בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיכרון מיופה

תגובות

שרקיה אסתר שקלים. הוצאת כנרת-זמורה-ביתן-דביר. עיצוב העטיפה: אורית רובינשטיין
על העטיפה: חתן יהודי פרסי מנגן בתאר. שמן, איראן, 1840 לערך

"סבתא, מה עשית עם השרקייה שבך?/ ילדת חמישה עשר/ וגידלת עשרה (השאר מתו)/ ויום יום אפית את הלחם/ ויום יום חיית בקינה של חמותך./ ומה אעשה אני/ עם השרקייה שבי/ הכבולה בחבלי רוח מערב/ הפרוצה לכל רוח" (עמ' 10).

ספר שיריה של אסתר שקלים, הנפתח בשורות אלה, הוא קול נוסף המגולל את חוויית ההדרה של מזרחים בישראל. בשיר זה ובשירים אחרים בספר מתוארת הוויה המיטלטלת בין מה שמדומה למזרח (ערבית: שרק. שרקייה היא רוח מזרחית, מטאפורה למזרחיות בכלל) לבין ישראל, המדומה למערב. בין חיים מסורתיים שמנקודת המבט הנוסטלגית שמפעילה המשוררת מצטיירים כשלווים, מלאים, סדורים והרמוניים - חיים אידיאליים - לבין החוויה הישראלית שיצרה קונפליקט ושבר גדול.

הדרת המזרחיות ממוקדי תרבות היא ללא ספק סוגיה מרכזית ומכוננת, שהשפעותיה על הפוליטיקה, ההיסטוריה וגם על התמונה התרבותית והחברתית בישראל הן עצומות. שקלים אינה הראשונה או היחידה לבטאה, וקולה מצטרף לקולות משוררים ותיקים כמו ארז ביטון וסמי שלום שטרית, למשוררות צעירות כמו יאלי השש ויונית נעמן, לסופרים, לאנשי התנועות החברתיות וגם לאנשי אקדמיה העוסקים בשאלת האוריינטציה התרבותית בישראל. בדומה לאחרים, גם שקלים מבקשת להנכיח את המודר ולעשות למרכז את חוויית ההדרה, וגם את ההוויה המזרחית עצמה.

אבל מהי ההוויה המזרחית? האם היא מתמצה בשורות שהובאו לעיל? בנקודה זו עשויה עטיפת הספר להסגיר בעייתיות הנרמזת בחלק מהשירים בספר, ואפשר שהיא רלוונטית גם לשיח סביב המזרחיות המודרת בכלל. על העטיפה ציור חתן יהודי המנגן בתאר. העלם, יפה תואר ועדין מבט, לבוש מחלצות מהודרות, מצויר בסגנון המושפע ממסורת המיניאטורות האיסלאמית, ונושא הוד שגלום במסורת האיורים שהתפתחה בחצרות מלכים. עלם זה עשוי לסמן את ההוד והשפע של תרבות יהודי איראן, את המופתיות שעל אובדנה מקוננת המשוררת. אבל עלם זה מופיע במרחב פנים סגור ומבודד. הוא בודד ומבודד במרחב שבו הוא מצויר, ומרחב זה מנותק מכל מרחב חיצוני כלשהו.

העלם, מגלמה של המזרחיות המופתית האבודה, מאייר אותה כמנותקת מכל הקשר קונקרטי שהוא: גם מן ההקשר לעולם היהודי (היכן הכלה, האורחים בחתונה, מי שומע את נגינתו?) וגם מן ההקשר הרחב - בין אם זה מרחבה של איראן, שבו התקיימה ופרחה התרבות המפוארת, ובין אם זה המרחב הישראלי הקונפליקטואלי, הנוכח בשירים ונעדר כליל מן העטיפה. במובן הזה, המזרחיות שמאיירת עטיפת הספר היא זיכרון מיופה, מנותק ממקום ומהקשר; נוכחות חסרה.

"אבותי לא התפללו/ לפאתי מזרח קדימה", כותבת שקלים בשיר "התקווה", הקורא תיגר על ההמנון הישראלי וכך על הנראטיב הציוני-אשכנזי (עמ' 11). "משושן צפו ימה/ אל השמש העולה/ בציון./ ועלו/ וטיפסו בחוף מערב/ ותהו בסוף מערב/ וטעו בסוד מערב/ ותעו./ ואני בכותל מזרח אשר במערב/ קדימה/ חדש ימינו כקדם/ אפלל" (עמ' 11). השאלה שמעורר הדיאלוג בין השיר לעטיפה היא איפוא, מהו "קדם" זה, ומה גלום בו מעבר לגעגוע אל העבר.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו