איך מציירים בית ואיך חיים בתוכו

"פנים", ספרה של מיכל פלג על הצייר יאן ראוכוורגר, כולל שיחות והתבוננות יצירתית בעבודותיו של הצייר, החוקר בציוריו את מושג "הבית"

חמדה רוזנבאום
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חמדה רוזנבאום

פנים, שיחות עם יאן ראוכוורגר מיכל פלג. הוצאת כרמל, 209 עמ', 94 שקלים

שיחותיה של מיכל פלג עם יאן ראוכוורגר, השזורות ב"פנים", הספר שכתבה עליו, מתומללות באופן נטורליסטי למדי; יש שם, למשל, משפטים שנקטעים בטרם הושלמו, משפטים שמשמעותם מובנת רק מההקשר הרחב יותר של הדו-שיח. שפתו של ראוכוורגר, הקובע בכמה מקומות שצייר לא צריך להיות אינטלקטואל, עוברת בתמלול הזה כשפה של מהגר, שמנגינת הרוסיות עדיין נשמעת בה. נראה כי מנגינה זו יקרה לפלג, כי היא אוצרת בעיניה חיבור מיוחד במינו, האופייני לתרבות העברית: "עיר המלים העברית, שנלושה מחול והרבה רוסית בפיהם של מחדשי השפה, בעלי הנס, המתרגמים לא פחות מן הסופרים והמשוררים" (כך מתארת פלג את תל אביב של הספרות והשירה בהקשר לסדרת דיוקנאות המשוררים שצייר ראוכוורגר בשנות ה-80, הקרויה "4 שעות גג").

ראוכוורגר נולד ב-1942 בטורקמניסטאן, אז אזור בגבול הדרום-מזרחי של ברית המועצות, שאליו נדדה משפחתו מאוקראינה במלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה חזרה המשפחה להתגורר בקייב, שבה גדל. כבן לצייר, למד ראוכוורגר ציור מילדות. בשנות ה-60, לאחר שירות בצבא הרוסי, המשיך ללימודי אמנות במוסקבה. לאחר שזכה בהכרה מסוימת, החל ללמוד אצל הצייר ולדימיר וייסברג, שהיה נערץ על חוג תרבותי אליטיסטי ששימר זיקה אסורה לאוונגרד הרוסי. ב-1973 עלה לישראל עם משפחתו, מטעמים שהוא עצמו מתאר לעתים כבריחה מעול הדיקטטורה, אך בעיקר כשלב בהתפתחותו כאמן - רגע שבו צריך היה להתנתק מהשפעתו של וייסברג (על דעתו ובעצתו).

ראוכוורגר נדד עם משפחתו בין כמה ערים בישראל: צפת, בת ים, יפו, תל אביב ושוב יפו, שבה התיישב לבסוף. הוא התקבל כאן כצייר בעל ערך על ידי קבוצות שונות של אמנים ושל אוצרים: על ידי קבוצת "אופקים חדשים", שעמה חלק מחויבות לציור במובן המסורתי שלו; אבל גם על ידי אמני "המדרשה" הצעירים, ובראשם רפי לביא, שגם הזמין אותו ללמד במוסד. פעמיים שהה מחוץ לישראל לתקופה ארוכה: בפריס (ב"סיטה", קריית האמנים) ושנים אחר כך בניו יורק. ב-2004 נערכה לכבודו תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון ישראל.

זו בקצרה הביוגרפיה של ראוכוורגר, הנפרשת בספר בעיקר בארבעת פרקיו הראשונים (מתוך שבעה בסך הכל); שלושת הנותרים קרויים בשמות שחופפים לנושאים מעולם הציור: "פנים", "עירום" ו"ספל בתוך ספל", הרומז לטבע דומם. הפרקים הראשונים משרטטים, כאמור, מסגרת ביוגרפית המקיפה את ההיסטוריה המשפחתית, החיים ברוסיה, ההגירה ארצה וההתקבלות בישראל.

השיחות עם ראוכוורגר - על חייו, דרך עבודתו, עבודתו עם וייסברג והמילייה שהקיף אותו, האמנים שפגש בארץ - משולבות בכתיבה הידענית של פלג, העוברת במיומנות מתיאורי נוף וזיכרונות אישיים ואנקדוטליים אל ניתוחים תרבותיים בעלי עומק. כמו ברוס צ'אטווין, שאף מצוטט בספר, היא עוברת באלגנטיות וברגש מהתרשמויות אישיות לעולמות הספרות והאמנות.

הצלילה המרשימה ביותר ממציאות אל תוכן ספרותי נעשית בדמיון של וייסברג וראוכוורגר המטיילים ברחובות מוסקבה כאפיזודה מתוך "השטן במוסקבה" של בולגקוב. זה קורה בפרק השלישי - "אדום, שחור, לבן" - המשרטט תמונה לא שיטתית, אך מרשימה, של חיי רוח רוסיים המתקיימים במחתרת. בנגיעות סלקטיביות, עוברת פלג מצ'אטווין ואלמנות המשוררים והאמנים המטוהרים אל מאלביץ', טרקובסקי, בולגקוב, פושקין, טולסטוי וגם צ'ה גווארה. אף מקומה של הפילוסופיה לא נפקד, כשפלג מגייסת את מישל פוקו כדי לדבר על המצב ההופכי של "הציווי אלי שיח" - על תרבות נגד שהיא תוצאה של השתקה ושל דיבור במחשכים.

באקלים האמנותי המקומי קל מדי לשייך את הציור של ראוכוורגר לעולם דומסטי ולא חדשני; נושאי ציוריו אכן מקובעים בקטגוריות הישנות: עירום, דיוקן, טבע דומם, נוף ותפנים ("Interior") - והם מבוססים לרוב על התבוננות. במגבלות השיח האמנותי בישראל, הזיקה של ראוכוורגר למסורת האוונגרד, ל"לבן על לבן" של מאלביץ' (דרך ה"לבן על לבן" הפיגורטיבי של וייסברג), נסתרת מהעין.

העבודה של ראוכוורגר (מפתה לכתוב "מלאכה", כי הוא ידוע בשגרת העבודה היומיומית שלו, בהתמודדות עם מודל או מציאות שמונחים לפניו) עשויה שלא להיקלט ברדאר של השיח הביקורתי הזה. מה עוד, שראוכוורגר הוא מהגר, ולא במובן אחד. כותבת פלג: "רדוף על ידי משטרת האסתטיקה הפנימית שטילטל איתו ביחד עם חבילת הספרים ושתי מזוודות, הוא נמלט על נפשו מן הציוריות הכוזבת של 'קריית האמנים' בצפת לתל אביב, ומתל אביב עבר לבת ים, ומבת ים - ליפו, והתרבות דלקה אחריו והדביקה אותו בכל מקום".

אם כמה מפרקי הספר כוללים יחס לאחד מנושאי הציור שראוכוורגר מתמחה בהם, הרי ששם הספר, "פנים", מתייחס ללא ספק לתפנים - הקטגוריה שבה הגיע לדרגת מופת. כמו הדיוקן והטבע הדומם, גם התפנים אינו נקשר בהיסטוריה של הציור ליוקרה יתרה, אך יש לו גיבורים משלו, ביניהם שרדן הצרפתי, צייר הנערץ על ראוכוורגר.

בתפנימים שלו מראה ראוכוורגר את בני משפחתו - אשתו גלית, הילדים נדב ודניאל, וילדיו מאשתו הקודמת, מוטי ומירי; מקובל לדבר על האינטימיות ותחושת הביתיות הנובעת מציורים אלה - אך בעיני פלג יש בהם גם ניכור, המחלחל פנימה אל הבית. כך או כך, הדיון של פלג בציוריו של ראוכוורגר, והשיחות עמו, מדגישים את העמל הכרוך בביות, כלומר ביצירת הבית - ולא רק בציור, אלא בחיים עצמם.

חמדה רוזנבאום היא מבקרת אמנות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ