בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רקוויאם למקום ולזמן

עוצם עין אחת

תגובות

טמיר ליכטנברג - "בלי ידיים", אוצרת ורד זפרן גני, סדנאות האמנים, תל-אביב

לפני שבוע העלתי באוב את תערוכתו של מיכה אולמן "יום חול" מ-1997 בסדנאות האמנים בתל-אביב כמופת של תואם בין אמנות למקום. עכשיו, כשהסוף כבר מרחף מעל הסדנאות, ברא טמיר ליכטנברג תערוכה שונה מאוד מזו של אולמן, אך במהותה גם היא תואמת מקום וזמן, שעמד בה מלכת. היצירה עושה שימוש במקום, באופיו האדריכלי ובמהותו, ולא במתכוון היא שיר פרידה, רקוויאם של חולין, לחלל הזה. "בלי ידיים", גוער החנווני, גוערת הנערה; ליכטנברג, שבורך בכשרון, במגע וברגישות, שולח ידיים, ממקם ומחבר מחדש את הדוממים שבחר באופן היוצר סיפורים, שיגרות מופרכות ואמיתיות.

אל התערוכה מוביל קיטון כניסה אפלולי שליכטנברג בנה מרצפת לינוליאום זולה דמוית פרקט. צמוד אל הקיר עומד פסנתר שמעליו מקוש. הוא יהדהד בכניסה לתערוכה, ואחר כך בחללים, כאילו מחליף את הראייה בשמיעה. ליכטנברג מיסך והפריד את החלל המרכזי במסך קטיפה ארגמני של בימת תיאטרון, ומקרקעית המסך יורדים עשרות מיתרים. אם מושכים במיתרים הללו מתרוממות כנפותיו הכבדות של המסך לגלות את ריקנותו של החלל העליון. בחלל הזה תלוי עוד רק שעון קיר, שמחוג השעות שלו סובב סחור סחור כמו היה מחוג השניות, כתחושת הזמן שסטה בתערוכה. חלקת הקיר שלידו פגועה מניסיון לתלות את השעון. תחושת זמן עבר, קיום קודם, נוגעת גם בקיר שממול. אותות רפאים של תערוכות קודמות שקרמו עור וגידים בחללים הללו ולא עוד.

מעבר לקיר מצטופף עדר של פסלים המפוסלים מחומרים מזדמנים בפיסול ארעי: מתקן עץ לייבוש כלים שעליו נמתחים קלידים לבנים על תושבת פלסטיק שחורה; ערימה דחוסה של גופי תאורה, שריד של ארגז ישן ועליו תצלומי ארץ-ישראל ישנים, חמורי עץ, ספר ישן, חלון עקור ועוד. ערירי, צמוד לקיר הרחוק, ניצב גוש עץ מהוקצע שהוצא מאש והוא מפויח וכהה נגד הקיר הבהיר. מאפר גופו השואתי עולות להבות בד סינתטיות סוריאליסטיות.

בפתח החלל הבא הציב ליכטנברג דלת זכוכית גדולה שנלקחה ממוסד ציבורי כלשהו, תלושה ושייכת לחדר האוכל הקיבוצי, ומולה הכיסאות "המקשיבים", הפונים לשמוע את מוצא פיו של "המדריך". מהעבר האחר, רחוק מהקיר, עומד כיסא נוסף, כיסא רטרו של עץ ופלסטיק מהילדות, ועל הקיר לידו תלויות אוזניות שחורות, אילמות. פקעת מיתרי המסך מהחלל המרכזי נסרחת על הרצפה מהפתח האחר, כמוטיב ריתמי חופשי. את החלון הגדול הנפתח אל המסדרון חסם ליכטנברג, מכיוון המסדרון, בארון עץ ישן שעל מדפיו כדורסל, כמין ביצה של זמן. הוא נמנע מכל תאורה מלאכותית, וכך עושה את שלו האור הטבעי, עד שקיעתו. כפי ש"יום חול" של אולמן נמחתה מעל פני האדמה, גם "בלי ידיים" של ליכטנברג תפורק ותוחזר אל המצב הגולמי, אל בטרם היות הדוממים לאמנות, ויישאר זכרון התערוכה במי שביקרו בה.

רועי כרמלי - "וולקן", אוצר רני לביא, החנות, תל-אביב

כשהערב יורד ברחוב העלייה, מעברה האחר של פלורנטין, מבחינים העוברים והשבים במתרחש בחלונות הראווה של "החנות". זו תערוכתו הלילית המסקרנת של רועי כרמלי, "וולקן". את החלון האחד כרמלי השאיר כמות שהוא, מאיר אותו מהחוץ אל הפנים וכך, כליכטנברג בסדנאות, חושף את אופיו, הממשי או המומצא. את הזכוכית הקמורה הפונה אל הרחוב כרמלי משך בכספית עד שהיתה למראה חלקה, חלקית, הדועכת בנזילות עכורות, ובאספקלריתה משתקפים מראות הרחוב ממול: חנויות המשקאות החריפים, האוטובוסים, רוכבי האופניים, עצי הפיקוס, העובדים הזרים השבים מיום עבודה מפרך, פנסי הרחוב. זו מראה חד-כיוונית, מהפנים אל החוץ, הנותנת לרחוב לחדור אל חלל הראווה.

בחלון השני כרמלי בנה תחנת כוח מאולתרת בחסותו של וולקן, אל נפחי הברזל המיתולוגי, וגוף הברזל היצוק, האניגמטי, של מפעלי וולקן המנדטוריים. תחנת הכוח הופכת "רוח" לאנרגיה ואנרגיה ל"רוח". היא מורכבת מ"ספרייה" של פיסות עץ מסוגים שונים, כחומר גלם לשריפה, מנוע חשמלי של מקדחה או כלי משחית אחר, המפעיל שרשרת פעולות של בוכנות עץ, מיתרי חוטים, מלחציים, פיסת מרצפת צבעונית. תחנת הכוח מדליקה לסירוגין נורה חשופה ומספקת חשמל לטלוויזיה הביתית הניצבת על צדה, ובה מוקרן וידיאו יפה ובו עפיפון קלאסי של ילדות עף בקרקעית נהר או ים, נע ונד בכבדות המים, באור הטורקיז המחלחל מלמעלה - יופי שירי חופשי הלכוד בגוף התערוכה הדחוס, המתומצת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו