טיסה לטורקיה היא קצרה מדי

רות אלמוג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אלמוג

רציחות נוסח אוקספורד, מאת גיירמו מרטינס, תירגמה מספרדית והוסיפה הערות עינת טלמון, הוצאת עם עובד, ספריה לעם, 2007, 207 עמודים

בלבו של ספר המתח הזה, המתחכם להיות מתוחכם, מסתתרת שאלה פשוטה, שיש לה השלכות מורכבות וכוח לעורר דיון פילוסופי-אתי לא פשוט כלל. השאלה היא: עד כמה מסוגלים הורים - אב או אם - להרחיק לכת כדי להציל את ילדם, בתם או בנם, ממוות או מגורל מר, כמו מאסר עולם, למשל. היהיו מוכנים להפר חוקים? היהיו מוכנים להרוג? זו שאלה עתיקה. היא מופיעה כבר במקרא בסיפור על שלמה המלך ושתיים נשים, הטוענות לאמהות על אותו ילד עצמו. בסיפור ההוא, האם האמיתית מרחיקה לכת עד כדי ויתור על בנה, כדי להצילו ממוות. כדי לדעת את התשובה שמשיב גיירמו מרטינס על השאלה הזאת יש לקרוא את הספר הזה עד תומו.

אני ממליצה לקרוא את הספר בטיסה ליעד מערב-אירופי. טיסה לטורקיה היא קצרה מדי, בעוד שלטיסה טרנס-אטלנטית הספר קצר מדי. חוץ מזה הוא מתרחש באוקספורד - שאין תפאורה הולמת ממנה לתעלומת רצח, ואמנם כבר נוצלה לכך עד לזרא. ובכן, טיסה לאנגליה או כורסה ליד אח מבוערת בטירה סקוטית בליל חורף סוער, כי אף על פי שאנו קוראים בו על דברים שהם מעבר להשגתנו המוגבלת, כמו המשפט של פרמה, התיאורמה של גדל (האומרת שלא כל טענה אמיתית ניתנת להוכחה כאמיתית), פרדוקס של ויטגנשטיין, סדרות לוגיות, ואפילו אלן טיורינג ופיצוח "אניגמה" נזכרים בו, מדובר ב"ספר טיסה". יש לו אמנם יומרות אינטלקטואליות מרחיקות לכת, שדווקא את השאלה האתית המעניינת שחבויה בו הוא משאיר פתוחה, ואולי בעצם לא, מה שהופך אותו לספר לא מוסרי בעליל.

כי אם הרומאן הזה מתייחד במשהו, הרי זה ברצח מושלם, שכל מחברי הרומאנים הבלשיים טוענים שהוא בלתי אפשרי. רצח מושלם, כלומר: רצח שמבצעו אינו נתפס לעולם, אלא על ידי הקורא. מחבר הספר, מרטינס, שהוא עצמו מתמטיקאי ולוגיקן במקצועו, ממציא גיבור חסר שם, שמגיע לאוקספורד מארגנטינה להשלמת לימודיו, משתכן בקומת קרקע של גברת איגלטון הנכה, המתגוררת עם נכדתה הצ'לנית היפה (וכי איך לא?) ומתוודע מיד עם בואו ללוגיקן הנערץ עליו, הפרופסור סלדום. השניים מוצאים את גברת איגלטון הנכה מתה בחניקה, ומנסים בדרכם, דרכו של הלוגיקן, לפתור את תעלומת הירצחה.

מחבר הספר מציג דרך גיבורו סלדום סדרה של סמלים מתימטיים, כמפתח לסדרת רציחות שמתרחשת במהלך הספר. כל רצח חדש מלווה בסמל מתימטי. הסדרה פותחת במעגל, "סמל בעל אי-היקבעות מרבית", המבשר את הרצח של גברת איגלטון, או שמא מופיע כהערת שוליים, כלומר לאחר מעשה הרצח. אין אדם מתאים יותר מסלדום, שכתב ספר על סדרות מתימטיות וסדרות פשעים, לפתור את התעלומה. שמו של הפרופסור, "סלדום" (=לעתים רחוקות), הוא בעיני ההברקה המוצלחת ביותר של הספר. המספר האלמוני של הסיפור וסלדום גם יחד מאמינים שאם יצליחו לנחש את הסמל הבא בסדרה יוכלו למנוע את הרצח הבא. אבל כשקיים בהתחלה רק סמל אחד, איך אפשר לנחש את הבא? ובפרט כשמדובר בסמל כמו מעגל, שאינו בהכרח סמל מתימטי, שהרי הוא יכול להיות סמל מאגי, סמל של כת אזוטרית, סמל אסטרולוגי. ואפילו כשיש כבר שני סמלים - מעגל ודג - איך אפשר לנחש את הסמל הבא? עדיין אין יודעים אם מדובר בסדרה מתימטית, דתית (דג הוא סמל נוצרי מובהק), אסטרולוגית, אזוטרית או כיוצא בזה. בכל זאת, ניחשתי שהסמל הבא יהיה משולש, שהרי מדובר פה במתימטיקאים.

תערובת המתימטיקה ומעשי הרצח המסתוריים אינה יוצרת קוקטייל משכר, אלא משקה פושר, שדבר אין לו עם ספרות. גם מי שיתעקש לטעון שספרות בלשית היא ספרות, ויביא את אדגר אלן פו כהוכחה וכסמל ראשון בסדרה, לא ימצא כאן דוגמה ממיטבו של הז'אנר הזה, למרות התיאורמה של גדל (שאינה בלתי קשורה לסיפור), למרות המשפט של פרמה ולמרות ויטגנשטיין. הסיפור קלוש והדמויות אינן מפותחות דיין, ורק בסלדום יש עניין, בעיקר בגלל שמו, ובגלל השאלה שמחביא המחבר בספר שבא בעצם לענות עליה, כששמו של הלוגיקן הדגול ישמש כהערה לתשובה.

הטבע האנושי אינו סובל שאלות לא פתורות. חוסר סובלנות זה לחידות לא מפוענחות הוא שהוביל מאז שחר ההיסטוריה את ההתפתחויות במדעים השונים. לכן, ההקבלה בין החידה הבלשית לשאלות מתימטיות, הנעשית בספר הזה, היא יותר מסתם לגיטימית. אפשר גם לנסח אחרת את העיקרון הזה, ולומר שכל השאלות והחידות טבען ומהותן שהן שואפות לפתרון, שאחרת לא היו קיימות ככאלה. אבל השאלה היסודית שמעלה הספר אין לה באמת פתרון, אם כי הספר מציג פתרון אפשרי. מחבר הרומאן הזה, על כל פנים, מרחיק לכת עד למאגיה ולחוכמת הנסתר כדי לתת מענה לשאלת הרצח, וכאבי הספר, מראה עד כמה יכול אדם שעיסוקו בהיגיון להרחיק לכת, כשתשוקתו לפתרון מעבירה אותו כמעט על דעתו. אבל זה באמת קורה "סלדום", כלומר: לעתים רחוקות ביותר, כמו סדרה לוגית של המספרים הבאים: 2, 4, 8, 16, 31... לא ייתכן? שאלו נא לוגיקן ומתימטיקאי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ