שני שירים

תירגם מפולנית דוד וינפלד

ויסלבה שימבורסקה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ויסלבה שימבורסקה

הכרח

אנו אוכלים חיים של אחרים, על מנת לחיות.

צלע חזיר שמת לא בדרך הטבע, עם כרוב עליו השלום.

תפריט הוא מודעת אבל.

אפלו הטובים באדם

מכרחים לכרסם, לעכל, דבר מה הרוג.

למען לא יחדל לפעם

לבם הרגיש.

אפלו הליריים שבמשוררים,

אפלו המחמירים שבסגפנים

לועסים ובולעים דבר מה,

שבכל זאת צמח לו.

קשה לי לישב את הדבר עם האלים הטובים.

אלא אם כן הם קלי אמונה,

אלא אם כן הם תמימים,

את מלוא השלטון על העולם נתנו ביד הטבע.

והוא זה, השגעוני, שכופה עלינו את הרעב,

ובמקום שם הרעב,

שם קץ החפות.

אל הרעב חוברים מיד החושים:

הטעם, הריח והמשוש והראיה,

כי לא בלתי נחשב הוא טיב המאכלים

ועל אילו צלחות.

אפלו השמיעה נוטלת חלק

במתרחש,

שיחות עליזות לא נדירות הן ליד השלחנות.

כף היד

עשרים ושבע עצמות,

שלשים וחמשה שרירים,

יש בכל כרית של אצבעותינו החמש.

הרי זה די והותר,

כדי לכתב את "מין קמפף"

או את "פו הדב".

מתוך "רגע", מבחר שירי ויסלבה שימבורסקה, העומד לראות אור בהוצאת כרמל

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ