בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זוהי קריאה אחרונה

תגובות

נתב"ג

יואב כ"ץ. הוצאת עם עובד, 314 עמ', 88 שקלים

הסאה הישראלית גדושה עד להתפקע. זה נעשה מורגש במיוחד בשבועות האחרונים, עם גלי המחאה ששוטפים את הארץ. כוח הסבל החברתי, באין תקווה, אופק, או מטרות ראויות, הולך ומתכרסם, והתחושה שמאפיינת ביותר את הזמן האחרון היא שפשוט אי אפשר יותר להמשיך ככה. מה למצב הזה ולספרו של יואב כ"ץ? במסווה של מותחן מהיר וקל לקריאה, "נתב"ג" מצליח לעשות משהו שהרבה ספרים "רציניים" ויומרניים ממנו ניסו ולא הצליחו לעשות: הוא לוכד פן מסוים במציאות שבתוכה נוצר; תופס את התחושה של ההווה. ובמקרה שלנו - את הייאוש והמיאוס וההרגשה של הקיום הלאומי כנטל.

"נתב"ג" הוא ספרו השני של התסריטאי, המחזאי והמתרגם יואב כ"ץ (קובץ סיפוריו "מולטי סיסטם" ראה אור ב-2000 בהוצאת ידיעות ספרים). גיבורו הוא ניצב משנה זוהר נרקיס, עד לפני רגע מפקד מרחב נתב"ג במשטרת ישראל. כעת הוא יושב על מטוס בדרך לקנדה וממלא טופס בקשת מקלט מדיני שדרכו הוא פורש בגוף ראשון את השתלשלות העניינים שהובילה למצבו הנוכחי: הכל התחיל באירוע בטחוני חמור בשדה, כששני מחבלים חמושים ומחופשים לחיילי צה"ל צצו ועלו מתוך מסוע הכבודה.

כ"ץ מיטיב לתאר את שרשרת התגובות האופייניות לאירוע כזה. נרקיס הוא אחד מבעלי הדרגות שבדרך כלל מופיעים על מסך הטלוויזיה אחרי אירועים בטחוניים, וכמותם, הוא מציג חזות גברית קשוחה ושפה שטוחה, צבאית ונחרצת. הוא ממהר עם הסגן הנאמן שלו, חג'בי, לזירת האירוע - נחוש לקבל זמן מסך ולהראות לכולם שהוא שולט בעניינים - אבל הוא לא מספיק. האירועים החריגים הולכים ומתרבים. בכולם מופיעים אנשים ללא דרכון או כרטיסי טיסה במקומות שאמורים להיות מאובטחים. לכאורה, זהו רצף של פעולות איבה וכשלים בטחוניים בשדה. אלא שחלק מהאנשים אינם חמושים, שניים מהם בכלל ילדים, וכולם נראים מבולבלים למדי. הם משוכנעים שהיום הוא יום אחר בשבוע, ושהשנה היא שנה אחרת. שני הילדים טוענים שהם גרים ב"פאת שדה", יישוב שחדל להתקיים לאחר הפינוי של גוש קטיף.

מה שמתברר במהרה לגיבור נחשף לקוראים כבר בגב הספר - האנשים שצצים בנתב"ג חזרו מעולם המתים. בלוויית חג'בי, והקצין החוכמולוג שלו ספי, נרקיס מנסה לפענח את הסיבה להופעתם הפתאומית של המתים, ובה בעת למנוע את פרסום התופעה, שהשלכותיה נראות אפוקליפטיות. במיוחד חשוב לו להסתיר את מה שקורה מפני בת זוגו לשעבר, אם בנו, שנהרג לפני שנתיים בתאונה. מותו של הבן נמצא רוב העלילה באחורי תודעתו של האב - הוא מתפרץ להכרתו בכל רגע של שקט, כפי שנרקיס מביע זאת בפשטות מעוקרת: "יורדת עלי הרגשה רעה ושום דבר לא עושה טוב". ההרגשה הזאת דוחפת אותו פעם אחר פעם להפיג את הדממה בפעולה. כך הוא מתרוצץ ברחבי השדה בקצב מסחרר, כשהוא טרוט עיניים ומיוזע, עובר מאירוע לאירוע, מחדר החקירות למגדל הפיקוח, לאולם קבלת הפנים, לדיוטי-פרי ובחזרה למשרד, וכל הזמן הזה נמנע מכל מחשבה בעלת משמעות. לקראת סוף הספר עובדת מותו של הבן תתפוס מקום מרכזי.

כספר מתח קליל, "נתב"ג" מתקדם בקצב נכון ומהיר. למרות הממד המיסטי, הוא כתוב בסגנון ריאליסטי מהודק, רמת הפירוט שלו לא מעיקה ומייצרת אמינות ותחושת התמצאות חזקה. ברוב הספר יש יחס טוב בין המידע שנמסר לקוראים באופן ישיר לזה שנותר ברובד הסמוי, וכ"ץ מצליח בדרך כלל לשמור על אמינות גם ברובד הלשוני, כפי שמתבטא בסגנון הדיבור של הדמויות, הרווי בז'רגון צבאי ונוטה להיות חד, ישיר ותקצירי. פה ושם יש חריגות בדיוק הלשוני הזה כששפה גבוהה יחסית, שמתבטאת בניגון מסוים של המשפט, מלים כמו "תגרה", "משתומם", או "אמי" ודימויים מורכבים, משתרבבת פתאום אל תוך הדיבור העילג והנמוך של הדמויות. אך הפגמים האלה, וגם הסוף הצפוי מדי, נסלחים.

מה שהופך את "נתב"ג" ליותר ממותחן טיסות חביב הוא הפן האלגורי שלו. הבחירה למקם את רוב העלילה בתוך גבולות השדה היא מבריקה, כי היא מעוררת תחושה מתמדת של קלסטרופוביה, במיוחד כשסדרת האירועים המוזרים מובילה לסגירת האזור ואז האימפולסיביות, ההתרוצצות והצעידה במקום של הדמויות נעשות מודגשות. שדה התעופה הוא צינור הנשימה של הישראלים, בלעדיו אנחנו נחנקים בקיומנו הדחוס והלחוץ. כמו שאומר נרקיס: "גם אם לא נטוס לשום מקום, האופציה לטוס היא אצלנו צורך קיומי. ההמנון הלאומי מדבר על ?התקווה בת שנות אלפיים להיות עם חופשי בארצנו', אבל העם מרגיש חופשי רק אם יש לו תקווה לצאת מארצו".

אם "נתב"ג" מייצג פן מסוים במציאות הישראלית, הרי שגיבורו מייצג פן דומיננטי באישיותו של הישראלי: זה ששיקולים בטחוניים מתניעים אותו, שמוטרף מאקטואליה ומכור לחדשות, שרגשות כואבים מודחקים אצלו, ולכן הוא נוטה להיות אימפולסיבי, גס, ציני ואלים. יחד עם זאת, גם בצד אישיותי זה יש יסוד רך, שבסופו של דבר מקשה עליך לא לחבב אותו.

האלגוריה ב"נתב"ג" אינה ברורה והדוקה מבחינה רעיונית, ולכן הספר אינו מסתכם בתובנה עמוקה או מקורית. אבל במובן הרגשי-פיסי היא עובדת מצוין. כ"ץ מצליח ליצור את התחושה של ארץ שכורעת תחת נטל המתים שלה, שנחנקת מהאלימות ונקמת הדם, שכובד העבר וחוסר התקווה, ההיעדר המוחלט של אופק עתידי, מטביע אותה. ארץ שנואשת לשינוי.



נתב"ג. תראו מי בא לבקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו