בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היושב ראש מאו אמר - אז שו' סאן-גואן עשה

שו' סאן-גואן, גיבור ספרו של הסופר הסיני יו הוא, הוא אדם ממוצע - מחלק פקעות משי במפעל, לא עשיר ולא עני, לא חכם במיוחד ולא מוכשר מאחרים; וכמו כולם, גם הוא נאלץ להתמודד עם ההיסטוריה

תגובות

קורותיו של שו' סאן-גואן, סוחר דם יו הוא. תירגם מסינית: דן דאור. ספריה לעם, הוצאת עם עובד, 247 עמ', 79 שקלים

כמו מתנה הגיע אלי ספרו של יו הוא בסוף הקיץ. כמו מתנות שאינך מצפה להן אך ברגע הגיען את מבינה כמה רצית בהן. ספרו של יו הצליח לקרר ולהצל, להצחיק להעציב ולרגש, ולעורר מחדש געגועים לספרים שאינך מניחה מידך גם לאחר שסיימת את קריאתם.

שו' סאן-גואן, גיבור הספר, מתואר כ"כל אדם". ממוצע. לא עשיר או עני במיוחד, לא חכם במיוחד או מוכשר במיוחד. מחלק פקעות משי במפעל. מתואר על פי מעשיו ולא על פי מהותו הפנימית. הספר מלווה אותו מבחרותו עד זיקנתו דרך תחנות שונות ואירועים בחייו. שו' סאן-גואן הצעיר, המגלה שהוא יכול להרוויח כסף רב דרך מכירת דמו, ונעזר בו כדי להתחתן ולהקים בית. שו' סאן-גואן הבוגר המתמודד עם משברים בתוך המשפחה, עם רעב, עם השינויים הפוליטיים, עם המהפכה התרבותית, עם מחלות. שו' סאן-גואן המבוגר המתמודד עם הידלדלות הכוח שלו, עם הזיקנה.

הספר מחולק פרקים פרקים ובכל פרק פרשייה אחרת שעמה מתמודד הגיבור. חייו של שו' סאן-גואן מתוארים כ"דרך" שלא הוא בחר בה ואין הוא מכוון אליה, אלא פשוט הולך בה. הוא מעורב במהלכה באירועים שונים, שעמם עליו להתמודד, כדי שיוכל להמשיך בדרך. אולי לכן גם נקרא הספר "קורותיו של שו' סאן-גואן" ולא "סיפורו של שו' סאן-גואן". אין מדובר בסיפור אחד, במהות אחת, אלא באוסף אירועים המתרחשים בדרך, אוסף מקרים היכולים באותה מידה להיקרות כמו תחנות בדרכו של אדם אחר. הדרך, הקורות בה, הן המעניקות לשו' סאן-גואן את חשיבותו. לא המהות הייחודית שלו, לא סיפורו החד פעמי.

שו' סאן-גואן יוצא לעולם מצויד במשאבים הנתונים לרשותו של כל אדם. ראשו וידיו והדם הזורם בגופו. בדרך הוא לומד לעשות בהם שימוש, לבחור את כלי העזר המתאים, למצוא בתוכו בכל פעם את התשובות לאתגרים הקשים שמציבים לפניו החיים. עמדה זו שונה הן מהעמדה האקטיבית (השולטת והמעצבת) כלפי החיים, והן מהעמדה הפסיבית חסרת הכוחות והאונים. שו' סאן-גואן אינו מעצב את חייו על ידי הצבת אתגרים ובחירת יעדים אלא דרך מציאת הפתרונות, דרך בחירת התגובה המתאימה או האפשרית ביותר. גם מול האירועים הקשים ביותר הוא אינו חסר אונים, ביכולתו לבחור את הדרך שבה יפעל. אך לעולם הוא לא יכין את עצמו לקראת האירוע, לא יתכונן לקראתו, אלא יגיב במקום שבו אין לו ברירה אלא לפעול.

שו' סאן-גואן אינו מנסח עמדה פילוסופית עקרונית כלפי החיים. מול כל אירוע שמתרחש הוא מגיב בשמחה, בכעס, בכאב, כמו כל אדם. לפעמים פועל בחוכמה ולפעמים בטיפשות, לפעמים בגסות וברוע, לפעמים בחמלה, אך בכל פעם הוא מצליח לחזור אל הדרך שבה הוא הלך ולהמשיך בה, בלי לסטות. האירועים אינם מסיטים אותו מהדרך, עוצמתיים ככל שיהיו, ואינם גורמים לו לפתח עמדה עקרונית כלפיהם, לבחור שיטה או דרכי פעולה.

הוא מגיב אליהם בכל פעם בהתאם למשאבים העומדים לרשותו, נמנע מהכללות, נמנע מלהפוך אותם לתובנות. גם השינויים הפוליטיים, גם הדיכוי הקשה, זוכים לאותו המקום שזוכים לו משבר במשפחה או מחלת הילדים; אירועים חיצוניים שיש לשרוד בהם, לצאת מהם בשלום ככל האפשר. הביקורת כלפי המשטר אינה ביקורת המייצגת תפיסה אידיאולוגית מתחרה, אלא נובעת מעצם תפיסתו כדבר זמני, חולף. ההתנגדות לו אינה מוצגת דרך הפעולה אלא דרך הסירוב לתת למשטר משקל גדול בעיצוב המחשבה והתגובה.

דרך הסירוב לתת למשטר להיכנס פנימה, לעצב מחדש את עמדותיו של האדם. המשטר בעבור שו' סאן-גואן נשאר חיצוני כמו השיטפון או הרעב. משולל השפעה על הדרך, על הכיוון. "באותה שנה, ביום של קיץ, חזר שו' סאן-גואן הביתה ואמר לשו' יו'-לאן: 'כשעברתי ברחוב שלנו לא ראיתי אף אחד בבית, כולם הלכו לרחוב הגדול. בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה אנשים ברחוב, כולם עם סרט אדום על הזרוע, צועדים, מציירים סיסמאות, מדביקים כרזות עם סימניות גדולות; כל הקירות ברחוב מכוסים כרזות, מודבקות אחת על השנייה, שכבות יותר ויותר עבות, הקירות נראים כאילו הלבישו אותם מעילים מרופדים'" (עמ' 160).

העמדה המתבוננת-חיצונית על המתרחש אינה מגיבה למהות האידיאולוגית אלא לתוצאות. לא לתוכן הכרוזים ולמשמעות הפוליטית שלהם אלא למראה שלהם, להשפעה הפיסית שלהם עם החיים. ההתמודדות עם הפיסיות שלהם, ההנמכה שלהם לשכבות של דפים, הופכת אותם מרעיונות לגורמים מציאותיים ממשיים שאפשר לשוב ולהתמודד אתם באותן הדרכים שבהן אנו מתמודדים עם גורמים מציאותיים אחרים. אין להם ערך מוסף, אין להם כוח נשגב. "כעבור זמן היושב-ראש מאו דיבר. היושב-ראש מאו דיבר כל יום. הוא אמר: 'צריך להילחם במכחול, לא בחרב', וכל האנשים הניחו מידם את הסכינים והאלות; היושב ראש מאו אמר: 'צריך לחזור למהפכה בחדרי הלימוד', ואי-לה, אר-לה וסאן-לה (בניו של שו' סאן גואן, נ"ג) שמו את הילקוטים על גבם והלכו לבית הספר, ובבתי הספר התחדשו הלימודים; היושב-ראש מאו אמר: 'צריך לאחוז במהפכה ולהגביר את הייצור', ושו' סאן-גואן חזר לעבוד במפעל המשי, ושו' יו'-לאן קמה מוקדם כל בוקר והלכה לטגן יו טיאו" (עמ' 177).

יו, הסופר, היה יכול לכתוב על אותם שינויים פוליטיים במלים אחרות, גדולות, להדגיש את נטילת החירות, את הדיכוי, את חוסר האונים של האדם הקטן מול השלטון הדיקטטורי, את כוחו המשתק של המשטר. כך התרגלנו לקרוא על יושביהן של ארצות שטרם אימצו את הדמוקרטיה המערבית. אבל הוא בוחר לתאר את השינויים הפוליטיים דווקא במלים פשוטות. מתארות, לא מפרשות. הוא אינו מדבר על מחירי העבר, או על המחירים העתידיים, על ההקשר הפוליטי וההיסטורי של הדברים. הוא מניח את ההתרחשויות הפוליטיות בתוך הרצף של הדרך שבה הולכים שו' סאן-גואן ומשפחתו. הדרך הופכת להקשר. והקשר זה פורם את מערך הכוחות המקובל שלפיו הפוליטיקה מניעה את ההיסטוריה.

הוא הופך את הפוליטיקה לתחנה בדרכו האישית של אותו אדם קטן, שו' סאן-גואן. מנמיך אותה לגובהה של הדרך שבה הוא הולך. פעולה זו מונעת מנקודת המבט הפוליטית להיות פניה היחידים של המציאות, כזו ששולטת לא רק בהתנהלות אלא גם במהות של האנשים החיים במסגרתה. שו' סאן-גואן ומשפחתו אינם קורבן של המשטר גם כאשר הם נופלים קורבן לשיגיונותיו ולפשעיו. גם בתקופות הרעב, גם כאשר הם נרדפים על ידי שליחיה של מהפכת התרבות. הם אינם קורבן לא בשל העדר הסבל, אלא משום שהסבל לעולם אינו מופיע לבדו. הסבל מלווה תמיד במרכיבים אחרים, שונים ממנו, של חיים.

כך מצליח יו לסטות מהנתיב המוכר של עיסוק בפוליטיקה טוטליטרית (נתיב המצמצם לרוב את האנשים לאלו הסובלים ולאלו הגורמים סבל) ולדבר על מה שיש, ולא רק על מה שדוכא או נלקח. לדבר על האנשים החיים בתוך המשטר כמו על אנשים החיים במקומות אחרים או תחת משטרים אחרים. כך יכול היה הסיפור להיכתב בתקופה אחרת, או להיכתב בישראל של ימינו מבלי לשנות את הדרך שבה הולכים הגיבורים. כך גם יכול הקורא להניח מידיו את כלי המדידה המחלקים את המציאות בין הטוב לרע ולהתבונן בסקרנות בדרכו של שו' סאן-גואן בלי לרחם עליו, בלי לחשוש מהתחנות הבאות שיעמדו בדרכו, בלי לצמצם אותו לתקופה הקשה שבה הוא חי.

הספר אינו מאשש או מפריך את התפיסות הקיימות לגבי סין המודרנית. הוא זז הצדה מהציפיות לעיסוק בשלטון, באידיאולוגיה שלו בהשלכותיו על החברה, ובוחר להיצמד לדרכו של שו' סאן-גואן, לאפשר לקורא להחליט כיצד לשלב אותה בדרכו שלו. היכולת לזוז ממערכת הציפיות מתאפשרת בזכות נקודת המבט הייחודית שממנה כותב יו: הוא כותב מנקודת מבט דומה לזו של ציפור היושבת על כתפו של שו' סאן-גואן. אינה מרחיקה ראות מעבר למתרחש באותו הזמן. שומעת רק את מה שנאמר לה, מתארת רק את מה שהיא רואה. הקשרים רחבים יותר או תהליכים נפשיים נעדרים מהספר. שפתן של הדמויות זהה לשפה שבה הן מתוארות, נקודת המבט המתארת קרובה למבטן, מאפשרת לראות אותן מקרוב, בלי לחדור אליהן, בלי לכתוב מעליהן. כך נהפכות הדמויות מוכרות לקורא וקרובות אליו - גם כשהן רעות, גם כשהן טיפשות. והחיבה אליהן אינה חיבה של סולידריות פוליטית, עקרונית, או חיבה כלפי הפולקלור התרבותי; זוהי חיבה של היכרות אישית, של הליכה משותפת באותה הדרך לאורך זמן. יו מצליח לספר את סיפורו של "כל אדם", מבלי להפוך אותו לדגם או למשל. בלי לוותר על שו' סאן-גואן כדמות חיה, מציאותית, ובלי לוותר על יכולתו של הסיפור להתקיים בכל זמן ובכל מקום, להיות אפשרי עבור כל אדם, להציע לכל אדם דרך אחרת להתבונן על חייו.

שירים ומאמרים מאת נעמה גרשי התפרסמו בכתבי-העת "מטעם", "מעין" ו"הכיוון מזרח"



יום הילד הבינלאומי, סין 2004



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו