טור סיני מוחה על העלבון שעלבה בו האקדמיה וגרשם שלום מנסה לפייסו

נתן אפרתי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתן אפרתי

בשנת 1956 הוענק פרס ישראל במדעי היהדות לפרופסור יגאל ידין על ספרו "מגילת מלחמת בני אור בבני חושך", ולפרופסור נפתלי הרץ טור-סיני - על מפעל חייו בתחום חקר המקרא והבלשנות העברית. ארבע שנים קודם לכן פשט ידין את מדי הרמטכ"ל השני של צה"ל, וב-1956 קיבל את הפרס על עבודת הדוקטור שלו. בתגובה לכך שיגר טור-סיני מכתב מחאה ליושב ראש ועדת הפרס, הפרופסור גרשם שלום, שבו סיפר על דרך החתחתים שלו וקבל על הפגיעה בכבודו.

כבר עם ייסוד האוניברסיטה העברית התנגדו רבים למינויו של טור-סיני (טורטשינר) לראש הקתדרה לתנ"ך. טור-סיני עלה אפוא לארץ רק כעבור שבע שנים, לאחר עליית הנאצים לשלטון, והיה לעורך כתב העת "לשוננו". במכתבו לשלום כתב טור-סיני על רדיפותיו "מטעמי קנאות דתית עיוורת" על ידי "הכנופיה" שישבה בשעתה בקפה "טוב טעם" בירושלים. למה רמזו מליו? הקצף הגדול יצא עליו בעקבות מאמר שפירסם בכתב העת למדעי הרוח "תרביץ" בשם "כפי תחרא", שעניינו תיאור צורת מעיל האפוד של אהרן. הפירוש המקובל של המלה "תחרא" היה שריון, אבל טור-סיני הביא ראיות שהכוונה היא לפי הטבעת.

פירוש זה הגדיש את סאתו של טור-סיני בעיני החוגים האורתודוקסיים. למלחמה מולו התייצב חנוך ילון, ששמו הלך לפניו בשל בקיאותו וידיעותיו המפליגות בחקר הלשון, בענייני הדקדוק והמסורה ובחקר המסורות הלשוניות החיות שבפי העדות השונות. ילון שלל לחלוטין את הנחות טור-סיני ופירסם את הערותיו ב"תרביץ", וטור-סיני השיב לו על השגותיו ("תרביץ" ז, עמ' 112-114; 227-229). ב-1938 נדרש פרופ' הוגו ברגמן, ששימש בעת ההיא רקטור האוניברסיטה, לסלק את טור-סיני מההוראה באוניברסיטה. ברגמן השיב שאיננו יכול לשפוט בנוגע לצד המדעי של הפולמוס של ילון נגד טור-סיני, ואולם ידוע לכל שביאליק סמך את ידיו על טור-סיני ועל מינויו לקתדרה על שם ביאליק (ברגמן לשוחרי האוניברסיטה בירושלים, י"ב באדר ב' תרצ"ח, גנזך האוניברסיטה).

לא בכדי כתב טור-סיני על הרדיפות שסבל מהן בגלל עמדותיו ובייחוד משעה שהופקדו בידיו לפירוש תעודות לכיש מתקופת הבית הראשון (טור-סיני, תעודות לכיש, מכתבים מימי ירמיהו הנביא, ירושלים ת"ש). באחת מישיבות ועד הלשון (1937) הזכיר טור-סיני, בין השאר, את חפירות לכיש כהוכחה מובהקת לאמיתות הפנימית של התנ"ך והוסיף: "תגובת ארץ-ישראל - במקום הכרת טובה, קנאה, ולא קנאה לתורה - התקפה אישית במקום בקורת עניינית" (ארכיון האקדמיה ללשון העברית).

במכתבו לגרשם שלום מתרעם טור-סיני על הקדמת הצעיר לבכיר. הוא גם איננו מסתיר את אכזבתו מיחס שלום כלפיו, על פי תחושתו, יחס שהתבטא, בין השאר, בעת ששימשו יחד בוועדת מינויים, כנראה, להעלאת י"א זליגמן לדרגת פרופסור במקרא. עם פטירת טור-סיני נשא עליו שלום דברי הספד בתור נשיא האקדמיה למדעים ואמר, בין השאר: "כל שיחה אתו היתה חוויה. כל כולו היה נתון בעניינים מדעיים ובעניינים רוחניים כמעין המתגבר. הברקותיו היו מפורסמות" (דברי אזכרה בכסלו תשל"ד, 1973). התכתבות זו משמשת בבואה ליחסים המורכבים בין שניים מחשובי חוקרי מדעי היהדות.

מכתב טור-סיני נמצא בגנזך המדינה וסימנו פ2908/; ומכתב שלום נמצא בארכיונו שבמכון לכתבי יד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי וסימנו 41599.

טור סיני כותב לגרשם שלום

חבר נכבד מאוד, קיבלתי את מכתבך, ואילו באתי לענות עליו במלואו, לא הייתי מספיק. ואעלה על הכתב מקצת דברים, כפי שהם עולים על לבי. אם נגיע לידי הבנה, אפשר שעוד ניפגש ויהיה מקום לשיחה; ואם לא, הרי אין תועלת בכל הדברים.

אשר לעובדות, אין ספק שהיה בזה עלבון פוגע, שאפשר היה למנוע אותו, במיוחד בנקודות הבאות: א) הקדמת את תלמידי ידין, הצעיר ממני בשנים, בסדר הא"ב, ולדעתי גם בזכויותיו במדע. למה זה? ב) לא היתה כל הסתייגות - שלא במנהג שאתה קובע אותו בכל שיפוטכם - לגבי עבודתו של ידין. ג) אין בהנמקה למתן פרס מקום לביקורת ממש, ולא היתה הביקורת עניינית. לא הבאתם בחשבון, שגם במקום ש"טעיתי" היתה זאת טעות בדרך לאמת, ושהיה גם בטעויותי משום תיקון לגבי טעויותיהם הרבות של אחרים. ומשום קביעת בעיות שלא הוכרו, לא היתה בדבריכם הבנה למאות הבעיות, אשר גדולי הדורות התלבטו בהן, ואני, אולי לא בדרך ישירה אלא בקשיים ובניסיונות, סללתי דרך חדשה לפתרונן. ד) לא היתה בדבריכם הבנה לאותה נבזות שבה נרדפתי בכל דרכי, בהיותי אחד ויחיד שהעז לחקור את המקרא כיהודי חופשי, נגד שגרת הגויים ונגד שנאת אחים, מראשית דרכי, ועד הזמן שחילקו פמפליטים נגדי כשהיתה "סכנה" שאורה באוניברסיטה בירושלים, ועד ועד בכלל. ה) לא שמתם לב - אולי לא יכולתם לשים לב - לכל יתר פעולותי בשדה הבלשנות השמית והכללית, בעבודתי בלשון החיה, בתרגומי למקרא, ועוד ועוד. ודרך זו של תיאור "כשלונות" שהיו גם הם לדעתי ניצחונות חלקיים בדרך למטרה ששום אדם שלא היה יכול להשיגה מיד, בוודאי פוגעת היתה, וכן פוגעת היתה דרך ההנמקה בסוף דבריכם בלשון, "אף על פי כן", ובטון של התנצלות - כאילו חסד עשיתם לי - ואני מצדי לא עשיתי שום צעד לשם קבלת הפרס, ויכולתי לוותר על הכבוד ועל הכסף. ואם לא ויתרתי, הרי היתה זאת משום ש"אף על פי כן", לא היה ספק גם בלבי, כי ראוי אני לפרס לא פחות מתלמידי שזכו בו. אמנם, כששמעתי את הדברים, חשבתי: מה בכך, אם נתנו לי את הפרס מתוך כוונה לא שלמה? הקהל, כך חשבתי, לא ישים לב, ומה איכפת לי בכוונת השופטים? ואולם מיד אחרי שובי אל ביתי, בו בערב, התחילו מטלפנים אלי, ואחר כך דיברו אתי אישים רבים וחשובים, שאין כל מקום לחשוד בכוונתם, והעירו אותי על על מה שנראה ונשמע בעיניהם ובאוזניהם כניסיון מחפיר להשפיל את כבודי ברבים, כאילו הצטרפו השופטים לחלק מן הרדיפות שזכיתי להן לא מטעמי מדע, אלא כאן מטעמי קנאות דתית עיוורת, וכאן מתוך קנאת חינם, גלויה ונסתרת ודי להזכיר את מעשה הכנופיה, שישבה בשעתה בקפה "טוב-טעם" כדי לטקס עצה "מה אפשר לעשות נגד טורטשינר", הואיל ונמסר לו לפרש את מכתבי לכיש, קבוצה של אותם האנשים שהשתדלתי לגמול להם חסד מדי יום ביומו...

ואשר לך וליחסך: אמנם זוכר אני לך לטובה, כי נתת לבתי לפני 23 שנים את החתול דרש בן מרש, אשר אחד מצאצאיו, בשם שמנון, עודנו בן בית אצלה, אפילו כעת, אחרי שהיא יצאה לשנה לארצות הברית, והוא עומד על משמר ביתה ובא לבקר לפרקים גם אותנו. אבל מאז, בכל התקופה הארוכה הזאת, לא שמעתי ממך כל מלה של חברות או של ידידות. אדרבה, גם בדיון על בעיות מחוץ לכל תחום אישי, כגון למשל בדיון האחרון על פרופסורה בתנ"ך, בחרת להכניס עקיצות מכוונות נגדי, ללא עניין וללא צורך ועל כן, מובן שלא יכולתי להניח, שיש כאן יחס של הבנה מדעית ואישית. ואם נתתם לי את הפרס, הבינותי שכנראה, בין מרצון ובין שלא מרצון, עם כל ה"כשלונות" המדומים לא מצאתם אחר ראוי יותר...

"אף על פי כן", אין זאת דרכי, ואין זה ראוי למי שמכיר את אפסותנו בהערכה היסטורית, לנטור ולזכור את הרע. ובפרט אין זה ראוי לי, שאני אוהב לשכוח רבות, ואשר גם במדע אני רואה את השכחה כיתרון, הואיל והיא מאפשרת לשוב ולגשת לכל בעיה בעיניים לא משוחדות, לא מושפעות אפילו ממה שבעצמי כתבתי או אמרתי. מוכן אני בכל לשכוח, כשם ששכחתי את העוול שעשו לי רבים, אשר תכופות אחר כך הצטערו על מה שעשו, ואני השתדלתי לחיות בידידות גם אתם. ברוח זו הנני נותן גם לך ולחבריך את ידי לשלום. כשם שזכיתי לאמור, למשל, בנימין מנשה לוין ז"ל, כשני חודשים לפני מותו, כמה אני מעריך את עבודתו, על אף העובדה, שיה גם הוא בין אלה שהדפיסו פמפליטים נגדי, כך יודע אני להעריך את עבודתך, ואף את מסירותך לאוניברסיטה, בין שתאהבני ובין שתשנאני.

שלך בהוקרה רבה, נ.ה. טור-סיני

גרשם שלום עונה לטור סיני

ירושלים ט"ז אייר תשט"ז מאי 1956 טור-סיני חברי הנכבד,

אין בידי לענות על דברים רבים במכתבך אלי מיום י"ד אייר שהם חידה בעיני ונוגעים בדברים שלא שמעתי עליהם מעולם ולא היה לי חלק בהם.

אין גם טעם להתווכח על הצד הענייני של נימוקי ועדת השופטים שכל חבריה אחראים במדה מלאה על מה שכתבו וחתמו כחוות דעתם.

כתבתי לך כדי להסיר מלבך את הדעה המוטעית כאילו היתה למי שהוא מבין חברי ועדה זו כוונה לפגוע בך, דעה שכפי שאני לומד בצער ממכתבך נתעוררה על ידי מחרחרי ריב. ודאי שעל כוונתי במתן פרס זה אני יודע ויכול להעיד, וכששמעתי שנשתבשה כוונה זו יכולתי לנסות ולהעמיד אותך על תיקונה. ואם רצונך לקבל דברי ברוח שנאמרו, אשמח ואם על כוונתנו ישפטו אנשים שלא היו בהתיעצות השופטים, ואם דבריהם נכנסו באוזנך ולא דברי חבריך שהיו באותו מעמד ושכוונתם היתה הפוכה ממש ולטובה נתכוונו, אין לי אלא להצטער על כך מעומק לבי.

רק בשלושה דברים הנוגעים לעובדות, אתקן את דבריך:

א) בדבר הקדמת תוארו של ידין במתן הפרס: הועדה קבעה בראשונה את בעל הפרס שזכה על יסוד ספר מסויים ואחר כך את בעל הפרס שזכה על יסוד מפעל חייו המדעי. סדר זה לא היה בו כל חידוש במקרה שלך, וכבר נהגו כך בשנה שעברה לגבי ד"ר אורבך (במקום הראשון) ופרופ' היינימאן רבו, ולא שמענו שמי שהוא ראה בכך פגיעה בכבודו של פרופ' היינימאן. אילו הייתי מעלה על דעתי שגם מדבר זה יעשו מטעמים ויבנו "כוונות", הייתי בודאי משנה את הסדר. אבל הטעם היה פשוט ופורמלי, וללא שמץ פנייה אישית.

ב) גם לגבי מסקנות עבודתו של ד"ר ידין העידו השופטים בסיום חוות דעתם הסתייגות מסוימת, ולא כדבריך.

ג) לא היתה כל "הנמקה בלשון "אף על פי כן" ובטון של התנצלות" כאשר כתבת. סיכומנו החיובי בהחלט נוסח באופן שונה לגמרי וללא כל נימה של ריטון.

פירושך על נימוקינו רחוק מן הפשט, וסוד לא היה בהם כלל.

צער רב הוא לי שחברי ואני לא זכונו בעיניך. מי יתן ותסיר מלבך חשדות שאין להם יסוד לא במעשינו ולא בכוונתינו. כבקשת מוקירך גרשם שלום

שלום הוסיף את הדברים הבאים כשהכין את מסמכיו למסירה לארכיון האוניברסיטה: "...שמעתי אחרי כן, היו המסיתים את טור-סיני בדברי שקר". סתם ולא פירש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ