בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לשלושת ימין חאיה" - הסיפור על תחייתו של מנהיג משיחי, בחיבור בן אלפיים שנה שנחשף באחרונה

תגובות

דמותו של "משיח בן יוסף" והמסורת על הריגתו של משיח זה, נזכרות לראשונה בברייתא שבתלמוד (סוכה נ"ב ע"א). בספרי "בעקבות המשיח", שהתפרסם לפני שבע שנים בהוצאת שוקן, טענתי כי דמותו של משיח בן יוסף והמסורת על הריגתו מיוסדות על אירוע היסטורי. אירוע זה קשור לדעתי במרד שפרץ בארץ ישראל עם מותו של המלך הורדוס, בשנת ארבע לפני הספירה. המרד דוכא באכזריות על ידי צבאו של הורדוס וחייליו של הקיסר הרומי אוגוסטוס. הרג מנהיגיו המשיחיים של המרד הוא העומד ביסוד המסורת על הריגתו של "משיח בן יוסף" ("בעקבות המשיח", עמ' 68-80). כמו כן טענתי בספרי, כי בעקבות הריגתם של מנהיגים משיחיים בעת דיכוי המרד הזה, התפתחה תפישה של "משיחיות קטסטרופלית". בעזרת פרשנות של כתובים מקראיים עוצבה תבנית של תהליך הגאולה, שעל פיה מותו של המשיח הוא חלק הכרחי ולא נפרד מתהליך הגאולה. מתוך כתבים אפוקליפטיים שהתחברו לדעתי בתקופה זו, הסקתי כי בקרב חוגים מסוימים רווחה האמונה כי המשיח המומת קם לתחייה אחר שלושה ימים ועלה השמימה ("בעקבות המשיח", עמ' 34-56).

עדה ירדני ובנימין אליצור פירסמו באחרונה טקסט רב עניין שהם מציעים לכנות "חזון גבריאל" (קתדרה 123, עמ' 155-166). הטקסט שנכתב על גבי אבן, הוא חזון אפוקליפטי שמוסר המלאך גבריאל. המהדירים קבעו את מועד חיבורו של טקסט זה על פי צורתו הלשונית לסוף המאה הראשונה לפני הספירה ותאריך דומה מתקבל גם על יסוד צורת הכתב (ייתכן שהטקסט הועתק ממגילה). על פי האמור ב"חזון גבריאל" פונה האל לדוד ואומר לו "עבדי דוד בקש מן לפני אפרים" (שורות 16-17). אפרים המקראי הוא בנו של יוסף ואם כן "עבדי דוד" ו"אפרים" ב"חזון גבריאל" מקבילים ככל הנראה ל"משיח בן דוד" ו"משיח בן יוסף" המוזכרים בתלמוד. טקסט זה מאשר אפוא את השערתי כי דמותו של "משיח בן יוסף" היתה מוכרת כבר בסוף המאה הראשונה לפני הספירה.

אף שבדרך כלל קראו המהדירים את הטקסט בצורה טובה ביותר, אני סבור כי דווקא אחת מן המלים החשובות ביותר בטקסט זה לא זכתה לפענוח מספיק. שורה 80 של הטקסט מתחילה במלים "לשלושת ימין", אחריה קראו המהדירים את האות "ח" וסימנו כי יש לאחריה שלוש אותיות שאין הם יכולים לקוראן. לאחר מכן מופיעות המלים "אני גבריאל". לדעתי המלה שקראו המהדירים באופן חלקי ניתנת לקריאה. אפשר לקרוא כאן בבירור את המלה "חאיה". המלאך גבריאל פונה אל מישהו ופוקד עליו: "לשלושת ימין חאיה" כלומר, בעוד שלושה ימים, "חאיה" = חיה, קום לתחייה (השווה "בדמיך חיי" - יחזקאל טז:ו). כתיב מעין זה מוכר לנו ממגילות מדבר יהודה, כך למשל במגילת ישעיהו (ל:לט) אנו מוצאים את הכתיב "יאכה" במקום "יכה").

בהמשך השורה מופיעים שרידיהן של שתי מלים. סימני האותיות אינם קלים לקריאה, אך נראה שאפשר לקרוא את שתי האותיות השבורות בתחילתה של המלה הראשונה כשרידי האותיות "ג" "ו". גם אותיותיה של המלה השנייה אינן ברורות לגמרי: "ל" נקראת בבירור אך אפשר לקרוא גם את האותיות "ע" "י". כלומר, אני מציע לשחזר את השורה "לשלושת ימין חאיה אני גבריאל גו.. עלי." באופן הבא: "לשלושת ימין חאיה, אני גבריאל, גוזר עליך". גבריאל פונה אל דמות כלשהי וגוזר ומצווה עליה לקום אחר שלושה ימים. אל מי פנה גבריאל וציווה עליו לקום לתחייה "לשלושת ימין"?

התשובה לשאלה זו מופיעה בשורה הבאה, שורה 81, שם מופיעות המלים "שר השרין". אנו יכולים איפוא לשחזר את הרצף הבא: "לשלושת ימין חאיה, אני גבריאל גוזר עליך שר השרין". "שר השרין" הוא אפוא זה שנצטווה על ידי גבריאל לקום לתחייה. מיהו "שר השרין"? המקור המקראי העיקרי שעליו מושתת "חזון גבריאל" הם הדברים שאומר המלאך גבריאל לדניאל, בהתגלותו הראשונה אליו, התגלות המתוארת בפסוקים טו-כו של פרק ח בספר דניאל. גבריאל מתאר שם את דמותו של המלך "עז הפנים": "והשחית עצומים ועם קדושים... ועל שר שרים יעמד" (שם שם כד-כה). נראה כי מחבר "חזון גבריאל" פירש את הכתובים באופן הבא: המלך הרשע יצליח לפגוע ולהשחית רבים מבני ישראל "עם קדושים" ואף להתגבר על "שר השרין" מנהיגו של עם ישראל ולהמית אותו. מנהיג זה הוא שיוקם לתחייה אחרי שלושת ימים ביד גבריאל המלאך.

האם "שר השרין" ב"חזון גבריאל" הוא דמות היסטורית? אני סבור שכן. המפתח לזיהוי דמות היסטורית זו, מצוי לדעת בצרוף "ארובות צרים" המופיע בטקסט אחרי אזכורו של "שר השרין". המלה "ארובה" מציינת במקרא ובלשון חז"ל פתח או שקע. המלה השנייה בצירוף זה היא לדעתי כתיב חסר של "צורים", כלומר סלעים. "ארובות צרים" הן איפוא פתחים או שקעים בסלע, כלומר נקרות צורים. מסתבר איפוא כי מותו ותחייתו של "שר השרין" היו קשורים בדרך כלשהי ל"ארובות צרים".

כאמור, מועד חיבורו של "חזון גבריאל" נקבע על פי צורתו הלשונית לסוף המאה הראשונה לפני הספירה ותאריך דומה מתקבל גם על יסוד צורת הכתב. נסיבות גילויה של האבן שעליה נכתב הטקסט אינן ידועות והפרט היחיד שמוסרים המהדירים הוא שייתכן שהאבן התגלתה בעבר הירדן. הסימנים מוליכים אותנו לעבר הירדן בסוף המאה הראשונה לפני הספירה. האם ידוע לנו על מנהיג או מלך יהודי שנהרג בעבר הירדן בתקופה זו, ומותו היה קשור בנקרות סלעים?

המרד של שנת ארבע לפני הספירה היה מחמת חירות. המורדים רצו להשתחרר מעול בית הורדוס שנתמך על ידי הרומאים. למרד, שפרץ תחילה בירושלים והתפשט ברחבי הארץ, היו כמה מנהיגים. מצירוף המקורות היהודיים והרומיים עולה הרושם כי הבולט בהם היה שמעון שפעל בעבר הירדן. שמעון הכריז על עצמו כמלך, התעטר בכתר מלכות ונתפש כמלך בעיני תומכיו. ללא ספק תלו בו תומכיו תקוות משיחיות. וכך מתאר ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו את הריגתו של שמעון אחר שניגף בשדה המערכה: "ושמעון אמר להימלט דרך נקרה צרה, אולם גרטוס (=מפקד בצבאו של הורדוס) סגר עליו את הדרך והכה אותו בעת מנוסתו בצווארו מן הצד והמיתו" (מלחמת היהודים, ב, ד, ב מהדורת שמחוני עמ' 131). נראה איפוא כי אזכור "ארובות צרים" בסמוך ל"שר השרין" מרמז להריגתו של שמעון, מנהיג המרד שהוכתר כמלך, בנקרות הצורים בעבר הירדן.

בטקסט של "חזון גבריאל" יש גם התייחסויות נוספות לאנשים שמצאו את מותם: כך קוראים אנו בשורה 57 על "דם טבחי ירושלים" - דמם של אנשים שנטבחו בירושלים. בשורה 67 של הטקסט נאמר: "בשר לו על דם זו המרכבה שלהן". מקבל החזון מתבקש לבשר כי דמם של אנשים שנהרגו, הופך להיות ל"מרכבה" שבעזרתה הם עולים למרום. ברקע הדברים עומדת כמובן עלייתו של אליהו בסערה השמימה ב"רכב אש ובסוסי אש" (מל"ב ב:יא). אנשים שנהרגו בעת המרד, מתבשרים אפוא בחיבור זה כי דמם השפוך הפך להיות ל"מרכבה" שבעזרתה הם עולים לשמים.

שמעון "שר השרין" היה מנהיגה המשיחי של קבוצה שמרכזה היה בעבר הירדן. מתברר איפוא ש"חזון גבריאל" התחבר על ידי תומכיו של "שמעון" והוא משקף את התמודדותם עם כשלון המרד והריגתו של המנהיג המשיחי. ההתמודדות נעשתה בעזרת הכתובים מספר דניאל המכילים את דברי המלאך גבריאל (ראו דניאל ח, כד-כה). הם זיהו את המלך "עז הפנים" הנזכר בספר דניאל עם הקיסר הרומי אוגוסטוס, שצבאו דיכא באכזריות את המרד. שמעון, מנהיג המרד שהתעטר בכתר מלכות, זוהה עם "שר השרים". בעקבות כך ראו את הריגתו של שמעון על ידי תומכיו של המלך "עז הפנים" כקיום חזונו של המלאך גבריאל לדניאל. שהרי גבריאל התנבא כי המלך "עז הפנים" יתגבר על "שר השרין" - "ועל שר שרים יעמוד". המלים הבאות בכתוב בדניאל הן "ובאפס יד ישבר". לפי דרך פרשנות זו משתמע מכאן כי הריגתו של המנהיג המשיחי היא הצרה האחרונה שאחריה תבוא שבירתו של האויב והגאולה השלמה - "לשלושת ימין תדע כי... נשבר הרע מלפני הצדק" (שורות 19-21).

כאמור, "חזון גבריאל" התחבר ככל הנראה בסוף המאה הראשונה לפני הספירה. אנו יכולים איפוא לקבוע כי באותה עת, סמוך לזמן לידתו של ישו הנוצרי, רווחה בקרב חוגים מסוימים ההשקפה שעל פיה מותו של המשיח הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה. בחוגים אלה התקבלה האמונה כי המנהיג המשיחי המומת הוקם לתחייה אחר שלושה ימים ביד המלאך גבריאל וכי עלה ב"מרכבה" השמימה. "חזון גבריאל" מאמת את הדברים שכתבתי בספרי "בעקבות המשיח" בדבר התגבשות האמונה בתחייתו של המשיח ההרוג אחר שלושה ימים ותחייתו עוד קודם לפעולתו המשיחית של ישו. אני סבור כי חשיפתו ופרסומו של "חזון גבריאל" הם תגלית בעלת חשיבות יוצאת מן הכלל. תגלית זו צריכה להביא להערכה מחודשת של התפתחות המשיחיות היהודית והנוצרית גם יחד.



מתיאס גרונוולד, תחיית ישו, 1515



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו