בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מטר של קואנים

לשאלות הרבות הצצות בקריאת ספרו של הרוקי מורקמי אין באמת מענה, ועל סיפוקו יבוא המתחבט בהן, כמו בשאלות זן, בחוויה שבעצם חיפוש התשובה

תגובות

קפקא על החוף, מאת הרוקי מורקמי, תירגמה מיפאנית עינת קופר, הוצאת כתר, 2007, 569 עמודים

הרוקי מורקמי הוא סופר מצליח, אהוב וגם שנוא על רבים. הוא מן הסופרים הכותבים על כמה קווי תפר: בין חלום למציאות, בין החיים למוות, בין העולם המוכר לעולם שאולי קיים מעבר לו.

כאשר יצא לאור הספר הזה פתח המו"ל ברשת אתר לשאלות קוראים. לאתר הגיעו 8,000 שאלות. מוראקמי עצמו ענה על 1,200 מהן. אכן, הספר מעלה הרבה שאלות, מפני שיש בו קצוות פרומים, עניינים לא פתורים ודברים שנראים מיותרים ומופרכים. במהלך הקריאה ובסופה ואחריה הציקו לי שאלות רבות. למשל: מדוע אושימה, הספרן הראשי בספרייה שבה מסתתר גיבור הספר, קפקא הצעיר, הוא אנדרוגינוס וחולה המופיליה? מטאפורה למה הוא משמש? מה תפקידם של החתולים בספר? במצרים העתיקה היתה לאלת הבית דמות חתול, ואכן מדובר פה בבית מתפורר. האם זו התשובה? ומדוע נופלים מן השמים בהזדמנות אחת דגים (סמל נוצרי עתיק; הגיבור השני ברומאן, נאקאטה, שמחולל את הנס הזה, הוא נגר, כמו יוסף אבי ישוע) ובהזדמנות אחרת עלוקות? לאיזה צורך הכניס מורקמי לרומאן את אייכמן? מדוע מופיע אבי הנער בדמות ג'וני ווקר (סמל מסחרי של ויסקי)? מדוע מופיע גנרל סנדרס (הסמל המסחרי של קנטקי פרייד צ'יקן) בדמות סרסור? מדוע הפרוצה שהוא מסרסר היא פילוסופית? וכמובן, מה פשר הסיפור על הילדים המטיילים על גבעה ומאבדים את ההכרה?

לשאלות אין באמת מענה, ותחת להתייסר במהלך פרשני עקר, אני מבקשת להציג את הספר הזה כמטר של קואנים, אותן שאלות זן, כדוגמת "מה הוא הצליל של מחיאת כף יד אחת?" שבהן הוגים ימים ושנים, ועליהן ניתן לענות תשובות רבות. על סיפוקו יבוא המתחבט בהן בחוויה שבעצם חיפוש התשובה. ובכן, מטר של קואנים, תחבולה מבריקה. ברשימה על הספר ב"ניו יורקר", תיאר אותו הסופר האמריקאי ג'ון אפדייק כ"מהפך דפים" (Page Turner), כשביקש לומר שאי אפשר להינתק ממנו.

מורקמי עצמו, בפתח הספר, שם בפי גיבורו את הדברים הבאים: "אלה הם עיקרי הדברים: כשהגיע יום הולדתי החמישה-עשר עזבתי את הבית, נסעתי לעיר רחוקה ובלתי מוכרת והתגוררתי בקרן זווית בספרייה קטנה". זה בעצם כל הסיפור כולו, ו"זה לא סיפור אגדה. בשום מובן". ואמנם אין זה סיפור אגדה, כי אם רומאן חניכה. זה סיפור התבגרותו של קפקא טאמורה, סיפור של מסע חיצוני ופנימי, שנועד להביאו לכלל היכרות עם עצמו, לגיבוש עצמאותו, ולהבנה של זהותו, רגשותיו ומיניותו, ושל טיבו של העולם הסובב אותו. במובן אחר זה גם מסע של בריחה מן הגורל, מן הקללה שהושתה עליו, שכן מורקמי מעבד כאן מחדש את סיפור אדיפוס. הנבואה אומרת כי קפקא טאמורה יהרוג את אביו וישכב עם אמו ואחותו. בנבואה הזאת אין שום דבר מפתיע, שכן זה המהלך השגרתי של ההתבגרות. באופן מטאפורי, כמובן.

ואמנם קיים בספר ויכוח על השאלה בדבר המטאפורה: האומנם הכל הוא מטאפורה? נדמה שיש הכרעה בשאלה זו, אבל אין באמת הכרעה כמעט בשום דבר בספר הזה, להוציא מותו של נאקאטה, הגיבור השני של הספר, ושובו הביתה לחיים נורמליים של קפקא טאמורה. כדי לסייע לקפקא הצעיר להימלט מן הגזירה ממציא המחבר, מורקמי, מסע מקביל - מסעו של נאקאטה הקשיש. הנער מלווה לאורך כל המסע באלטר אגו שלו, בנער המכונה עורב (קפקא בצ'כית פירושו עורב). המסע המקביל של נאקאטה בן השישים, פגוע ראש, שזכרונו נמחה ואין הוא יודע קרוא וכתוב, הוא בריחה לא מן הגורל אלא מן המשטרה. ללא סיוע לא יוכל נאקאטה לערוך את המסע שהוא יוצא אליו, המסע אל הספרייה שקפקא מסתגר בה, המסע אל "אבן הכניסה", המסע לאי שיקוקו, ולבירתו טקמצו.

נאקאטה אינו מסוגל לקנות כרטיס לאוטובוס או לקרוא שלטים. לפיכך ממציא לו המחבר בן לוויה צעיר, נהג משאית, בחור פשוט וטוב לב, שמשמש לו מורה דרך. הנה כי כן לא רק את סופוקלס אנחנו פוגשים כאן, אלא גם את וירגיליוס - מורה הדרך של דנטה אל התופת וכור המצרף. וגם את ביאטריצ'ה אנו מוצאים בחלקו האחרון של הספר, זו האהובה המתה, המוציאה את קפקא הצעיר מעולם המתים אל תחום החיים. וכאשר חושבים על "הקומדיה האלוהית" של דנטה אפשר להראות כיצד רבות מן ההמצאות המשונות שמופיעות בספר ללא הסבר, כל תעתועי הדמיון הללו ותעלוליו, שהם חסרי פשר בספר, שואבים את השראתם מחומרים של דנטה.

כך עושה מורקמי שימוש במעולים שבחומרים הספרותיים שהוא מכיר, ואגב כך מחזיר את קפקא אל הספרייה כאילו מקס ברוד לא היה קיים מעולם. החידה המטרידה ביותר ברומאן היא חידת "אבן הכניסה", שהיא אולי גם המפתח לרומאן. היא מעלה בי השערה פרועה שהספר הזה הוא בראש וראשונה הרחבה ווריאציה ענקית ואולי גם תשובה על השאלה שמעלה הסופר פרנץ קפקא בסיפורו "בשער החוק", שגם הוא מעין קואן. מורקמי עושה שימוש גלוי במשפט המפתח, שבא בסוף הסיפור המקורי של קפקא. מדובר בכניסה, שהיא שער החוק. היא היתה פתוחה לפני האיש היושב בפתחה כל חייו, וממתין להזדמנות להיכנס פנימה, כי השומר אינו נותן לו להיכנס. כל חייו עברו עליו בציפייה להזדמנות זו, ואף על פי שהכניסה נועדה לו ואך לו בלבד, הוא מת בחוץ. הקורא של קפקא חש כאב חונק בסוף הסיפור, כאב שנגרם בגלל הבנתו את ההחמצה הנוראה, הנובעת מטיפשות, מצייתנות ואולי מפחדנות, אבל אין הוא מבין מהו החוק. והשאלה שהוא שואל היא: הכניסה לאן? למה מתכוון קפקא ב"החוק"? מטאפורה למה הוא "החוק"? כל הרומאן הגדול ורב-ההמצאות והחידות בספר "מהפך הדפים" הזה נסב למעשה על השאלה: הכניסה לאן? בעמוד 491 מתוארת הסצינה הקצרה הבאה:

"'חיכינו לך', אומר הגבוה.

'לי?' אני שואל.

'כמובן', הוא אומר, 'אין אף אחד חוץ ממך שאמור להגיע לכאן'.

'אנחנו מחכים כבר די הרבה זמן', אומר המוצק. ואחרי שיחה פשוטה בין שני החיילים המתים, אומר אחד מהם: 'אנחנו יושבים כאן כל הזמן במשמרות, אז אנחנו יודעים כשמישהו מגיע. אנחנו כבר חלק מהיער'.

'הכוונה היא שזאת הכניסה', אומר המוצק, 'ואנחנו השומרים שלה'.

'עכשיו הכניסה פתוחה במקרה', מסביר לי החייל הגבוה, 'אבל היא בוודאי תיסגר בקרוב...'"

ואם בתרגיל מחשבתי מקשרים את "אבן הכניסה" של מורקמי לכך שהוא כותב בד בבד גם וריאציה מודרנית ואתאיסטית על הקומדיה האלוהית, אפשר אולי לומר שהוא מפרש את "החוק" של קפקא, לא כאלוהים, או כהארה, או כאמת, כפי שהיינו נוטים לפרש, אלא כחיים עצמם. אלה החיים, שהמחכה אצל שער החוק מבזבז בציפייה מיותרת, בגלל צייתנות עיוורת ואימפוטנטיות. אבל אם זה מסע חניכה, כי אז הכניסה של הנער קפקא היא אל עולם המבוגרים, עולם שנוטלים בו אחריות, שהוא אכן עולם החוק, פשוטו כמשמעו. קודם שיחתו של קפקא טמורה הצעיר עם שני השומרים על הכניסה, הוא מקיים שיחה עם הנער המכונה עורב על אהבתו לאמו, שהוציאה אותו מן הלימבו. עורב מבהיר לו, שכל המסע שלו נעשה בגלל אהבה זו. אז שואל קפקא טאמורה את שאלת השאלות: "אתה אומר שאמא שלי אהבה אותי. מאוד. ואני רוצה להאמין לך. אבל אם זה נכון, אני לא מבין למה לאהוב מישהו בצורה עמוקה, אומר שמוכרחים לפגוע בו בצורה עמוקה. ואם זה ככה, מה הטעם לאהוב מישהו? למה זה מוכרח להיות ככה?" (עמ' 490).

"קפקא על החוף" הוא ספר שאפתני שמבקש להכיל הכל, את המיתוס ואת הפילוסופיה, את הארכיטיפים של ספרות המערב וספרות יפאן, הוא מבקש לחצות עם קוראו את מנהרות הלא-מודע ולעבור אתו אל העולם שמעבר לעולם, ובעיקר להמטיר עליו מטר של קואנים, שבעזרתם יקיים מתח כה רב, שהקורא לא יוכל להניח את הספר מידו עד שיסיים את קריאתו.



הרוקי מורקמי. 8,000 שאלות ו-1,200 תשובות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו