

אולם שימור "אופיה היהודי" הוא המונע אפשרות הפיכת הלאומיות בישראל אינקלוסיבית לכלל אוכלוסייתה, ובכך תומכים רוב אזרחיה היהודים-ישראלים, מה שמוביל למסקנה ששיפטן צדק בהתאמת המודל למציאות (אם כי לא ידע להסביר את גילויי הישראליות והפטריוטיות אצל ערביי ישראל), כלומר לתפישת הממסד ורוב אזרחי ישראל היהודים, וטעה בכך שלא עמד על כך שמבחינת השיח הלאומי-דמוקרטי-השוואתי מדובר במודל א-נומאלי, וזו שגיאה המשותפת גם למבקרתו, תמר הרמן.

יוסי ברנע

תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ