* איזו דמות ספרותית השאירה עליך את הרושם החזק ביותר?

חואן, גיבור הספר "לב לבן כל כך", מאת חוויאר מריאס. חואן, המתפרנס מתרגום סימולטני, מנסה לחיות בין כמה תרבויות, נרדף על ידי סוד משפחתי אפל, ותמיד לכוד בין מה שאפשר לדבר עליו לבין מה שאי אפשר. מעל לכל, התרשמתי מהאובססיה שלו לדמותה של אשה קובנית אלמונית שראה פעם, במקרה.

* עם איזה סופר או סופרת של ספרי מתח היית נפגש לערב בבית קפה?

עם ריימונד צ'נדלר, אם כי סביר להניח שלא היינו נפגשים בבית קפה אלא בפאב אפלולי. חוץ מזה שהוא נשמע בחור שנחמד לשתות איתו כמה כוסיות, הייתי מנסה ללמוד ממנו איך לכתוב דמות גברית קשוחה באמת, דמות נשית מסתורית באמת, ואיך הצליח לעשות את מה שגם אני רוצה - להתפרנס מכתיבתו.

* מאילו ספרי מתח או סופרי מתח ישראלים אתה שואב השראה?

יש רבים וטובים, אבל ספר המתח הטוב ביותר שנכתב בעברית, שמשמש לי גם מקור להשראה וגם לקנאה שאיני טורח להסתיר, הוא "אדוניס" מאת אריה סיון (1981). זה ספר שעובד בכל הרמות: מותחן, רומן תקופתי ובמיוחד חידה אינטליגנטית שעדיין לא ירדתי לגמרי לעומקה, למרות הקריאות הרבות שלי בספר.

* כיצד נולד הרעיון לעלילת ספרך החדש, "המתמחה"?

הנסיעה היומיומית שלי בכבישי הצפון מביתי באשחר לעבודתי בעפולה, היא שמולידה בדרך כלל את ספרי. הגרעין של "המתמחה" היה סצינת ירי בכביש היציאה מנצרת, שעליה חשבתי בנסיעה שגרתית באותו כביש עצמו. ברגע שידעתי מי הוא שיושב בכיסא הנהג, מיהו שיושב לידו ומיהו שנוסע במכונית שלידם, הספר הושלם למעשה, והייתי צריך רק להעביר אותו דרך המקלדת אל המחשב.

* מהו המשפט האהוב עליך בספר?

"כל הצרות שלי בחיים מתחילות בשיחת טלפון. פשוט אסור לי לענות לטלפונים" (זה נכון לגבי הגיבורה שלי, רבקה, אבל גם לגבי, למרות שעכשיו יש גם מייל ומסנג'ר ופקס, וגם מהם צריך להיזהר).

* ממי היית מבקש לקרוא את הספר?

כל עורך מוסיקלי בתחנת הרדיו 88FM. את הספר הזה כתבתי כשברקע נשמעת המוסיקה שלהם, וזה לא משנה באיזה שעה ישבתי ליד המחשב, תמיד היה שם משהו שהתאים לי בדיוק. הייתי רוצה לגרום להם את אותה נחת שהם גורמים לי.

* מי אתה מצטער שלא יוכל לקרוא אותו?

אורי אדלמן ובתיה גור. את אורי הכרתי באופן שטחי, ועם בתיה גור לא דיברתי מעולם, אבל הייתי בכמה הרצאות שלה. מותם, בהפרש של כמה חודשים, נחווה אצלי כמעט כאובדן אישי. החלל שנוצר בסצינת ספרות המתח המקומית לא התמלא מאז.

* לו היית כותב היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?

"שום דבר הכתוב בספר זה אינו נכון". אבל מכיוון שקורט וונגוט כבר כתב את הפסקה הזו ב"עריסת חתול", נראה לי שהאוטוביוגרפיה הזו כבר לא תיכתב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ