בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באב אל-ואד /38א: עונג ההתרסקות

תגובות

בימים אלה מתנגן ברדיו, בשעות לילה מאוחרות, שיר חדש ומוזר. "באב אל-ואד /38א" שמו, מעין מארש אבל גותי-ליצני, מצמרר ומענג כאחד. "מצד ימין אפשר לראות את איסטנבול שמתרחקת / מצד שמאל אתה יכול לראות את הכנף שמתנתקת / יש הרבה דרכים לתאר ואין אחד שלא ניסה / אבל כמו שדרדסבא אומר / אם זה כחול ושקט זה בטח מוות בעריסה // אני לא כאן לבדר אתכם, וזה לא ריקוד צ'רקסי קדום / אני מזיזה את הידיים לכיוון של יציאות החירום / ומי שמפחד להסתכל יכול לקבל שק לראש, בכל מיני צבעים / ויש גם אוזניות עם שירים של פעם, שתמיד עושים נעים // באב אל ואד / באב אל ואד / לא יתחילו בלעדינו / באב אל ואד // אני לא כאן לבדר אתכם, אני רק לשאול שאלה / זה שהטייס מזמן איננו זה נחשב תקלה? / מצד ימין אפשר לראות איך ההרים דוהרים לכאן / מצד שמאל אשתך שולפת שוקר / היא רוצה עוד מסיכת חמצן // יותר נמוך מדובי גל, יותר מהיר מקדנציה של ראש ממשלה / יותר מצחיק מרשימת שינדלר 2, יותר עצוב מהאפיפיור על סקטים / סרגיי עכשיו עובר עם עגלה, אם מישהו רוצה לקנות שעון למכר / להיות או לא להיות - זאת לא השאלה. השאלה היא / 'עוף או בקר?".

הכותבים והמבצעים הם להקת "הבילויים", הרכב הרוק החריף ביותר שפועל כיום בישראל, מהטובים שפעלו כאן אי פעם. אלה האנשים שיצרו את "מטבח אל-יהוד", "אין בגטים בגטו" ואת "נפלא פה" הבלתי נשכח. "באב אל-ואד /38א", השיר החדש שלהם, הוא יצירת מופת בזעיר אנפין.

סיפור המסגרת של השיר הוא סיפור המסגרת של מדינת ישראל, גירסת 2007: מטוס משוכלל שצולל אל התרסקותו. "יש הרבה דרכים לתאר" את הדקות שנותרו עד לסוף המר. אבל "הבילויים" "לא כאן לבדר אתכם", או לשיר שירים של פעם "שתמיד עושים נעים".

צריך לשמוע את הפזמון כדי להבין את הנס שמתחולל בו. שורת השיר המיתולוגית, "באב אל-ואד", מואטת לקצב מאיים של מארש אבל; עוד לפני שהמאזין מבחין בדמיון המלודי המפתיע שלה לשורה מיתולוגית לא פחות, "סע לאט", של אריק אינשטיין, משתרשר ההמשך מן השיר השני, "לא יתחילו בלעדינו", על תנודות המנעד העליזות שלו. ולבסוף, כמו עולה מן האוב, מזדמר ה"באב אל-ואד" המקורי של יפה ירקוני, כמעט מתייפח.

בתוך פחות מעשר שניות נדחס האבסורד הישראלי לכמוסה מרוכזת וצורבת. פעולת ההיתוך המוסיקלית חושפת עובדה מבהילה: האקלים המורבידי של "באב אל-ואד", ספוג תודעת המוות המקודש, מסרס החיים, והאקלים השאנן של "סע לאט", הנפרס בעצלתיים נטולי דאגות, הם שני צדדים של אותה מטבע. האחד משעבד את העתיד להנצחת העבר ההירואי ("זה אשר ילך בדרך שהלכנו, אל ישכח אותנו..."), השני משעה את העתיד לטובת הווה בועתי, מדחיק כל ("צבי אומר שקר לו בראש, תסגור איזה חלון"). האחד זוכר תמיד ש"בצדי הדרך מוטלים מתינו", השני מרחם תמיד על "החיילים ששוכבים עכשיו בבוץ". לכאורה, שני הפכים, ולמעשה, מהות אחת. לשניהם יפה האמירה - "כאילו אין מחר". בעשרות השנים שחלפו בין שניהם שרוי ההווה הישראלי הנצחי, הלא-משתנה: תודעת קץ מתמשכת, זוכרת בכוח ושוכחת בכוח, על סף התרסקות תמידית. אל דאגה; אם המוות הוא מנת חלקנו, לא יתחילו בלעדינו.

השיר עשוי שכבות שכבות, מעין חתך רוחב של קלישאות ישראליות, מפורקות ומכמירות לב בגיחוכן. אך אין לטעות ב"בילויים": הם לא כאן לתאר או לבדר, הם כאן לערער. ועל כן, בין דרדסבא לדובי גל גם נמצא השק שעל הראש (בקליפ שמלווה את השיר נראה אדם כפות עם שק על ראשו זוחל ברקע, ומיד ניגשים לחבוט בו באלה). והמלודיה המפתה של השיר מאיימת, כל הזמן, לגלוש לדיסוננס צורמני. כמו אצל חנוך לוין, שיר טוב של "הבילויים" מזקק בועה של יופי מתערובת של צחוק ותיעוב, ובסופו לבך נחמץ בצער סתום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו